מוטב מאוחר- כתית, ביקורת
עם דרכון בתוקף וחיסונים גם, יצאנו מגושדן בערב שני אחד מזרחה. הכיוון הכללי היה כפר רות ל"כתית" שנבחרה לארח אותנו שני אוכלי כל וצמחוניה אחת. בשעה רבע לשמונה בערב היינו הסועדים היחידים במסעדה. עגום למדי בהתחשב בארוחה המופלאה שקיבלנו (תקציר לעצלנים). כנראה שכל העולם ואשתו צריכים תזכורת על קיומה. פתחנו במרק עדשים עם כמון וסומק, שהיה קטיפתי ומתובל במידה הנכונה-מרק קריר עם תבלינים חמימים. למנות הראשונות: הצמחוניה קיבלה ריזוטו פטריות, בעל ארומה פטרייתית ראויה, עשוי מדויק רק חבל שהכמות הספיקה לארוחה שלמה לשלושה רעבים. מילה בצד בנושא הצמחונות להאכיל צמחונים היא משימה קלה יחסית, שהרבה מסעדות טובות נופלות בה. כתית אינה אחת מהן. בצלחת שלי היו שני קבבוני דג, על מצע של קציפת חצילים ביוגורט וביבי גרינ'ס. הקבבונים היו נפלאים, והקציפה לעומת זאת גם איזון מושלם בין טעם החצילים ליוגורט, מתובלים במעט גרגירי כמון וכוסברה. לנ' היה יותר מזל משכל, הוא רצה לאכול כבד אווז אבל קיבל מסטר-פיס. אונה נכבדה של כבד אווז צלויה בדיוק מופלא, שהונחה על תפוח עץ אפוי, שמולא בענן מתקתק של מה שהסתבר כממליגה (טוב, נו, פולנטה) עם צימוקים עם מרקם אורירי שאין כדוגמתו. זו, ללא כל שמץ של ספקות היתה מנת הדגל בארוחה שלנו ויש לי עוד כהנה וכהנה סופרלטיבים לחלוק למנה וליוצרה. בטרם העיקריות קיבלנו סורבה אשכוליות אדומות וודקה. העיקריות: ניוקי תפ"א בירקות ושמנת, ניוקי ענניים ברוטב נפלא וירקות שכל אחד מהסוגים תורם את טעמו הייחודי, שומר עליו ומשתלב במנה. חזזה אווז בחמישה תבלינים, על גרטן תפ"א וריבת בצל, בציר אספרסו ושוקולד. הציר המדובר לא הורגש בכלל (או שמא החיך שלי לא רגיש דיו?), אבל כמו שאר המנות, החזה היה מלאכת מחשבת של טעמים ומרקם- בשר רך, עסיסי, בכמון, גרגירי כוסברה, קינמון ופלפל שחור גרוס. חוץ משניים אילו, היה גם נתח של 700 גר' סינטה, בראגו פטריות- רכה, בשרית, ובלי אף גרם מיותר. בשלב הזה, שלאדם הממוצע לא נשאר מקום לנשום והוא מצטער שלא נולד פרה בעלת ארבע קיבות, חשבנו על הקינוחים המצויינים ונמלאנו צער. אל חשש. לאוכל נטיה לרדת, וקיבתנו-תכונה מופלאה לה- להתרוקן בשניה שמוזכר משהו מתוק. הוזמנו: גראטן אגסים בברולה וניל, פלח אננס בגריל, וזפונש. לא חולפת לה דקה, ושב אלינו המלצר. מסתבר ששמונה חודשים אחורה אכלתי אצלם גרטן אגסים. השף זכר זאת, ולכן הפעם ביקש שאטעם משהו אחר: "קקאו-שוקולד". אציין שמאד אהבתי שזוכרים אותי (טוב, נו, ג'ינג'יות תמיד זוכרים), ועוד יותר אהבתי שזוכרים מה שאני אוהבת באמת. קקאו-שוקולד: 3 ביסקויטי פולי קקאו לא מתוקים מדי וגם לא מרים כלענה, עם טעם שוקולדי עשיר וברור, בינהם שני עיגולי קרם שוקולד מריר נהדרים. ליד זה, גלידת ברנדי וצימוקים שהשלימו באכוהוליותם את טעם השוקולד. ההוכחה בה' הידיעה שמנה שוקולדית לא צריכה להיות מתוקה מדי. פלח אננס בגריל: שלווה בקרם פטיסייה קוקוס, מוקף בזביון דבש וגלידת תה ירוק ומנטה. האנטיתזה למנה הקודמת-מתוקה, כשהחמיצות מהאננס מאזנת, ומשדרגת את הטעמים- משתלבים אבל לא מסתירים. זפונש: 2 ביסקויטים קראנציים (אולי קצת יותר מדי) בטעם אגוזי, במילוי קרם ערמונים וקרם שוקולד קפה. ת' הגנה עליה בחירוף נפש ראוי לציון, ואנחנו טעמנו ממנה כזית בלבד. בשלב זה פרשנו (בשיא) תוך הבטחות לעצמנו לשוב. השירות היה נעים, קשוב ובלתי מעיק, והתמחור היה הוגן (200 ש"ח לאדם שכוללים יין, שירות וקינוחים). לסיכום הארוחה- אחת הטובות שאכלתי- עשויה היטב, שילובי טעמים נפלאים- מטבח כהילכתו עם "טוויסט" שהופך אותו למשהו עצמאי בעולם של שבלונות קולינריות מוצלחות יותר או פחות.
