מוזר לי לכתוב כאן...
זה נשמע לי כמו שורת פתיחה די מסכמת. מוזר לי לכתוב כאן. מה הביא אותי לכתוב כאן? במיוחד בהתחשב בעובדה שיש לי פסיכולוג כבר כמעט חצי שנה ושבסך הכל יש לי חברים טובים. כנראה שזה שילוב של העובדה שממש רע לי בתקופה האחרונה ושאף אחד אוף די אבוב(פסיכו', חברים) לא זמין בשבילי כרגע. אני עובד בפלאפון כבר חצי שנה כמעט. זה התחיל בקורס של חודשיים וחצי שסיימתי בהצטיינות והמשיך במרכז שירות בתל אביב, שם הייתי במשך שבועיים. אחרי שבועיים נאמר לי כי אין תקנים והעבירו אותי למרכז השירות בפתח תקווה. שם, אחרי 3 שבועות נאמר לי כי גם להם אין תקנים וישבתי חודש שלם בבית בלי עבודה ובלי משכורת שתכנס לי. עכשיו, אחרי החודש הזה אושר לי סוף סוף תקן חריג ע"י מנכ"ל פלאפון. וחזרתי למרכז השירות בתל אביב. ובמרכז השירות הזה ממש רע לי, אני כמעט חצי שנה בחברה ולא הצלחתי להתמקצע בתפקיד שלי. במרכז השירות הזה האופי הוא די פשוט- המוני. הרבה רעש, נציגים רעשניים, לקוחות רעשניים. אני פשוט לא מתחבר. אני בנאדם נורא שקט לרוב ואני בנאדם נורא ידידותי, אבל אנשים שהם רועשים יותר ממני בטוחים for some strange reason שאני סנוב. היום זה כבר התפוצץ, אחרי תקופה קצרה שאני במרכז השירות וממש רע לי היתה לי שיחה שיזמה המנהלת צוות שלי ובה היא אמרה שהיא גם מרגישה שאני לא מתחבר ושהיא חושבת שאני מתנשא וגם האחמ"שים חושבים כך. עכשיו, מתנשא אני לא- לפעמים אני יודע שאני יכול להיות ציני עם אנשים שאני עובד, אבל אני נורא משתדל להמנע מזה אלא אם ממש יורדים לי לחיים...ואני יודע שזה לא האחמ"שים שחושבים ככה אלא אחמ"שית אחת...שקרובה מאוד למנהלת שלי. הכל מרגיש לי כמו פוליטיקה אחת גדולה. ואני מחר כנראה מקבל את הודעת הבה-ביי אתה מפוטר. וזה לטובה, כי לא טוב לי שם ואני לא צריך להשאר איפה שממש רע לי ואיפה שאני לא מרגיש שאני ממצה את היכולות שלי. הדבר היחיד שממש מדאיג אותי לגבי העזיבה זה שאני בחברה קצת פחות מחצי שנה, ויש לי התחייבות של שנה וחודשיים. ואם המנהלת שלי תרצה היא יכולה לגרום לכך שפלאפון תגבה ממני קנס בטענה שאני הבאתי אותה לפטר אותי. 2500 שקל קנס לא ממש בא לי טוב, גם לא לחשבון הבנק שלי. אחרי שחודש שלם לא עבדתי. אני יודע גם שככל הנראה אם אני אבקש מהרופאה שלי היא תתן לי אישור על העובדה שלחץ בעבודה גורם לי למיגרנות. מה שחזר לי בתקופה האחרונה לצערי בעקבות לחץ...השאלה היא האם זה יעזור? מה יהיה. אני פשוט מרגיש שכל התקופה הזאת היתה מבוזבזת. נורא נורא ניסיתי להשאר במקום עבודה מעל חצי שנה, כי בגיל שלי, אני עדיין לא ממש יודע מה אני רוצה לעשות מתוך מגוון האפשרויות העומדות בפניי- מגוון מצומצם. אני יודע שאני בנאדם יצירתי ובנאדם נורא אישי ונורא טוב באחד על אחד. ואני יודע שחבל לי להבלע בתוך חברה כל כך גדולה ושאני צריך לנצנץ במקום טוב יותר. לכן העזיבה היא לא רעה כל כך. אבל אני יודע שהיא מחזקת את הטענות של האחים שלי שבמשך כל החיים שלי הודלפו לי לאוזן- שאני לא בסדר. שאני לא מתמיד. שאני לא מוכשר. שאני ככה וככה וככה. ואני משתגע. אני פשוט מרגיש שהכל זה מעגל בחיים שלי. אני מגיע לעבודה למקום שלא מספק אותי, מרוויח פחות מ2500 שקל(כן, זה שכר מינימום בפלאפון), חוזר הביתה, לא יכול לצאת ללמוד עם הכסף הזה כי אני לא גר אצל ההורים. אני גר אומנם אצל סבתא שלי, אבל יש לי עדיין הוצאות שאם הייתי גר אצל ההורים(שגרים בצפון) היו נחסכות ממני. הכסף הזה הולך לשירותים, הוא פשוט עף. ואני מרוויח לרוב בין 1500 ל2000. בגלל שקיצצו בשעות לכולם. אז נכון שמוטב לי ללכת למקום אחר. אבל בחיים שלי אני מרגיש שהכל מעגל, חשבתי לרגע שהכל יפתר ויהיה לי ברור מה הדרך שאני צריך לצעוד בה כאשר אדע מה אני רוצה ללמוד- אבל הפחדים מניעים אותי גם כן והיאוש הפך לבן בית אצלי בתקופה האחרונה.
