שקלתי לקחת, ביררתי, החלטתי שלא
התייעצתי עם חבר רופא. אמנם רק בהתמחות, אבל בחור גאון, שכיוון ששאלתי מיהר וקרא שלושה מאמרים בנושא.
יש לציין שהוא לא מבין בהנקה ולא איזה תומך הנקה.
התשובה שלו בקצרה היתה כזו:
היעילות להגברת החלב מוכחת.
יש סיכון, גם אם נדיר לסיבוך (הסיכון ללב), סיכון אפשרי לאם וכמובן עובר בחלב ולכן יכול לסכן גם את התינוק.
לפי מה שאני זוכרת הוא ציין שכיוון שההתוויה היא טיפול בבטן, ולא טיפול במחסור בחלב, למעשה לא נעשה שום מחקר שעניינו התאמת התרופה לטיפול בנושא.
צריך לזכור שמדובר בתרופה, ולקחת תרופה למשהו שהיא לא נועדה לו זה לא מהלך תקין.
לכן,
הדעה שלו היתה: כבר עדיף להאכיל בתמ"ל (שאינו מסוכן לכשעצמו) מאשר לקחת תרופה לכאבי בטן שיש לה סיבוכים נדירים, בפרט כאשר התרופה עוברת בחלב לתינוק.
במקרה שלי הזדקקתי לתרופה לא בגלל שלא היה לי מספיק חלב להניק, אלא כיוון שלא היה לי מספיק לשאיבה. החלטתי שלא לקחת את התרופה, ולהסתדר בכל דרך אחרת, מתוך ידיעה שבמקרה הגרוע ביותר הן יקבלו תוספת תמ"ל אחת בגלל המחסור בחלב. כלומר - המוטיליום לא היה ההבדל בין הנקה ללא-הנקה.
אני מציינת את זה כיוון שמאד יכול להיות שאם המוטיליום היה עבורי חיוני כדי להניק, אם הייתי במצב של חוסר חלב להנקה, והיתי יודעת שללא המוטיליום איאלץ להעמיד בסימן שאלה את עצם ההזנה בהנקה, או לחלופין שהתמ"ל יהיה מרכיב עיקרי בהזנה, קרוב לוודאי שהייתי עושה סבב התייעצויות נוסף, בפרט עם רופאים מומחים בנושא שהם גם תומכי הנקה - אבל בשום אופן לא הייתי מסתפקת בהתייעצות עם יועצות הנקה בלבד, אמנם רבות מהן קוראות מאמרים וחכמות מאד, אבל יש משמעות לעובדה שהן לא עובדות כרופאות ולא למדו רפואה.