עם דרכון בתוקף וחיסונים גם, יצאנו מגושדן בערב שני אחד מזרחה. הכיוון הכללי היה כפר רות ל"כתית" שנבחרה לארח אותנו שני אוכלי כל וצמחוניה אחת. בשעה רבע לשמונה בערב היינו הסועדים היחידים במסעדה. עגום למדי בהתחשב בארוחה המופלאה שקיבלנו (תקציר לעצלנים). כנראה שכל העולם ואשתו צריכים תזכורת על קיומה. פתחנו במרק עדשים עם כמון וסומק, שהיה קטיפתי ומתובל במידה הנכונה-מרק קריר עם תבלינים חמימים. למנות הראשונות: הצמחוניה קיבלה ריזוטו פטריות, בעל ארומה פטרייתית ראויה, עשוי מדויק רק חבל שהכמות הספיקה לארוחה שלמה לשלושה רעבים. מילה בצד בנושא הצמחונות להאכיל צמחונים היא משימה קלה יחסית, שהרבה מסעדות טובות נופלות בה. כתית אינה אחת מהן. בצלחת שלי היו שני קבבוני דג, על מצע של קציפת חצילים ביוגורט וביבי גרינ'ס. הקבבונים היו נפלאים, והקציפה לעומת זאת גם איזון מושלם בין טעם החצילים ליוגורט, מתובלים במעט גרגירי כמון וכוסברה. לנ' היה יותר מזל משכל, הוא רצה לאכול כבד אווז אבל קיבל מסטר-פיס. אונה נכבדה של כבד אווז צלויה בדיוק מופלא, שהונחה על תפוח עץ אפוי, שמולא בענן מתקתק של מה שהסתבר כממליגה (טוב, נו, פולנטה) עם צימוקים עם מרקם אורירי שאין כדוגמתו. זו, ללא כל שמץ של ספקות היתה מנת הדגל בארוחה שלנו ויש לי עוד כהנה וכהנה סופרלטיבים לחלוק למנה וליוצרה. בטרם העיקריות קיבלנו סורבה אשכוליות אדומות וודקה. העיקריות: ניוקי תפ"א בירקות ושמנת, ניוקי ענניים ברוטב נפלא וירקות שכל אחד מהסוגים תורם את טעמו הייחודי, שומר עליו ומשתלב במנה. חזזה אווז בחמישה תבלינים, על גרטן תפ"א וריבת בצל, בציר אספרסו ושוקולד. הציר המדובר לא הורגש בכלל (או שמא החיך שלי לא רגיש דיו?), אבל כמו שאר המנות, החזה היה מלאכת מחשבת של טעמים ומרקם- בשר רך, עסיסי, בכמון, גרגירי כוסברה, קינמון ופלפל שחור גרוס. חוץ משניים אילו, היה גם נתח של 700 גר' סינטה, בראגו פטריות- רכה, בשרית, ובלי אף גרם מיותר. בשלב הזה, שלאדם הממוצע לא נשאר מקום לנשום והוא מצטער שלא נולד פרה בעלת ארבע קיבות, חשבנו על הקינוחים המצויינים ונמלאנו צער. אל חשש. לאוכל נטיה לרדת, וקיבתנו-תכונה מופלאה לה- להתרוקן בשניה שמוזכר משהו מתוק. הוזמנו: גראטן אגסים בברולה וניל, פלח אננס בגריל, וזפונש. לא חולפת לה דקה, ושב אלינו המלצר. מסתבר ששמונה חודשים אחורה אכלתי אצלם גרטן אגסים. השף זכר זאת, ולכן הפעם ביקש שאטעם משהו אחר: "קקאו-שוקולד". אציין שמאד אהבתי שזוכרים אותי (טוב, נו, ג'ינג'יות תמיד זוכרים), ועוד יותר אהבתי שזוכרים מה שאני אוהבת באמת. קקאו-שוקולד: 3 ביסקויטי פולי קקאו לא מתוקים מדי וגם לא מרים כלענה, עם טעם שוקולדי עשיר וברור, בינהם שני עיגולי קרם שוקולד מריר נהדרים. ליד זה, גלידת ברנדי וצימוקים שהשלימו באכוהוליותם את טעם השוקולד. ההוכחה בה' הידיעה שמנה שוקולדית לא צריכה להיות מתוקה מדי. פלח אננס בגריל: שלווה בקרם פטיסייה קוקוס, מוקף בזביון דבש וגלידת תה ירוק ומנטה. האנטיתזה למנה הקודמת-מתוקה, כשהחמיצות מהאננס מאזנת, ומשדרגת את הטעמים- משתלבים אבל לא מסתירים. זפונש: 2 ביסקויטים קראנציים (אולי קצת יותר מדי) בטעם אגוזי, במילוי קרם ערמונים וקרם שוקולד קפה. ת' הגנה עליה בחירוף נפש ראוי לציון, ואנחנו טעמנו ממנה כזית בלבד. בשלב זה פרשנו (בשיא) תוך הבטחות לעצמנו לשוב. השירות היה נעים, קשוב ובלתי מעיק, והתמחור היה הוגן (200 ש"ח לאדם שכוללים יין, שירות וקינוחים). לסיכום הארוחה- אחת הטובות שאכלתי- עשויה היטב, שילובי טעמים נפלאים- מטבח כהילכתו עם "טוויסט" שהופך אותו למשהו עצמאי בעולם של שבלונות קולינריות מוצלחות יותר או פחות.