להרגיש אישה, להרגיש גבר
הדימוי של טרנסקסואלים היודעים בבטחה וללא היסוס שהם "נולדו בגוף הלא נכון", כמאמר הקלישאה המקובלת, הוא במידה רבה מיתוס. לא תמיד ברור מקור המצוקה לאדם הסובל ממנה. מחסומים פסיכולוגיים ותפיסות תרבותיות עשויים לחבור כדי למנוע ממנו ראייה ברורה של מצבו. הוא עשוי להרגיש מצוקה רבה, לדעת במעומעם שהדברים קשורים לזהות המגדר, או למיניות, להרגיש לעתים כך ולעתים אחרת. מצד שני, לא כל מי שמשוכנע שהוא "גבר הכלוא בגוף של אישה" (עוד קלישאה מפורסמת) או להפך, הוא באמת כזה. טרנסקסואליות מתבטאת באלף צורות. אין שני טרנסקסואלים שחווייתם זהה, כי מסלול חייו של כל אדם הוא שונה. יש המון תחושות משותפות, אבל יש גם הרבה שוני. זהות מגדר איננה דבר דיכוטומי, שתי קופסאות נפרדות וסגורות, אחת מסומנת "גבר" והשניה "אישה". זהות מגדר היא רצף שבין דימויים אידיאליים של גבר ושל אישה, וכל אדם ממוקם במקום כלשהוא על פני הרצף הזה. זאת, אגב, אחת הסיבות מדוע אי אפשר לספק הגדרה אובייקטיבית של ההרגשה "להיות אישה/גבר", כי הרגשה זו היא שונה לגבי כל אדם ואדם. בסרט הדוקומנטרי שעשה הבי.בי.סי. על ג´וליה גרנט, טרנסקסואלית בריטית, ושהוקרן לא מזמן בטלוויזיה, יש סצינה נהדרת, שבה היא, עדיין גבר, מתייצבת אצל פסיכיאטר. הוא שואל אותה מה הבעיה שלה, והיא עונה: "אני מרגיש אישה". הפסיכיאטר אומר: "מה זאת אומרת ´מרגיש אישה´? מה פירוש להרגיש אישה?". גיבורת הסרט לא מסוגלת להסביר. הפסיכיאטר, מתנשא, יהיר ונפוח מחשיבות עצמית, קורא למזכירה שלו, ושואל אותה: "הנה, את אישה, בואי תסבירי לנו מה זה להרגיש אישה?". המזכירה מושכת בכתפיה במבוכה. היא לא מבינה על מה מדברים. הביטוי "להיות אישה/גבר" הוא למעשה ריק מתוכן, מבחינה זו שאי אפשר לאפיין אותו אובייקיבית. אם תשאלו כל אישה מה זה להרגיש אישה, קרוב לוודאי שלא תדע מה לענות, כמו המזכירה של אותו פסיכיאטר. היא פשוט כזאת, וזהו. גם אם תתאמץ, ותנסה להשיב תשובה, קרוב לוודאי שזו לא תהיה בעלת ערך רב, כיוון שישתקפו בה תפיסות תרבותיות ואישיות, ואי-אפשר יהיה לגזור ממנה שום דבר לגבי תחושותיהן של נשים אחרות. הוא הדין לגבי גברים. הבעיה עם הביטויים "להרגיש אישה" ו"להרגיש גבר" היא השפה. למרות הדמיון הצורני, "להרגיש אישה/גבר" הוא סוג ביטוי שונה מ"להרגיש רעב", למשל, שהוא ביטוי המציין תחושה רגעית, או מביטוי כגון "להרגיש יהודי", שמציין השתייכות לקהילה. נשים וגברים אינם מרגישים כך בחיי היום יום. להיות אישה או גבר איננו, בניגוד למה שרוב האנשים מאמינים, מהות. אישה או גבר הם מצבים קיומיים בסיסיים מאד, שאדם חי בתוכם. הם מורכבים ממיליון רבדים ומרכיבים, רובם המוחלט תרבותיים. לכן, אדם המנסה להסביר מה זה להיות גבר או אישה, אינו מצליח, בסופו של דבר, אלא לבטא איזו פרשנות אישית שאינה מוליכה אותנו רחוק. להגיע להסבר אובייקטיבי של התחושה "להיות אישה" או "להיות גבר" הוא בלתי אפשרי, מהסיבה הפשוטה, כפי שהסברתי, ש"אישה" או "גבר" אינם משהו שאפשר להיות. אדם יכול לחיות בתפקיד מגדר של אישה או של גבר, הוא יכול להרגיש צורך להזדהות עם תפקיד האישה או הגבר, אבל אדם אינו יכול להיות