מוזיאון השואה בוושינגטון די.סי.
כמו שציינתי אתמול, ביקרתי בשבוע שעבר במוזיאון השואה בוושינגטון. המוזיאון מאוד מרשיםוחלקים מסויימים בו הם מפעימים במיוחד. כמו למשל חדר צר שגובהו קרוב ל-20 מטרים, שכל ארבעת קירותיו מכוסים בצפיפות בתמונות ממוסגרות של אנשים שנרצחו במהלך השואה. לא ניתן לראות כמעט את הקצה אבל מהר מאוד עוברת בצמרמורת ההבנה שגם התמונה הכי רחוקה, זו שנראית מלמטה רק ככתם אפור לא ברור, שלא ניתן לזהות את הפנים בה בגלל המרחק, גם היא בעצם מייצגת חיים שלמים, עולם ומלואו. המוזיאון מתמקד באופן טבעי שואת היהודים. אבל כמיטב מסורת התקינות הפוליטית (PC) האמריקאית, מוזכרות רדיפות של בונים חופשיים, עדי יהווה, קומוניסטים, אנשי כמורה וכיו"ב. לא שוכחים כמובן גם את הצוענים, הנכים והמוגבלים. מבחינת הנקודה ההונגרית- ההתרשמות שלי הייתה ששואת יהודי הונגריה הודגשה במוזיאון, יותר מאשר ביד ושם (למרות שדי הרבה שנים לא הייתי שם, אז אל תתפסו אותי במילה). לחנה סנש הי"ד יש מקום של כבוד עם ציטוט של "אשרי הגפרור". גם ראול וולנברג מוזכר בהרחבה. עם הכניסה מקבל כל מבקר פנקס קרטון שמגולל את סיפורו של קורבן שואה אחד.
כמו שציינתי אתמול, ביקרתי בשבוע שעבר במוזיאון השואה בוושינגטון. המוזיאון מאוד מרשיםוחלקים מסויימים בו הם מפעימים במיוחד. כמו למשל חדר צר שגובהו קרוב ל-20 מטרים, שכל ארבעת קירותיו מכוסים בצפיפות בתמונות ממוסגרות של אנשים שנרצחו במהלך השואה. לא ניתן לראות כמעט את הקצה אבל מהר מאוד עוברת בצמרמורת ההבנה שגם התמונה הכי רחוקה, זו שנראית מלמטה רק ככתם אפור לא ברור, שלא ניתן לזהות את הפנים בה בגלל המרחק, גם היא בעצם מייצגת חיים שלמים, עולם ומלואו. המוזיאון מתמקד באופן טבעי שואת היהודים. אבל כמיטב מסורת התקינות הפוליטית (PC) האמריקאית, מוזכרות רדיפות של בונים חופשיים, עדי יהווה, קומוניסטים, אנשי כמורה וכיו"ב. לא שוכחים כמובן גם את הצוענים, הנכים והמוגבלים. מבחינת הנקודה ההונגרית- ההתרשמות שלי הייתה ששואת יהודי הונגריה הודגשה במוזיאון, יותר מאשר ביד ושם (למרות שדי הרבה שנים לא הייתי שם, אז אל תתפסו אותי במילה). לחנה סנש הי"ד יש מקום של כבוד עם ציטוט של "אשרי הגפרור". גם ראול וולנברג מוזכר בהרחבה. עם הכניסה מקבל כל מבקר פנקס קרטון שמגולל את סיפורו של קורבן שואה אחד.
