../images/Emo6.gif כתבת כבר הכל, מה יש להוסיף?
אני לא בלשן וגם לא לומד בלשנות, זה סתם תחביב, אבל אני יכול להגיד לך את ההתרשמות שלי על פי כמה דברים שאני יודע. בבלשנות חוקרים אטימולוגיה של מלים, כלומר חוקרים מה המקור שממנו כל מלה הגיעה, ומנסים להתחקות אחר המסלול שמלה עוברת משפה לשפה ואיך היא משתנה בדרך. השינויים האלה של מלים - אם זה במעבר של מלה משפה לשפה, ואם זה שינויי הגיה במהלך השנים שבהן שפה מתפתחת ומשתנה - הם שינויים כמעט מתמטיים. יש חוקים שעל פיהם הדברים האלה עובדים. בניגוד למתמטיקה או פיזיקה, החוקים האלה לא פועלים ב-100% מהמקרים, ואולי אפילו לא ב-60%, כי מי שמעצב את השפה הם בני אדם, ובני אדם הם מטבעם יצורים בלתי צפויים. דוגמה למתמטיוּת של שפה הם חוקי הדקדוק. קל מאד לראות את זה בעברית: את השורשים שמים בתוך תבניות מוגדרות מראש, וכך יוצרים צורות שונות של פעלים או משקלים שונים של שמות עצם, ואפשר גם להטות מלים, להוסיף להן מוספיות שייכוּת וכו'. ויש ה-מ-ו-ן חוקי דקדוק בעברית, בבית הספר לומדים רק את קצה הקרחון, לפחות אם לומדים לשון ברמת יח"ל אחת כמו שאני למדתי. אלה חוקים מאד מדויקים, למרות שרוב החוקים לא עובדים בכל המקרים (יש הרבה יוצאי דופן) אלא רק ברובם. חוקים כאלה מקרבים את הבלשנות לתחום המדעים המדויקים. דוגמה נוספת לחוק בבלשנות יכולה להיות למשל כזאת: אות מסוימת שהיתה קיימת בשפה הפרוטו-הודו-אירופית (השפה שממנה התפתחו רוב שפות אירופה) הפכה ל-c בשפות הרומניות (ספרדית, צרפתית, איטלקית...), הפכה ל-h בשפות הגרמאניות (אנגלית, גרמנית, שוודית...), וככה אפשר להמשיך - בכל קבוצת שפות במשפחה ההודו-אירופית האות הזאת התפתחה למשהו אחר. לדוגמה: המלים heart באנגלית ו-coeur (לב) בצרפתית הגיעו מאותה מלה בשפה הפרוטו-הודו-אירופית, תשים לב לאותיות h ו-c. הכלל הזה עובד במספר גדול מאד של מלים, למעשה בכל המלים המקוריות בשפות האלה. כללים מהסוג הזה מאפשרים לשחזר אטימולוגיה של מלים. ולכן גם פיה כחולה אמרה שאנחנו קצת בלשים.
אז נכון שיש קצת מתמטיקה בבלשנות?