אישה או גבר. איננו נולדים נשים או גברים, אנחנו נעשים כאלה על ידי החברה. זהות המגדר מורכבת משלשה חלקים: הצגה (presentation), כלומר - הדרך שבה אדם מציג את עצמו, הדרך שבה הוא מעדיף שאחרים יראו אותו על פני רצף המגדר; התנהגות (performance), דהיינו צורת הדיבור, סגנון הלבוש, שפת הגוף, ההילוך, ההתנהלות בקיצור כל המרכיבים ההתנהגותיים שהם בעלי ערך מגדרי (שיש להם משמעות גברית או נשית); והזדהות (identification), כלומר תחושתו הפנימית של האדם איפה הוא נמצא לאורך הרצף המגדרי. המרכיב האחרון -הזדהות- הוא, ככל הנראה, מולד, אם כי יש להניח שחוויות שאדם עובר בילדותו גם תורמות לו תרומה משמעותית. השאר מובנים על ידי החברה והתרבות שבה האדם חי. תפקיד המגדר, שהוא מכלול ציפיות החברה בעניין מגדרו של האדם, כשמו כן הוא: תפקיד נלמד. ברוב התרבויות, תפקיד המגדר נקבע בלי להתייעץ עם האדם עצמו, ברגע שהוא נולד, על פי איבר המין שלו (שברוב התרבויות נחשב לאינדיקטור של המין הביולוגי, גם אם היום אנו יודעים שאין זה כך). אצל טרנסקסואלים יש תחושה חריפה של חוסר התאמה בין מרכיב ההזדהות לבין המין הביולוגי ותפקיד המגדר. מנין נובע חוסר התאמה זה, כל אחד יכול לנחש. זה גם לא כל-כך חשוב. מכל מקום, אנשים טרנסקסואלים, בבואם לפרש את תחושותיהם, נוטים להשתמש בביטויים שגורים. הם אומרים "אני מרגיש שאני גבר", או "אני מרגיש שאני אישה", ומה שהם עושים הוא בעצם לבטא את תחושת חוסר הנוחות והמצוקה שלהם עם תפקיד המגדר שבו גדלו. אדם שחש מצוקה וחוסר התאמה הקשורות במגדר ייטיב לעשות אם יבחן את עצמו, רצוי בעזרת איש מקצוע. תהליך שינוי המין הוא במידה רבה (אם הוא נעשה בצורה נכונה) תהליך בירור ובחינה עצמית, ומטרתו היא לאפשר לאדם למצוא את המקום שבו הוא חש בנוח על פני רצף המגדר. לא תמיד נמצא המקום הזה במקום שבו עושים ניתוח. נורה
ראשית, לא מתעוררים בוקר אחד עם ההארה האלוהית שאני אשה ולא גבר. זהו תהליך ארוך. כן שמים לב מגיל צעיר שאנו רוצות להיות כל הזמן בחבורת הבנות, שם מקומנו הטבעי, לא בחבורת הבנים. כמובן שתיכנות מתאים ע"י הורים ומורים מביא אותנו "לתקן את דרכינו". כן שמים לב שכל הקשור לחיים גבריים הוא עבורנו עול מדכא, במיוחד הקטעים המצ´ואיסטיים. כן שמים לב לדיכאון התמידי היושב ברקע, ולא חשוב עד כמה אנו גברים מצליחים ונהדרים. בקיצור - בלגן. לפני כמה עשורים, רוב הטרנססקסואליות היו משלימות את מהלך חייהן בבלגן, כגברים דיכאוניים, אלא אם התמזל מזלן לפגוש טרנסקסואלית אחרת ולהבין ביחד קצת יותר, או להגיע לפסיכולוגים הבודדים בעולם שהתחילו להבין מהי התופעה הזאת. בעשור האחרון, עם מהפכת האינטרנט, נוצר הדבר המופלא שנקרא הקהילה הבי"ל של הטרנססקסואליות/ים. בנפוצות של 1:10000, רק האינטרנט יצר מסה קריטית של אנשים שיכולים להחליף מידע, תמיכה, חוויות. טרנסיות וטרנסים בתקופת הבלגן ואי ההבנה נמשכים לאינטרנט כאבן שואבת, מחפשים/ות, ואז - בינגו - הכל ברור. בקיצור - לשאלתך - כאשר מציגים טרנסית לפני המראה ואומרים - הרי זאת אשה - היא יודעת מייד שזוהי התשובה הנכונה, או כמו שחשתי אני ברגע האמת - "הגעתי הביתה". חיוכים ביתיים FREEDA