מוזר שההתמקדות של אנשים היא בשלילי

Animal Raw

New member
מוזר שההתמקדות של אנשים היא בשלילי

יש כל-כך הרבה פורומים על בעיות פה ובעיות שם. מיד כשראיתי שנפתח פורום דכאון חיפשתי לראות אם יש פורום שמחה או פורום אושר, ואין פורומים כאלה (מצאתי פורום "להרגיש טוב", שהוא לא מנוהל וסגור).
אנשים מדברים רק על מה שרע להם. במקום למקד את הפוקוס באיך להרגיש טוב יותר.

לא שאני מזלזל בכאב של אף אחד, גם אני הייתי מבואס הרבה פעמים בחיים, ואפילו בדכאון כמה פעמים.
אבל במקום שאני נמצא בו עכשיו אני תוהה, מה יש בדכאון, בעצב וברגשות שליליים שגורם לאנשים כל-כך להמשך אליו? להשתוקק אליו אפילו. לבוא ולכתוב בפורום עליו.
אני מבין את הכאב והכל סבבה, אבל לא עדיף להתמקד פשוט במה שטוב ולנסות לעשות טוב יותר? להגיד תודה וליהנות ממה שיש, כי אם מסתכלים על זה אובייקטיבית- תמיד יהיה מישהו עם צרות הרבה יותר גדולות משלנו. ופשוט יותר נעים להסתכל על הצד החיובי.
 
יש משהו חיובי בזה שאנשים מדברים על השלילי

אני רואה את זה כניסיון לצאת מהמצב השלילי שלהם, לבוא לכאן ולקבל פרספקטיבה, לשתף בכאב ואולי לשאוב כוחות להתמודדות.

לדעתי תמיכה היא התרופה הטובה ביותר למחלה הארורה הזו.

ונדמה לי שה"דיכאון" שאתה מתאר איננו דומה לדכאון של באי הפורום- הדכאון הקליני..מזמינה אותך לקרוא מעט על ההפרעה הזו והסימפטומים הקשים שלה בספרי האבחון הפסיכיאטריים..מי שסובל מהפרעה מעין זו לא ממש מסוגל לראות משהו מעבר לתהום החשוכה שבה הוא מצוי..
 

Lady Stark

New member
מטרת הפורום

היא לאפשר לאנשים החולים במחלה של ממש לתמוך ולהיתמך.
ביקשתי בתקנון הפורום להתייחס לאנשים ולפורום בכבוד, וגם למחלה. ואני מבקשת זאת גם ממך.
תודה. אם תרצה לשתף בדיכאון שלך נשמח לשמוע ולהיות כאן בשבילך.
 

tingumi1

New member
העניין הוא

שהעולם הוא כזה שתמיד דורש ממך להרגיש ולהיות לפחות "בסדר" - לתפקד, להמשיך כרגיל... שמעתי על הרבה אנשים שלקחו חופש מחלה כי הייתה להם שפעת, אבל לא על הרבה אנשים שלקחו כמה ימים חופש כדיי להתאושש ממצב רוח רע. לספר על הצלחות ועל דברים טובים זה הרבה יותר פופולארי, הרבה יותר קל, והרבה יותר לגיטימי בחברה שלנו מלדבר על דיכאון, אז אולי לא צריך בשביל זה פורום מיוחד.. (אולי כן?).

חוץ מזה שזה נראה לי לא לגמריי כנה, להגיד שצריך לדבר על מה שטוב, במקום על מה שרע ומכאיב...
אני מתארת לעצמי שכיוונת למקום בונה - של להסתכל על הטוב, וכו', שזה מאוד יפה, אבל זה לא סתם שקיימים הפורומים הללו, כי כאן אפשר גם להסתכל על הדברים הפחות נעימים בעיניים, ולא לטאטא אותם מתחת לשטיח.
 

magy

New member
היית מבואס

לא היית בדיכאון.... לכן אינך מבין.
יש כמה סוגי דיכאון,
תגובתי (לאירועים וחוויות קשות)
וסימפטומטי....... שאינו קשור לכלום....
חוסר איזון כימיקלי במח....

לא בוחרים להיות בדיכאון..
זה פשוט קורה פתאום בסימפטומטי.
כמו כל מחלה. משתלט על האדם ,
כובש כל חלקה טובה ואופטימית.
במצב כזה אין אפשרות לראות שביב אור במנהרה החשוכה.
בטח שלא להגיד שיש מצבים גרועים משלי......

לא שואלים אנשים למה הם חלו במחלות אחרות, פיסיות....
הרי אפשר להיות בריא כחלופה...

