מוזה

[מוטי פרימור]

מוזה

הו, מוזה שלי עלובה חורים ותללים חופרת דיוקנות שחור ואור משתקפות בחילופין מבהרותי עד שכרוני מצינה עד חדווה מאהבה אלי שינאה בקצב עשתרוני בם אכרע בביצתי אטבע, ממלמל בעוז הגות, ברצף מחשבה בסחף רגשות בקצף ובהדר, מחיקה לא אברח כצלילים קדומים שבדמי נטמעים כעין יצירת חלום וכמו מוקיון רעב שאיש אינו רואה.