מכיוון שפיפא חסום כאן החלטתי להביא לפה כתבה
שהוא העלה במקום אחר ולדעתי רצוי שהיא תפורסם גם פה... קודם לפרסום דו"ח וינוגרד, קרא אינטלקטואל ערבי למהללים את ניצחון חזבאללה להביט על תרבות הביקורת העצמית בישראל-ומסביר מדוע"ישראל מנצחת-תמיד" הכותב הוא עבד אל-חמיד אל-אנסארי, לשעבר דקאן הפקולטה למשפטים והשריעה באוניברסיטת קטאר. להלן המאמר: דו"ח ועדת וינוגרד, הועדה אשר חוקרת את ארועי מלחמת לבנון, ובראשה עומד השופט אליהו וינוגרד, גינתה את ראש הממשלה הישראלי אהוד אולמרט את שר הביטחון עמיר פרץ ואת הרמטכ”ל דן חלוץ והטילה עליהם את האחריות לכישלון מיגורו של ארגון “חזבאללה” ושחרורם של שני החיילים. תרבות של ביקורת עצמית הדוח מבקר את אולמרט על שקיבל את ההחלטה לצאת למלחמה בחופזה ללא תכנית צבאית מפורטת, וללא כל ערבות כי היעדים אשר הוכרזו, הם ברי השגה. וכן על שלא ערך את ההתייעצויות הדרושות מחוץ למסגרת הצבא, לא הניח אלטרנטיבות מבצעיות נוספות ולא לקח בחשבות את האפשרות להפצצת העורף הישראלי על-ידי “חזבאללה”. נכון שבדוח לא מופיעה הדרישה להתפטרותו של אהוד אולמרט, אולם עם זאת הוא טומן בחובו השלכות פוליטיות חשובות. כך למשל הדוח הוביל לנסיגה בפופולאריות של ראש הממשלה שהגיע לשפל חסר תקדים, להתגברות הקריאות מצד האופוזיציה להתפטרותו וכמו כן הוביל הדוח להתפטרותם של בכירים בצבא. אולמרט קיבל לידיו את הדוח כשהוא מדגיש את הכבוד שהוא רוחש להמלצותיו כשהוא מודה בטעויות, ומבטיח את תיקונן באומרו: “אנו נלמד את הדוח ננסה להסיק את המסקנות ולהפיק לקחים ולתקן את הטעויות..עלינו להבטיח כי בכל תרחיש עתידי, נמנע מהכישלונות עליהם הצביעה הוועדה”. זוהי ישראל, וכך מכבד ראש הממשלה את דו"ח הועדה אותה הרכיב בעצמו. כך מטפלים הישראלים בסוגיותיהם באמצעות ביקורת עצמית! כך הם מכירים באחריותם באומץ רב, ולא משליכים אותה על אחרים. כך הם מתקנים את טעויותיהם ולומדים מניסיונם מכישלונם ומהצלחתם! כך הם מבטיחים את עליונותם הצבאית בסופו של דבר. כך הם תמיד משיגים ניצחון. אולם מהי תגובת הצד הערבי? טבעי אפוא כי האדון חסן נסראללה יביע את שמחתו נוכח הדוח, שהרי הוא מצביע על כך כי האויב מכיר בכישלונותיו – והכרה זו היא בבחינת עדות חותכת, ומה טוב אם זו נמסרת על-ידי האויבים. עם זאת, מה שאמר הד”ר עבד אל-ווהאבּ אל-מסירי, ה-מומחה לנושא היהודים ומחבר האנציקלופדיה הידועה “היהודים, היהדות והציונות”, הוא בבחינת עלבון לאינטליגנציה! אל-מסירי קפץ משמחה נוכח הדוח וכתב במאמר שהופיע תחת הכותרת “ההכרה היא אם כל ההוכחות” וטען כי הכרת האויב בתבוסתו שלו מאששת את טענת חזבאללה לניצחון!! אולם ראוי היה כי אלו המהללים את “הניצחון האלוהי” , יתביישו וישאלו עצמם כיצד זה שעם קטן המוקף אויבים מכל עבר אמיץ דיו בכדי לבקר את עצמו ולהחזיק בתרבות של דין וחשבון - מה שלא ניתן לומר על אומה החוצה את 300 מיליון נפש, וזאת על-אף תבוסותיה החוזרות ונשנות?! עליהם להצטער על אוזלת ידה של אומתם, במקום לשמוח על אוזלת ידם של אויבם ולהמשיך ולמכור לאנשים אשליות. המציאות על הקרקע אותה לא ניתן להפריך, מצביעה על