מוזר עם מוזרה, שמן עם שמנה, חסר עם חסרת נסיון

[muhabarat]

מוזר עם מוזרה, שמן עם שמנה, חסר עם חסרת נסיון

יצא לי לדבר עם אדם שיש לו אספרגרס, שאמר שהוא לא רוצה לצאת עם בחורה שיש לה אספרגרס. גם יצא לי לשמוע אנשים אומרים: "אני לא רוצה בן/בת זוג כמוני. למה אני צריך את הבעיות שלי פעמיים?" שמעתי רווקי-ביצה אומרים: "מי שנשארו בביצה זה הדפוקים", למרות שהם שם בעצמם, וגם שמעתי אנשים שמנים פוסלים בנות/בני זוג בגלל שהם שמנים.
בסוציולוגיה יש מונח: "דומה נמשך לדומה", אבל האם זה ממש עובד כך?
והאם לפעמים עולה בכם סטיגמה מסוימת או חששות מסוימים, על אדם חסר נסיון שרוצה להתחיל אתכם במערכת יחסים?

 

[dori78]

למה בעצם?

הגישה שאת מציגה פה בעייתית מאוד לטעמי.
אם אני לא נראית כמו האחות התאומה של ג'וליה רוברטס - אסור לי לשאוף לריצ'רד גיר?
אם אני סובלת מעודף משקל מסויים אני אמורה להימשך רק למי שיש לו עודף משקל כמו שלי או גבוה יותר?
אם יש לי בעיה של חוסר ביטחון עצמי - אני אמורה לבחור רק פרטנרים שסובלים מאותה בעיה?

הרי זה טמטום גמור, להניח שכולנו אמורים להימשך ולהעדיף אנשים זהים לנו.
לא כל שמן ושמנה מתאימים זה לזה, לא כל מי שסובל מאספרגר או רווק בגיל מאוחר מתאים לנשים עם אותו פרמטר.
זה רק פרמטר אחד, למען השם! יש עוד הרבה מרכיבים לחיבור בין אנשים.

אם אני שמנה שאוהבת מוזיקת מטאל, אוכל סיני וסטנד-אפ גס במיוחד
האם אני חייבת לצאת עם שמן שאוהב מוזיקה ישראלית, פלאפל ותיאטרון פרינג'?
אם אני סובלת מאספרגר ומתקשה לנתח סיטואציות חברתיות - האם לא הגיוני שארצה פרטנר
שיוכל לעזור לי בזה, ואפסול את מי שסובל מאותה בעיה כדי להימנע מבעיות נוספות משותפות?

תתפלאי, אין לזה שום קשר ל"דומה" או "שונה".
זו ראיה מאוד צרה של הדברים, לכל אחד ואחת יש תכונות אישיות ומאפיינים פיזיים שונים ומגוונים.
אף אחד לא צריך לקבע את עצמו רק לפרטנרים שיש להם אותה בעיה.
ומהצד השני - אני לא חייבת להיות שמנה כדי לקבל בהבנה שומן של מישהו אחר.
אני לא חייבת להיות חסרת ניסיון כדי לקבל בהבנה חוסר ניסיון של מישהו אחר.
אני לא חייבת להיות מאובחנת אספרגר כדי לקבל בהבנה מישהו כזה.

ולסיפא שלך - יש סיבות רבות לחוסר ניסיון מיני או זוגי בגיל מאוחר.
זה יכול להיות כרוך בשלל בעיות חברתיות אחרות, בחוסר ביטחון עצמי קיצוני או סתם בפספוס הזדמנויות ארוך שנים.
אם מישהו מרגיש שחוסר הניסיון שלו נובע ממקום בעייתי מאוד, כזה שמקשה עליו מאוד - אני יכולה
להבין פסילה של חסר ניסיון אחר, מתוך הנחה ששני מינוסים לא בהכרח עושים פלוס.
אם מישהו מרגיש שחוסר הניסיון שלו לא מגדיר אותו כאדם, לא משפיע על תחומים אחרים בחיים - אין שום
בעיה שיתעניין בחסר ניסיון אחר, אבל לא כי הוא חסר ניסיון אלא כי אותו אדם מעניין בעיניו.

אני מאחלת לכל חברי הפורום שימצאו בני/בנות זוג מבינים ומפרגנים בלי קשר לכלום.

 

[muhabarat]

את צודקת

גם אני מרגישה כך, ואני מאד שונאת כשאומרים לי משהו בסגנון: "מי את שתפסלי מישהו כשיש לך את החסרונות שלך". אבל אני גם שואלת את עצמי מה קורה בפועל. כשאנשים רוצים לנחם, אז הם אוהבים להגיד: "יום אחד תמצאי את הבחור הטוב הזה שיבין אותך ויכיל את החסרונות שלך", אבל כמה בחורים "רגועים, תומכים ומכילים" יש שם בחוץ? לפעמים לי נראה שלרוב האנשים אין את האינטליגנציה הרגשית המיטבית והרצויה, ולכן יש כל כך הרבה גירושין, ואפילו ברמה הבסיסית- שותפים לדירה שלא מסתדרים, קבוצות שלא מצליחות להכיל את השונה, שכנים וקרובי משפחה שרבים, קולגות שלא מסתדרים במשרד, וכו' וכו'. ומה אני עושה אם יש לי את השאיפה הזו של למצוא את הריצ'רד גיר, שיקבל אותי אפילו שאני לא ג'וליה רוברטס, והסיכויים שהשאיפה הזו תתממש מאד נמוכים?

