מוחמד הנביא התחתן עם אישה עשירה. נכון ?

[פרה המקורי]

מוחמד הנביא התחתן עם אישה עשירה. נכון ?

היא היתה סוחרת. אז סביר להניח שהיה לו גם כסף. אז מה הוא עשה עם הכסף ?

 

[Algernon the Mouse]

יש לכסף הרבה שימושים.

חלק מהאנשים שיש להם הרבה כסף קונים הרבה מותרות, אבל מוחמד היה שודד ויש על זה סורה בקוראן אז הוא בטח גם השתמש בכסף לשכור שכירי חרב.

 

[פרה המקורי]

זה מוזר שבספר הקדוש ביותר למוסלמים כתבו שיוצר

האיסלאם הוא שודד.

 

[Immanuel Goldstein]

למה?

בעבר שודד היה מקצוע מכובד ביותר. דוד המלך היה שודד, למשל. ממלכת הצלבנים עסקה בשוד דרכים- לא במסוה הקלוש של גביית מכסים אלא בשוד ממש. גם הערבים, אויביהם, עסקו במקצוע מכובד זה. בארצות בהן יש ארגוני פשע ותיקים ומבוססים הפושעים זוכים לכבוד רב, ומשמשים למעשה כמערכת שלטונית אלטרנטיבית. היום, למשל, דווח בעיתון "הארץ" על סיוע חירום המוענקעל ידי היאקוזה לנפגעי הצונאמי ביפן. כמערכת שלטונית אלטרנטיבית יש בהם גם מדרג בראשו עומד המונארך- "דון" במאפיה האיטלקית או "אויאבון" ביאקוזה. ואולי מיותר לציין אבל "נתיניהם" של ארגוני הפשע לא תמיד מתעבים אותם. לארגוני הפשע בחברה בה השלטון המרכזי חלש יש תפקידים חשובים, החל בתיווך מול השלטונות, עבור דרך קיום מערכות מוניטריות ומתן שירותים לא חוקיים אך רצויים לחלק מהאזרחים (אלכוהול בארה"ב של תקופת היובש, סמים, זנות- על השילוש הלא קדוש הזה קמה לאס וגאס) וכלה בהגנה מפני משהו גרוע בהרבה מהפשע המאורגן, פשע לא מאורגן.

 

[פרה המקורי]

מה אתה משווה את דוד המלך למוחמד

בני ישראל לא הכריחו עמים אחרים לקבל את דת משה. מוחמד כבש עמים שונים והכריח אותם להתאסלם או שהרג אותם.

 

[Immanuel Goldstein]

אני משוה את דוד למוחמד בנקודה אחת

העיסוק בשוד על ידי דמות נערצת. דרך אגב, אלכסנדר ינאי הכריח את הגויים שישבו בממלכתו להתגייר או לעזוב את הארץ.

 

[gady18]

יותנן הורקנוס כבש את אדום

והכריח את כל האדומים להתגיר המוסלמים לא הכריחו את כולם להתאסלם, כי עדיין יש בארצות מוסלמיות נוצרים יהודים ואפילו זראטוסטריים. חןץ מעובדי אלילים היתר התאסלמו מטעמי נוחיות. מוחמד לא כבש עמים זרים מחוץ לחצי האי ערב , ולפי התנך דויד המלך לאחר שברח משאול היה שודד דרכים

 

[חדשות המזרח התיכון]

והמקור לזה שדוד היה שודד ?

לא מכיר דבר כזה

 

[Immanuel Goldstein]

נסה את "תנ"ך עכשיו" מאת מאיר שלו.

הפרק "פרוטקשן בכרמל", או "התנ"ך כף החובה" מאת משה גרנות. בספרות הבדיונית תמצא לא מעט אזכורים באותה רוח- למשל "אלוהים יודע" מאת ג'וזף הלר או "דוח המלך דוד" מאת שטפן היים.