מוות מוות מוות.

[Let It Fall 1]

מוות מוות מוות.

קשה לי לחיות ככה. כל הזמן אני מפחדת מהמוות, כל דבר נגמר במחשבה של "מה הטעם? גם ככה מתים בסוף...", אני לא מצליחה להבין את החיים, לא מצליחה להבין את המוות, לא מבינה כלום, אין לי חשק לכלום, אין לי כח... למרות שאני כן עושה דברים, כן נהנית, יש לי חיי חברה, אני לא שוכבת כל היום בחוסר מעש במיטה. אבל המחשבות על המוות [שאני כל כך מפחדת ממנו!] לא עוזבות אותי. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה לחיות ככה כל החיים. הזדהות? עזרה? תגובה? תודה מראש, אני. נ.ב: סליחה שלא כתבתי ביותר מדי פרטנות. אין לי כח.

 

[מטאל]

גאמני נורא

חושבת אופ למה גם ככה נמות ומה יהיה שנמות וכו.... אבל זה הדבר הכי טבעי בעולם... לפחות לי זה ניראה נורא טבעי... את עוד צעירה(16) אם לא תעשי שטיות...יהיו לך עוד חיים ארוכים... תנסי כמה שיותר לצאת לבלות ולהתעסק בדברים שיעזרו לך לשכוח מזה...לא לחשוב עלזה...

 

[s w e e t girl16]

כנסו..../images/Emo13.gif

כל דבר טוב ניגמר בסוף וגם ככה החיים, בגלל זה צריך לנצל כל רגע בחיים ולא לחשוב פסימי ולהגיד לעצמך מתישהו זה יגמר אז למה לעשות את זה פשוט צריך לחיות את החיים בלי לחשוב יותר מדיי על זה לצאת לבלות להנות וגם לי לפעמים המחשבה הזאת עולה אבל כל מה שאמרתי לך אני אומרת לעצמי

 

[מטאל]

צודקת במאה אחוז

 

[במבה אדומה של אסם]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[munge88]

../images/Emo45.gif כתבתי דומה ולא שמתי לב ../images/Emo9.gif

 

[ערש ברדש]

את מפחדת מ"לא להיות" או מהעולם הבא?

 

[noni2222]

לא יודעת אם זה קשור אבל..

אני מפחדת כל כך מהמוות, שאני לא מוכנה לשרת בצבא, אפילו לא בתפקיד שאין מצב (נו, טוב תמיד יש מצב) שאני ימות ממנו. גם לא בתפקיד קטן לא מזיק ולא מסוכן, הצבא מתקשר לי עם מוות. אני מתפללת לעזוב את הארץ לפני גיל 16 כדי לא לשרת.

 

[s w e e t girl16]

תתחתני חח סתם

את לא חייבת לעשות צבא את יכולה לעשות שירותי לאומי שזה גם סבבה את יודעת מה זה?

 

[noni2222]

יודעת מזה..

חקרתי על זה, אבל אני לא יודעת איך משיגים פטור מהצבא..

 

[דנה צ]

את מתארת כאן

פחד מאד מאד טבעי ונפוץ. אין ספק שהמוות זה אחד הנושאים הכי מעסיקים ומטרידים שיש, ואני לא חושבת שיש בן אדם אחד בעולם שלא חשב על כך בצורה זו או אחרת. אני שמחה לשמוע שאת לא נותנת לפחד להכריע אותך ולמנוע ממך לעשות ולפעול, על אף "חוסר הטעם" שקיים כביכול בחיים (בגלל המוות). וזה אכן מאד חשוב שלא תתחילי להימנע מפעילויות ושלא תתני לחיים פשוט לעבור על פנייך. ענו לך תשובות יפות - נכון שיש לקבל את המוות כחלק מהחיים, שכל דבר בסופו של דבר נגמר ושצריך פשוט לא לחשוב על כך ולהנות. אני בטוחה שאת מבינה את ההגיון ובכל זאת קשה לך להפסיק את המחשבות. מחשבות טורדניות (בכל מני נושאים, לא רק על המוות) הן דבר נפוץ, ונשמח אם עוד אנשים שחוו או חווים כאלו מחשבות ישתפו אותנו ואולי אפילו ייתנו טיפים ועצות שעזרו להם... חשוב לזכור שהרבה פעמים הדרך להתמודד עם מחשבות טורדניות היא להרפות ולקבל את המחשבות, כי דווקא כשנלחמים בהן הן עלולות "להתקע" בראש.

