תורת החבורות
New member
מוישי מתפלל ב'ברמוביץ'...
המורה שלי מאוד רוצה שאני אתפלל יפה. הוא עשה לי מבצע.כל פעם שאני מתפלל יפה ובכוונה,הוא רושם לי נקודה בפנקס הכחול. אם אני צובר 12 נקודות אני מקבל תלוש לקניית ספר. אני צריך להגיד לו אם התפללתי בכוונה.גם בתעודה שלי כתוב "תפילה בכוונה ",ואני תמיד בכוונה טובה.אמא שלי אומרת שתמיד צריך להגיד דברים בכוונה טובה.עטרה מרגיזה אותי,כי היא לא מבינה מה זה,תפילה בכוונה.ואיך אפשר לתת על זה ציון. הסברתי לה כבר שאני מתכוון טוב,וזה מספיק.נגיד כמו שמתכוון הרב פישל בתפילת השבת בישיבת "ברמוביץ". הוא סוגר את העינים חזק חזק, וצועק אמן יהא שמי,. כולם מסתכלים עליו ולא אומרים לו כלום.כי הוא ממש ממש מתכוון. אבא לקח אותי לישיבת "ברמוביץ'"הוא אומר ששם מתפללים ממש ממש בכוונה,והוא רוצה להתחיל להתפלל איתי ביחד שם למרות שזה קצת רחוק מהבית שלנו. אבא אומר שרק שם תיכנס לי יראת השמים מבפנים. הגענו ל"ברמוביץ'. נכנסנו לאולם הקטן.אבא התיישב והתחיל לקרוא דבר קודש.היה שם שיעור וחיכינו שיתחיל מניין. בחוץ היו כמה בחורים שדיברו וצחקו,ואבא הסתכל לראות מי הם. אבא רצה שניכנס לאולם הגדול כדי שנתפלל קרוב לארון הקודש. אבא סיפר לי שזו ישיבה מאוד חשובה ומתפלללים בה המון בחורים וגם רבנים חשובים.הוא התיישב בספסל השלישי מימין,ואמר לי לשבת לידו. פתאום הגיע איש אחד עם מגבעת וסימן לי ביד שאקום. קמתי מייד והלכתי לשבת בספסל אחר.כניראה שזה היה המקום שלו. אבא קם למקום אחר והתיישב שם והראה לי איפה לשבת. התחילה התפילה. הרגשתי שאני ממש מתרגש כי היו בישיבה המון בחורים. אבא שלי הסתכל עלי ומייד חזר לסידור. כבר חשבתי לעצמי איך אני מספר להופמן שאני מתפלל ב"ברמוביץ'". מאחורי שמעתי שאיש אחד אומר לאיש אחר משהו והם צוחקים. לא רציתי להסתכל כדי שלא תעלם לי הכוונה. מצד ימין עמד מישהו ופתאום ירק לרצפה.רציתי להקיא והלכתי לאבא,ואבא סימן לי שזה לא הזמן עכשיו.אפילו שזה חזרת השץ. פתאום האיש מאחורי התחיל לדבר בטלפון בשקט.הוא אמר לאשתו שהוא יביא לה תבנית ביצים מהשוק.כל כך לא רציתי להקשיב,אבל לא יכולתי וניסיתי לשמור את הכוונה. כי המורה הבטיח לי נקודה על כל תפילה בכוונה. בסוף התפילה ניכנסו המון בחורים לאולם. הם התחילו לשיר. הרגשתי שמחה בלב. לא ידעתי שבכל תפילה מסיימים בברמוביץ בשירה של הבחורים. הרגשתי איך הכוונה חוזרת אלי. הבחורים צעקו קריאות בקול,והפילו את הספסליםהם התקדמו לעבר המתפללים ואבא הסתיר אותי ולקח אותי משם החוצה. רצנו מהר ומאוד ביקשתי מאבא שנישאר,כי רציתי לשיר עם הבחורים. מבחוץ שמעתי קולות חזקים של ניפוץ זכוכית,וחשבתי שבטח מרב שמחת חודש אדר שמגיע הם שברו בטעות את החלונות. לא הבנתי מה קורה ושאלתי את אבא למה הבחורים ככה משתוללים. אבא מיהר איתי לרחוב ואמר לי שלפעמים יש בחורים שלא מתפללים בכוונה ואז זה קורה להם. ניבהלתי נורא ושאלתי את אבא אם גם לי זה יקרה,אם אני לא מתפלל בכוונה. ואבא ענה לי "תלוי באיזו ישיבה תלמד כשתהיה גדול"והפנים שלו כמעט בכו.