אז כן, יש גם מחלות בנפש, ולא רק בגוף...
והן קשות ממחלות גופניות..... כי קשה לאזן
בתרופה ... אין בזה אבחנה מוחלטת או תרופה מוחצת...

אף אחד לא אוהב להיות בדיכאון....... ולא מדובר בצרות גדולות או קטנות...
או כמה טוב לך בהשוואה לאחרים...

טוב שלמישהו היה האומץ להעלות את הנושא אל קצה התורן.....
לאנשים בדיכאון לא נעים להודות שהם במצב הזה....
הסביבה לא אוהבת אנשים במצב הזה.. מתרחקים במקום לתמוך.....

אז אתה מתאר לך שזו לא בחירה מרצון.......

זו מלחמה מתמדת......... הדיכאון מנסה לכבוש
והמדוכא מנסה להדוף........ הדיכאון מנצח....... בדרך כלל......

הוא חזק....... ודורסני......
 

Animal Raw

New member
אצל כל אחד זה מלחמה מתמדת

אתה חוטף בומבה לפרצוף מהחיים: כשלון צורב, פרידה, פיטורים, מוות של אדם קרוב, אירוע טראומתי, כל דבר אחר. ואז יש לך התמודדות. השאלה כמה זמן ואיך ההתמודדות נמשכת, אני מניח שיש אנשים שאצלם זה חריף יותר, או אצלם הדכאון הוא מצב קיומי. אני מבין את זה. הקטע הוא שאם אתה אדם עצמאי ואתה פועל למען המטרות בחיים שלך אתה מאבד את היכולת להיות בדכאון. כמו שגולדה אמרה (לא זוכר את הציטוט המקורי)- ליהודים אין את הפריבילגיה להיות בדכאון, אז אני חושב שגם לישראלים או בכלל לבני אדם (כשאנחנו חיים כל כך מעט זמן)- למי יש זמן להיות בדכאון כשיש כל-כך הרבה מה להספיק בחיים?

אני מסכים איתך שאנשים מתרחקים מאנשים מדוכאים ופוחדים להתמודד איתם כדי לא להדבק, כי זאת אכן אנרגיה מדבקת. אבל כשאני הייתי בדכאון (לא יודע אם כהגדרה פסיכולוגית), אז הבנתי מהר מאוד שאנשים לא רוצים בקרבתי בגלל זה, והחלטתי שאני מתנתק מאנשים לתקופה הזאת עד שאני יוצא מזה, וזה עבד. אז בהתחלה כעסתי עליהם, אבל אחרי זה הבנתי כי גם אני לא נהנה כשיש סביבי אנשים מדוכאים.

ולאלו שאומרים שזה פורום תמיכה, אז זה בעצם כמו "פורום תמיכה נפשית למבוגרים", רק במיקוד על דכאון? אוקיי, קיבלתי..

ובהצלחה
 

LsMs

New member
אז תגיד תודה

יש אנשים LIKE MOI שיסבלו כל החיים שלהם מדכאון

אני צריכה לקחת תרופות נוגדות חרדה ודכאון FOR LIFE זה כמו מאסר...וזה לא הכי כיף לדעת שלדעת שלך בתור בן אדם יהיה קשה פי 3 מאנשים אחרים לתפקד סתם בשגרה כי יש לך בעיה רפואית שמונעת ממך לצאת מהבאסה באותה קלות שנכנסת אליה...
בוא נגיד שיש לי מזל שיש את התרופות בשוק מסוג הפרוזאק כי החיים בלעדיהם או עד שלקחתי אותם WAS A TOTAL BITCH ! בלשון המעטה...בעיני זה פורום שיהיה לי טוב ...ככה אני לא אצטרך להרגיש רגשות אשם שאני בבאסה כל הזמן כי כנראה רב האנשים פה גם יהיו בבאסה...אז זה חצי נחמה וזה שלעצמו נראה לי מעודד...
 

Animal Raw

New member
אני מבין.

מבחינתי אפשר לסגור את הנושא.
באמת שהייתה לי כוונה להבין למה הפורום קיים (כי כבר יש פורומים אחרים של תמיכה). אבל עכשיו אני מבין שיש צורך מהותי בפורום הספציפי הזה. אז כל הכבוד למי שיזם זאת.
ולא התכוונתי חלילה לפגוע באף אחד.
 

sharpantie

New member
יש שיר ידוע שמבטא בדיוק את זה

''העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש''. הלחן ברזילאי השיר תורגם לעברית. מוכר למישהו???
 
למעלה