 

[אליאן3]

גם אני ככה..

החודש ימלאו לי 16.. חיי ריקים.. וכבר לא פעם כתבתי בפורום על בעיותיי.. לי יש מחשבות כמעט כל יום גם, על המוות. מה יקרה כשכל המשפחה שלי תעלם יום אחד.. ואני אשאר לבד...(ואני יודעת שיום יבוא וזה יקרה).. כי אני חושבת לעצמי שהינה טסו להם 16 שנה.. אז כשלא אשים לב, אמצא את עצמי זקנה ולבד.. אני פוחדת מזה נורא.. ויש לילות שיוצא לי לחשוב על המוות.. וזה כל כך מפחיד אותי כל פעם מחדש

 

[munge88]

אני מבינה אותך

גם אותי זה מעסיק ומטריד, מה יקרה לאנשים סבבי אם אמות או איך אני יסתדר אם מישהו ימות אבל כל פעם שזה מציק לי אני מנסה לחשוב חיובי כי כמו שנכתב פה אני לא רוצה לחיות בפחד הזה ולהפסיד את החיים בכך שפשוט לא אחייה אותם. נכון אי אפשר לדעת מה יקרה מחר וגם לא בעוד שעה אבל צריך לחשוב חיובי, לחשוב שכרגע הכל בסדר וכדאי לחיות את הרגע, אין טעם "לשבת" ולחקות שמשהו יקרה, לחשוב מה יהיה פשוט לחיות ברגע הנתון בלי להתעסק במה ואם... כי אז או שנחייה חיים שלמים בדאגות וזה לא בדיוק נקרא "חיים" או שבאמת חלילה יקרה משהו אבל כל הדאגות לא יכלו למנוע את זה... ורק נצטער שלא ניצלנו עד עכשיו בשביל להנות. אולי זה לא נשמע משהו, קשה לי לנסח את זה אבל בעיקרון חייבים להישאר אופטימיים

 

[אליאן3]

אולי זה חלק מתהליך

ההתבגרות?... זה כאילו שהמחשבות האלה באות לבד.. לא כל הזמן אבל רוב הזמן.. פשוט צריך להודות בזה- לכל דבר יש סוף.

 

[דני לוטן]

מצד אחד את אומרת שאת נהנית

מצד שני את אומרת שאת הכל מלווה תחושה שאין טעם לדברים. זו צריכה להיות הרגשה מאוד רעה. רובנו לא מבינים את הדברים שאת כותבת עליהם, אלא אנחנו הולכים הלאה ומוצאים דברים שימלאו אותנו. כשזה קשה לבד נורא חשוב לשתף חברים או מישהו שאפשר לסמוך עליו. לפעמים אנחנו במלכודת כזו - אין לנו כח לבקש עזרה אבל אז הכי זקוקים לה דווקא. האם זה המצב ? מה עוד היית רוצה לשמוע מאנשים שענו לך ?

 

[שלופי המקורית]

../images/Emo50.gifהזדהות? עזרה? תגובה?

אני ממש מזדהה איתך! גם אני מאד מפחד ממוות וזה מעסיק אותי הרבה שעות ביום הלכתי לפני בערך שנה למרפאה בשניידר ושם עזרו לי לחשוב על זה פחות תנסי גם את שלופי המקורית