היינו תמול בערב בסרט פוקסטרוט,
הזדמן לנו לשבת ליד מיכל דליות (סופר נני), שאלתי אותה זאת את? ענתה לי כן זאת אני, התגלתה כידידותית עד מאוד בלי שום מניירות של כוכבת על או דמות טלוויזיונית, התפתחה שיחה מאוד נעימה בין הבעלים וביננו הנשים מין סמול טוק שכזה, היא סיפרה שנמאס לה לנסוע לאירופה, סיפרתי לה שהיינו בסרילנקה ומאוד נהננו, התענינה עם איזו חברה וכו' וכו' , סתם רציתי לשתף אתכם בחוויה לפגוש אנשים שלא מכירים ומיד מוצאים ערוץ תקשורתי.
קצת על הסרט, את מירי רגב אני לא אוהבת ולא אכתוב פה למה, כי 100 אנשים 100 דעות ולא בא לי שמישהו יחלוק עלי או להיכנס לויכוח חסר שחר, אבל לגבי הסרט הזה היא צודקת, התגלנו כשונאים את עצמנו וכבר מזמן נאמר "האדם הוא האוייב הגדול של עצמו" וזאת מכיוון שמראים שם עלילה שמאוד מפחיתה מכבודינו בכלל ומכבודו של צה"ל בפרט, ועצוב אם כך אנחנו נראים בעיני העולם כי כך הצגנו את עצמו בסרט, מתביישת במי שעשה סרט שכזה ומראה אותו ברבים אפילו אם זו האמת שלנו, לפעמים מותר להתבייש באמת.
אל תלכו לסרט, אין בו כלום מעניין, גורם רק למפח נפש ועצבות.