מונולוג-תיקראו
קרה לכם פעם שהתבאסתם קשות? זה בא בבת אחת. בעצם בשני שלבים. נורא קרובים. זה בעצם לא ביאוס. זה דיכאון. בהתחלה את קולטת שלידידים שלך ל איכפת ממך. הם כל כך לא מתחשבים. לא חושבים עלייך. את לא מזיזה להם. כלום. אח"כ את מבינה שהבנאדם שסמכת עליו יתר מכול. הדיכאני הזה שכל הזמן רוצה להתאבד. שדיברתם תמדעד השעות הקטנות של ללה. שרק לו חיכית שיתחבר. הידיד הזה. הוא סתם חרא. בולשיט. שקרן. לא איכפת לו ממך. לפחות לא כמו שלך היה אכפת. את התחלת להתאהב בו. אז הפגיעה הייתה הרבה יותר קשה. לא איכפת לו. אז הוא הולך. רואה טלוזיה. מנותק ממך. את מתחילה בתוך תוכך לכעוס. לבכת לשנוא אותו. לשנוא את עצמך שא כל כך תמימה. לשנוא את עצמך על האמון שיש בך לאנשים. על הנאיביות שלך. אז את מראה לעולם שרע לך. שאת סובלת. אומרת להם שפגעו בך. שמישהו פגע בך. לאנוקבת בשמו. ורק שתיים יודעים על מי מדובר."את לא צריכה להאמין באנשים ככה" היא אומרת לי. ואני? אני פותחת את ברז הדמעות. ממשיכה לבכות. שונאת אותו. גלית
קרה לכם פעם שהתבאסתם קשות? זה בא בבת אחת. בעצם בשני שלבים. נורא קרובים. זה בעצם לא ביאוס. זה דיכאון. בהתחלה את קולטת שלידידים שלך ל איכפת ממך. הם כל כך לא מתחשבים. לא חושבים עלייך. את לא מזיזה להם. כלום. אח"כ את מבינה שהבנאדם שסמכת עליו יתר מכול. הדיכאני הזה שכל הזמן רוצה להתאבד. שדיברתם תמדעד השעות הקטנות של ללה. שרק לו חיכית שיתחבר. הידיד הזה. הוא סתם חרא. בולשיט. שקרן. לא איכפת לו ממך. לפחות לא כמו שלך היה אכפת. את התחלת להתאהב בו. אז הפגיעה הייתה הרבה יותר קשה. לא איכפת לו. אז הוא הולך. רואה טלוזיה. מנותק ממך. את מתחילה בתוך תוכך לכעוס. לבכת לשנוא אותו. לשנוא את עצמך שא כל כך תמימה. לשנוא את עצמך על האמון שיש בך לאנשים. על הנאיביות שלך. אז את מראה לעולם שרע לך. שאת סובלת. אומרת להם שפגעו בך. שמישהו פגע בך. לאנוקבת בשמו. ורק שתיים יודעים על מי מדובר."את לא צריכה להאמין באנשים ככה" היא אומרת לי. ואני? אני פותחת את ברז הדמעות. ממשיכה לבכות. שונאת אותו. גלית