זה נשמע לי כמו שורת פתיחה די מסכמת. מוזר לי לכתוב כאן. מה הביא אותי לכתוב כאן? במיוחד בהתחשב בעובדה שיש לי פסיכולוג כבר כמעט חצי שנה ושבסך הכל יש לי חברים טובים. כנראה שזה שילוב של העובדה שממש רע לי בתקופה האחרונה ושאף אחד אוף די אבוב(פסיכו', חברים) לא זמין בשבילי כרגע. אני עובד בפלאפון כבר חצי שנה כמעט. זה התחיל בקורס של חודשיים וחצי שסיימתי בהצטיינות והמשיך במרכז שירות בתל אביב, שם הייתי במשך שבועיים. אחרי שבועיים נאמר לי כי אין תקנים והעבירו אותי למרכז השירות בפתח תקווה. שם, אחרי 3 שבועות נאמר לי כי גם להם אין תקנים וישבתי חודש שלם בבית בלי עבודה ובלי משכורת שתכנס לי. עכשיו, אחרי החודש הזה אושר לי סוף סוף תקן חריג ע"י מנכ"ל פלאפון. וחזרתי למרכז השירות בתל אביב. ובמרכז השירות הזה ממש רע לי, אני כמעט חצי שנה בחברה ולא הצלחתי להתמקצע בתפקיד שלי. במרכז השירות הזה האופי הוא די פשוט- המוני. הרבה רעש, נציגים רעשניים, לקוחות רעשניים. אני פשוט לא מתחבר. אני בנאדם נורא שקט לרוב ואני בנאדם נורא ידידותי, אבל אנשים שהם רועשים יותר ממני בטוחים for some strange reason שאני סנוב. היום זה כבר התפוצץ, אחרי תקופה קצרה שאני במרכז השירות וממש רע לי היתה לי שיחה שיזמה המנהלת צוות שלי ובה היא אמרה שהיא גם מרגישה שאני לא מתחבר ושהיא חושבת שאני מתנשא וגם האחמ"שים חושבים כך. עכשיו, מתנשא אני לא- לפעמים אני יודע שאני יכול להיות ציני עם אנשים שאני עובד, אבל אני נורא משתדל להמנע מזה אלא אם ממש יורדים לי לחיים...ואני יודע שזה לא האחמ"שים שחושבים ככה אלא אחמ"שית אחת...שקרובה מאוד למנהלת שלי. הכל מרגיש לי כמו פוליטיקה אחת גדולה. ואני מחר כנראה מקבל את הודעת הבה-ביי אתה מפוטר. וזה לטובה, כי לא טוב לי שם ואני לא צריך להשאר איפה שממש רע לי ואיפה שאני לא מרגיש שאני ממצה את היכולות שלי. הדבר היחיד שממש מדאיג אותי לגבי העזיבה זה שאני בחברה קצת פחות מחצי שנה, ויש לי התחייבות של שנה וחודשיים. ואם המנהלת שלי תרצה היא יכולה לגרום לכך שפלאפון תגבה ממני קנס בטענה שאני הבאתי אותה לפטר אותי. 2500 שקל קנס לא ממש בא לי טוב, גם לא לחשבון הבנק שלי. אחרי שחודש שלם לא עבדתי. אני יודע גם שככל הנראה אם אני אבקש מהרופאה שלי היא תתן לי אישור על העובדה שלחץ בעבודה גורם לי למיגרנות. מה שחזר לי בתקופה האחרונה לצערי בעקבות לחץ...השאלה היא האם זה יעזור? מה יהיה. אני פשוט מרגיש שכל התקופה הזאת היתה מבוזבזת. נורא נורא ניסיתי להשאר במקום עבודה מעל חצי שנה, כי בגיל שלי, אני עדיין לא ממש יודע מה אני רוצה לעשות מתוך מגוון האפשרויות העומדות בפניי- מגוון מצומצם. אני יודע שאני בנאדם יצירתי ובנאדם נורא אישי ונורא טוב באחד על אחד. ואני יודע שחבל לי להבלע בתוך חברה כל כך גדולה ושאני צריך לנצנץ במקום טוב יותר. לכן העזיבה היא לא רעה כל כך. אבל אני יודע שהיא מחזקת את הטענות של האחים שלי שבמשך כל החיים שלי הודלפו לי לאוזן- שאני לא בסדר. שאני לא מתמיד. שאני לא מוכשר. שאני ככה וככה וככה. ואני משתגע. אני פשוט מרגיש שהכל זה מעגל בחיים שלי. אני מגיע לעבודה למקום שלא מספק אותי, מרוויח פחות מ2500 שקל(כן, זה שכר מינימום בפלאפון), חוזר הביתה, לא יכול לצאת ללמוד עם הכסף הזה כי אני לא גר אצל ההורים. אני גר אומנם אצל סבתא שלי, אבל יש לי עדיין הוצאות שאם הייתי גר אצל ההורים(שגרים בצפון) היו נחסכות ממני. הכסף הזה הולך לשירותים, הוא פשוט עף. ואני מרוויח לרוב בין 1500 ל2000. בגלל שקיצצו בשעות לכולם. אז נכון שמוטב לי ללכת למקום אחר. אבל בחיים שלי אני מרגיש שהכל מעגל, חשבתי לרגע שהכל יפתר ויהיה לי ברור מה הדרך שאני צריך לצעוד בה כאשר אדע מה אני רוצה ללמוד- אבל הפחדים מניעים אותי גם כן והיאוש הפך לבן בית אצלי בתקופה האחרונה.