המורה שלי מאוד רוצה שאני אתפלל יפה. הוא עשה לי מבצע.כל פעם שאני מתפלל יפה ובכוונה,הוא רושם לי נקודה בפנקס הכחול. אם אני צובר 12 נקודות אני מקבל תלוש לקניית ספר. אני צריך להגיד לו אם התפללתי בכוונה.גם בתעודה שלי כתוב "תפילה בכוונה ",ואני תמיד בכוונה טובה.אמא שלי אומרת שתמיד צריך להגיד דברים בכוונה טובה.עטרה מרגיזה אותי,כי היא לא מבינה מה זה,תפילה בכוונה.ואיך אפשר לתת על זה ציון. הסברתי לה כבר שאני מתכוון טוב,וזה מספיק.נגיד כמו שמתכוון הרב פישל בתפילת השבת בישיבת "ברמוביץ". הוא סוגר את העינים חזק חזק, וצועק אמן יהא שמי,. כולם מסתכלים עליו ולא אומרים לו כלום.כי הוא ממש ממש מתכוון. אבא לקח אותי לישיבת "ברמוביץ'"הוא אומר ששם מתפללים ממש ממש בכוונה,והוא רוצה להתחיל להתפלל איתי ביחד שם למרות שזה קצת רחוק מהבית שלנו. אבא אומר שרק שם תיכנס לי יראת השמים מבפנים. הגענו ל"ברמוביץ'. נכנסנו לאולם הקטן.אבא התיישב והתחיל לקרוא דבר קודש.היה שם שיעור וחיכינו שיתחיל מניין. בחוץ היו כמה בחורים שדיברו וצחקו,ואבא הסתכל לראות מי הם. אבא רצה שניכנס לאולם הגדול כדי שנתפלל קרוב לארון הקודש. אבא סיפר לי שזו ישיבה מאוד חשובה ומתפלללים בה המון בחורים וגם רבנים חשובים.הוא התיישב בספסל השלישי מימין,ואמר לי לשבת לידו. פתאום הגיע איש אחד עם מגבעת וסימן לי ביד שאקום. קמתי מייד והלכתי לשבת בספסל אחר.כניראה שזה היה המקום שלו. אבא קם למקום אחר והתיישב שם והראה לי איפה לשבת. התחילה התפילה. הרגשתי שאני ממש מתרגש כי היו בישיבה המון בחורים. אבא שלי הסתכל עלי ומייד חזר לסידור. כבר חשבתי לעצמי איך אני מספר להופמן שאני מתפלל ב"ברמוביץ'". מאחורי שמעתי שאיש אחד אומר לאיש אחר משהו והם צוחקים. לא רציתי להסתכל כדי שלא תעלם לי הכוונה. מצד ימין עמד מישהו ופתאום ירק לרצפה.רציתי להקיא והלכתי לאבא,ואבא סימן לי שזה לא הזמן עכשיו.אפילו שזה חזרת השץ. פתאום האיש מאחורי התחיל לדבר בטלפון בשקט.הוא אמר לאשתו שהוא יביא לה תבנית ביצים מהשוק.כל כך לא רציתי להקשיב,אבל לא יכולתי וניסיתי לשמור את הכוונה. כי המורה הבטיח לי נקודה על כל תפילה בכוונה. בסוף התפילה ניכנסו המון בחורים לאולם. הם התחילו לשיר. הרגשתי שמחה בלב. לא ידעתי שבכל תפילה מסיימים בברמוביץ בשירה של הבחורים. הרגשתי איך הכוונה חוזרת אלי. הבחורים צעקו קריאות בקול,והפילו את הספסליםהם התקדמו לעבר המתפללים ואבא הסתיר אותי ולקח אותי משם החוצה. רצנו מהר ומאוד ביקשתי מאבא שנישאר,כי רציתי לשיר עם הבחורים. מבחוץ שמעתי קולות חזקים של ניפוץ זכוכית,וחשבתי שבטח מרב שמחת חודש אדר שמגיע הם שברו בטעות את החלונות. לא הבנתי מה קורה ושאלתי את אבא למה הבחורים ככה משתוללים. אבא מיהר איתי לרחוב ואמר לי שלפעמים יש בחורים שלא מתפללים בכוונה ואז זה קורה להם. ניבהלתי נורא ושאלתי את אבא אם גם לי זה יקרה,אם אני לא מתפלל בכוונה. ואבא ענה לי "תלוי באיזו ישיבה תלמד כשתהיה גדול"והפנים שלו כמעט בכו.