מוזר לי

[mmm...mmm]

מוזר לי

לא יודע אם אני ממש זקוק לפורם הזה לא יודע אם אני צריך לכתוב כאן אבל בכל זאת אין לי עבודה כרגע וזה קטע שמאוד מתסכל אותי חיי על החשבון ההורים ולהם מאוד קשה התחלתי לחשוב על התאבדות...אני מחייך שאני כותב את זה אני יודע שלא יהיה לי כנראה את האומץ לעשות את זה..מקווה אבל מה שמפחיד אותי יותר זה שאני בכלל חושב על זה...זאת פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרגיש דיכאוני עם המצב הנוכחי מה עושים???

 

[סהר-תמיכה]

שלום לך וברוך בואך לפורום ../images/Emo20.gif

אנשים לא נוטים לדבר על זה, אבל מחשבות על התאבדות הן משהו שרבים מאוד חושבים... בתקופות שונות בחיים, במיוחד נוכח ריקנות, כאב גדול, ייאוש, המחשבות האלה מופיעות להן. אתה שואל מה עושים. אני חושבת שזה לא משהו שאנשים כאן יכולים לירות מהמותן, בלי לדעת עליך יותר. ובכל מקרה, גם אם יידעו, רק אתה באמת יודע מה תוכל לעשות שגם יוכל לעזור לך לשפר את המצב שלך. אתה מוזמן בכל אופן לעשות את החשיבה על האפשרויות השונות הזמינות לך, כאן בפורום.

 

[mmm...mmm]

אז מה התחליף???

קודם כל תודה על התשובה בשבילי עבודה זה הדבר שנותן לי איזון בחיים נותן לי ארגון בחיים רק שתביני אני רק חודש וחצי בלי עבודה השתחררתי אחרי שנה בקבע...ועכשיו אחרי חודש וחצי בלבד אני משתגע...אין לי סיבה ממש טובה לקום בבוקר אני יושן יותר מדי...בגלל העבודה היתה סיבה טובה לקום אני אדם שנותן הכל בעבודה לא מתייחס לשעות לכמות , פשוט עושה אותה מתוך אהבה...ובלעדיה אני לא יודע מה לעשות אני מרגיש שפעם ראשונה בחיים שלי אין לי שליטה... השאלה איך אני יכול להחזיר שליטה לעצמי...יש תחליף לזה... לכל מי שקורא את זה...עבודה זה דבר טוב היא נותנת אירגון בחיים יציבות זה ישצע מצחיק..אבל שהיתה לי עבודה היא לי זמן לעיסוקים אחרים...כי הדברים היו מתוכננים אבל תעשו טובה אחת לעצמכם על תטבעו בה אל תקדישו לה יותר זמן ממה שצריך , כי בסוף תגידו למצב שאתם מכירים רק דבר אחד שיכול לעזור לכם וזה עבודה...אבל שגם זה לא יההי לכם אתם לא תכירו דבר אחר

 

[נטע....]

שלום לך mmm

אתה יודע, רק היום בעצם הגעתי להארה, למה בזמן האחרון אני מרגישה פחות טוב מאיך שהייתי עד לפני כמה חודשים. לפני כמה חודשים עבדתי בעבודה אחרת מזאת שאני עושה היום. באותה תקופה הייתי מלאת אנרגיה ושמחת חיים והרבה אנשים גם אמרו לי את זה. וזה היה רק לפני מספר חודשים, אז איך אפשר להסביר את העובדה שפתאום אני נזקקת לפורומים של תמיכה נפשית ונתקפת במצבי רוח מדוכדכים? עכשיו אני נזכרת שכל זה התחיל אחרי שפיטרו אותי ממקום העבודה הקודם. פוטרתי בגלל צמצומים של החברה. ומה שהכי שבר אותי אז היה לא רק העובדה שזה היה אז מקור הפרנסה שלי אלא גם סביבת עבודה כיפית ונעימה עם אנשים שבהחלט היה כיף להיות איתם, לצחוק איתם ולהעביר יום עבודה. מה עוד שגם מאוד היו מרוצים ממני שם וזה גם מאוד מחזק, שאוהבים אותך במקום שבו אתה נמצא. ופתאום, ביום בהיר אחד הבוס קורא אליי למשרד שלו ואומר לי משהו בנוסח הזה: תשמעי נטע, היתה לי שיחה עכשיו עם מנהל משאבי אנוש של החברה והוא אמר לנו שאנחנו חייבים לקצץ במשרה אחת לאור הצמצומים של החברה. החלטנו לקצץ במשרה שלך. בום!!! אותו רגע בהחלט לא עיקלתי את הרעיון. מאיפה זה נפל עליי??? ולהתחיל לחפש שוב עבודה, אוף למי שי כוח. גם זמן קצר אחר כך וקצת אחרי שמצאתי את העבודה הנוכחית שלי עדיין התגעגעתי למקום העבודה הקודם והאהוב. היום אני פשוט משלימה עם זה. אין ברירה אחרת. ורק רציתי להגיד לך שאחרי כל זה אני מבינה כמה שזה קשה להיות בלי עבודה. זה באמת נורא! אבל הדבר היחיד שיש לעשות הוא פשוט להמשיך ולחפש מקום עבודה אחר כי אין ברירה, חייבים. אני מאחלת לך המון הצלחה! נטע

 

[חנה גונן]

החיים בבית ../images/Emo13.gif

למוזר לי אני בידיוק במצב שלך כבר עשרים ומשהו שנה בבית וזה משגע וקשה להם ועוד יותר לי ומשתדלים למשוך ולקוות לטוב. שלך חנה גונן