מונולוג שכתבתי

[אליס בארץ הדמעות]

מונולוג שכתבתי ../images/Emo28.gif

וולגריות, פילוסופיה ועוד / אליס DJ אני לא זוכרת בדיוק איך זה התחיל. אני לא זוכרת אפילו באיזה יום בשבוע זה היה. אני דיי בטוחה שזה קרה במציאות, אלא אם כן החלומות שלי כבר הצליחו להשתלט עליי, דבר שאינו מפתיע. בנסיון נוסף להגיע לאותו סיפוק נפשי, כזה שגורם לעיקצוץ בבטן. אולי זה סוג של התמכרות, אולי זה סוג של ניסיון למשוך תשומת לב. בכל אופן, איך שלא רואים את זה אני אוהבת לנסות ולמצוא את המילים הכי לא ברורות ברצף שכזה עד שהן גורמות לקורא להיות כל כך מופתא ולהגיב בצורה כל כך מתרגשת שגורמת לי להרגיש חלק ממשהו. מילים גבוהות, או אולי סתם מילים פשוטות, לווא דווקא בעלות משמעות ואולי בעצם עומד מאחוריהם סוד חבוי. משתדלת לא לגלות, לא לחשוף את האמת. אך בעצם מאחורי כל המילים המתנשאות הללו עומדת דמות מפוחדת, מבוהלת, בודדה, זועקת לעזרה, רוצה כל כך לומר מילה אך לשונה נשארת בפיה ודבר לא נשמע. יותר מידי הסברים, מילים יפות מנסות לחפות על העצב התמידי שלה. ואולי הכל זה פוזה. היא לא תבין לעולם, היא לא תמצא את האושר, את מה שיאיר את עיני בחשכה, את הליטוף שירגיע את הכאב, את החיוך שיחליף את הדמעה, היא תישאר עצובה. אין צורך ברחמים, היא עצמה לא מרחמת עליה. לבד, לבד, למות, עכשיו. מתה...

 

[Compulsive]

מעצבן ומשעמם לדעתי,

לא מגיע לשום מקום. הסיום פלצני ואדיוטי. ויש טעויות: מופתע, לא מופתא. מאחוריהן, לא מאחוריהם. עיניה, לא עיני (אני חושב.). חוץ מזה הכל מצוין (

).