העובדה כי ישראל לא הפסידה וכי ארגון “חזבאללה” לא ניצח. אם זה האחרון אכן ניצח, הרי שאז לא היינו עדים למציאות המתקיימת כיום בלבנון. מצבה של לבנון היה טוב בהרבה לפני ניצחונו השקרי של “חזבאללה”. על הצופים שתמכו ב”חזבאללה” ובניצחונו להיות כנים עם עצמם בכדי לענות על השאלה האם קיים קריטריון אובייקטיבי או מוגדר לניצחון או לתבוסה, או שמה אלו מוגדרים על-פי פרספקטיבה אידיאולוגית, פוליטית ומפלגתית? תבוסה או אשליה עצמית? אם לניצחון היה מדד אובייקטיבי, או אז לא היה עוסק הדוח בניצחון או הפסד כי אם היה מגדיר את מידת אוזלת היד או הכישלון בניהול המלחמה, וזאת בכדי שבעתיד יוכל העומד בראש להימנע מלעשותם ולהשיג את היעדים כולם. הישראלים אינם מסתפקים בפחות ממאה אחוזי הצלחה. שמונים אחוזים אינם מספקים אותם. לכן הם הרכיבו ועדה בראשה עומד שופט עצמאי המחזיק במרב הסמכויות, הרחק מהסביבה הפוליטית, בכדי שהדוח שיגובש על-ידי הועדה יוכל לסייע בחקירת מרבית מן ההצלחות. אלו הישראלים חותרים לניצחון מוחץ, העומד בקריטריונים שהם עצמם הציבו, בעוד אנו שמחים על כך שמנהיג “חזבאללה” ניצל בעור שיניו, וזהו עבורנו ניצחון. זאת משום שעל-פי מדד הניצחון הערבי העיקר הוא הישרדותו של מנהיג השלטון. באשר לאזרחים, הבתים, בני האדם, המפעלים, המוסדות, המסגדים- לעזאזל איתם!! בראש ובראשונה זהו חיי המפקד המנהיג, והיתר כולם הם בבחינת קורבנות הפודים עצמם למענו. הכישלון אותו יש מי שמשבחים ומהללים, השיג את הדברים הבאים: (1) חורבן הכלכלה הלבנונית ופגיעה בעונת התיירות, הרס תשתיות ומאה אלף בניינים, ופגיעה כלכלית העולה על 15 מיליון דולר. (2) מותם של למעלה מ 700 אנשי “חזבאללה” ו- 1300 אזרחים. זאת מלבד לאותם אלפים אשר נפצעו ונאלצו לעזוב את בתיהם. (3) הריסת כ- 90 אחוזים מבסיסי ארגון “חזבאללה”, הצבאיים והאזרחיים. (4) הרחקתו של ארגון “חזבאללה” מעבר לקו הליטני, ותפיסת מקומו על-ידי חיילי יוניפי”ל והצבא הלבנוני המשמשים כגדר חוצצת השומרת על ישראל ומונעת מ”חזבאללה” כל מהלך עתידי כנגד ישראל. (5) זהו הניצחון המשמעותי ביותר עבור ישראל: העסקת ארגון “חזבאללה” במאבק על השלטון מבית וטבילתה באש ה”פתנה” העדתית ויצירת מהומות ומתיחות פנימית. כמו כן הביא ארגון “חזבאללה” לשיתוק הכלכלה, התיירות, לפיטורם של אלפי פועלים ושיבוש פעילותה של ממשלת לבנון. (6) היחלשות האמון הבינלאומי בכלכלתה של לבנון – דבר המוביל לבריחתם של משקיעים. (7) מספר הצעירים האקדמיים הלבנוניים החפצים להגר מגיע ל-60 אחוזים. אם כל ההצלחות הללו אותן השיגה ישראל אינן נחשבות לניצחון, אז איני יודע ניצחון מהו. כן, הערבים התרגלו להונות את עצמם כשהם לא מכנים את דברים בשמם האמיתי. את מלחמת 48 כינו “נכבה” במלחמת 56 התהדרו בניצחון פוליטי למרות תבוסתם הצבאית, ואת מלחמת 67 כינו “נכסה” . הם תמיד מטילים את האחריות לתבוסותיהם על אחרים: המערב, ארה”ב, מזימות, בגידות. כאשר נפנים כי מדובר בהונאה עצמית נדע מדוע ישראל מנצחת בעוד שאנו מובסים!! ישראל מנצחת משום שהיא אינה מוליכה את עצמה שולל באמצעות התהדרות בניצחון מזויף. מדוע ישראל מנצחת?