 

[dori78]

מה שקורה בפועל

זה שאנשים מתבגרים ומבינים שמראה חיצוני זה לא מה שחשוב
(כמובן שצריך משיכה בסיסית, אבל מפה ועד לרצות רק את בראד פיט יש מרחק ארוך);
אנשים לומדים לקבל ולאהוב את עצמם, להסתדר עם עצמם ולשדר לסביבה שהם כן שווים, למרות ה'בעיות';
אנשים לומדים לראות בעצמם את הדברים הטובים לצד ה'בעיות', זה שאני בן אדם חביב 'שווה' יותר מעודף משקל;
בקיצור - לומדים לתת את המשקל הנכון לכל דבר ולכל מרכיב בחיצוניות ובפנימיות שלנו.

אני יכולה להעיד שלקח לי הרבה זמן למצוא את בן הזוג שלי.
חלק מהזמן הוקדש להבנה וקבלה שלי את עצמי, חלק מהזמן הוקדש לדיוק של מה שאני מחפשת בבן זוג.

בסופו של דבר - לפני שנה בדיוק התחתנתי ואני שלמה לגמרי עם הדרך שעשיתי.
לא מתחרטת לרגע על השנים שאחרים אומרים לי ש"בוזבזו".
מצאתי שותף לחיים שמקבל אותי עם כל ה'פגמים' שלי, אני מקבלת אותו עם כל ה'פגמים' שלו.
לטעמי הצדדים המוצלחים שבו עולים על כל 'פגם' אפשרי ואני מאמינה שהוא מרגיש אותו דבר כלפי.

 

[muhabarat]

האם את מרגישה שתקופת הלבד עדיין משפיעה עלייך?

על איך שאת רואה את המערכת יחסים? או, האם את מרגישה צורך "לדבר" עם התקופה הזו, להתעסק בה קצת, לדבר עם חסרי נסיון אחרים?

אני למשל, לפני כשנה, יצאתי עם מישהו לאיזה חודש. הייתי אחרי שנים ללא מערכת יחסים, וידעתי שאם מערכת היחסים הזו לא תישאר, יהיה לי מאד קשה למצוא את הבחור הבא (ולצערי זה מה שקרה, אני מתקשה להגיע אפילו לטלפון, שלא לדבר על פגישה...). בכל מקרה, התקופה הזו שבא יצאתי עם מישהו היתה רוויה במתחים ובמחשבות של "מחר הוא יפרד ממני". נושא המיעוט ניסיון ותקופת הלבד זה נושא שעלה בינינו, ומאד הפתיע אותי איך שהוא פטר את זה ב"די, את עכשיו איתי, נגמר. זה כבר לא רלוונטי". כאילו שאם אני יוצאת עם מישהו שבועיים, אז-פוך, נגמר, כאילו אף פעם לא הייתי לבד, כאילו שזה לא השפיע על הדימוי העצמי שלי, היכולת שלי לנהל מערכות יחסים, תפיסת העולם שלי וכו'.

 

[מילקי91]

מזדהה עם על מילה

גם אני בעבר היה לי את המחשבות האלה של

"כל רגע הוא הולך להיפרד ממני".

מה שדורי כתבה מאד חכם , וגם מנחם .

זה נכון שבאיזשהו שלב כבר פחות מסתכלים על

רק על החיצוניות, וזה טוב .

** תודה לך על הפוסט ולדורי זה עוזר לקרוא את זה .

אכן יש בחברה חוסר קבלה של השונה והאחר ,

וזה מחלחל גם בנושא של זוגיות .

וכן זה מאכזב כאשר הפנטזיה נשברת ומבינים שלא

יהיה בראד פיט ..אבל אני מאמינה שאופי טוב

ונחמד של בו אדם .טוב לב זה מקרין וגורם להתאהב

באדם שהוא לא הכי יפה , ולא מה שחלמנו ( חלמתי)

עליו .

 

[muhabarat]

 

[dori78]

בוודאי, כמו שכל מה שעברתי בחיים משפיע עלי.

הזמן שבו הוגדרתי "רווקה מזדקנת" הוא חלק ממני.
האופן שבו בחרתי להתמודד עם התחושות הפחות נעימות הוא חלק ממני.
אני מאמינה שכל מה שאנחנו עוברים בחיים נשאר איתנו באופן כזה או אחר.
החלק החשוב הוא לדעת לתת לכל חוויה את המקום הנכון ולא להגרר לתהומות הדיכאון.

לתחושתי, אםהדברים הללו ממשיכים להעסיק אותך כשאת בתוך מערכת יחסים - לא באמת פתרת אותם עם עצמך לפני כן.
זאת הסיבה שכתבתי בעבר שלפעמים אנחנו זקוקים ללבד כדי לגדול ולצמוח, כדי לאפשר לעצמנו להכנס למערכת זוגית.
זאת גם הסיבה שאני לא מתחרטת על הדרך שעשיתי, על הדייטים שלא יצאתי אליהם - כי זה היה זמן שהוקדש לדיבור שלי עם עצמי וגיבוש הזהות שלי, מה שאפשר לי (לדעתי) ליצור מערכת יחסים משמעותית כשהייתי מוכנה לכך.

 

[muhabarat]