מונחים מצריים למילה "אל" ושימושם

[Dia Leoghann]

מונחים מצריים למילה "אל" ושימושם

אזהרה: המאמר אינו קל בכלל, ועלול אפילו לשעמם, ולכן מומלץ למתעניינים בלבד. מונחים מצריים למילה "אל" והשימוש בהם לאורך כל מסורת הכתבים המצריים אין עובדה ברורה יותר מאשר שתי העובדות הבאות: 1. הדוקטרינה של אל אחד ושל אלים רבים נלמדו ולומדו במצריים ע"י אותם האנשים. 2. המצרים לא מצאו חוסר התאמה בין שתי הדוקטרינות. אין דבר אבסורדי יותר מעובדות אלה אם אכן המצרים מייחסים למלה "אל" את אותו מטען שאנו מיחסים לה. כדי לפתור את הדילמה הבעייתית עלינו לנסות ולברר למה המצרים התכוונו כאשר הם אמרו את המילה ntjr אותה אנו מתרגמים ל"אל". למרות שעיצורי הכתב ההירוגליפי מוכרים לנו, הצלילים ואופי ההבעה אינם מוכרים לנו. אין אנו יודעים אם אומרים נֶצֶ'ר, נֶצַ'ר או כל צורה אפשרית אחרת. מטעמי נוחות בלבד אנו משתמשים בצליל הצירה ואומרים netjer. ציור הירוגליף ה-ntjr ופירושו החזותי - ראו תמונה הצורה הקדומה ביותר של ההירוגליף (a) מופיעה כבר בתקופה הפרה-דינסטית, ובה מופיע מוט עם דגלונים נפרדים זה מזה. צורה זו נשמרת עד השושלת ה-3, ובדרך כלל יש בה בין שניים לארבעה דגלונים. הסימן מגיע לצורתו הקאנונית (b) רק בתקופת הממלכה הקדומה, ובצורה זו נראה בו מוט עטוף בבד קשור בחבל, וקצה הבד בולט כמו דגלון רחב. המצרים עצמם פרשו את הציור באותה צורה, אך עדות לכך אנו מוצאים רק מאוחר בממלכה החדשה (סביבות 1200 לפנה"ס). על מספר חרפושיות מתקופה זו הצליל של סימן הדגל הוא w (וּ), וכנראה שהמקור לצליל זה הוא מהמילה wt שפירושה ל"כרוך, לקשור". מתקופות מוקדמות המילה wt היא גם תואר של העוסק בחניטה, וכן זו המילה שפירושה "תכריכי המומיה". החל מן הממלכה החדשה תכריכי המומיה נקראו גם ntjri, ובפפירוס טאניס מהתקופה הרומית מופיע הירוגליף זה (b) שפירושו "הוא קבור". אסוציאציות אלו נותנות לנו רקע מוצק למנהג המצרי לכנות את המתים ntjrw ("אלים"), מנהג שמופיע כבר בתקופות מוקדמות למדי. תהליך כריכת המת בתכריכים, שהיה נהוג עוד לפני מנהג החניטה, הוא זה שהביא את המת להיות ntjr במובן של "כרוך". אם נמשיך בקו חקירה זה נגיע למסקנות מעניינות בנוגע לטבע החניטה, אך לא לתפיסת האל במצריים. פירוש אחר שהוצע לציור הוא פשוט שזהו דגל פולחני. החוקרים שהציעו פרוש זה ראו בעיני רוחם את המוטות נושאי הדיגלונים שהתנוססו בשערי הכניסה למקדשים (פילונים). מוטות דגלונים אלו כנראה כבר עמדו בכניסה למקדשים בתקופה הדינסטית הקדומה (תקופת תיניט). מן התקופה התלמאית אנו יודעים על מוטות עם דגלונים בצבע לבן, ירוק ואדום, ואותו שילוב צבעים מופיע גם בציור מתקופתו של אמנופיס ה-III (שושלת 18). בציורים אחרים מן הממלכה החדשה מופיע גם שילוב צבעים אחר – רק לבן ואדום. כמה חוקרים הציעו גם עדויות אתנוגרפיות לעיניין: עד לא מזמן נהגו להציב מוטות דגלים בכניסה לקברי קדושים בסודן ובצפון אפריקה כחלק ממסורת בת אלפי שנים. האנתרופולוג בקמאן אומר שאצל הנובים מ-Derr, המוט המדוגל הוא התגלמות של האל המקומי עצמו. רצועות בד מופיעות גם על חפצי פולחן אחרים במצריים. הם אף פעם אינם חסרים בניסים המצריים (מוטות גבוהים עליהם מחוברים סמלים מאגיים ופולחניים) המופיעים כבר בתמונות מהתקופה הקדם שושלתית. רצועות דומות קשורות גם לעמוד ה-Djed שהוא אובייקט פולחני בפולחן אוזיריס ועל העמודים המקיפים את הבמות עליהם נמצא כס המלך או מזבחות בתקופת הממלכה החדשה. רצועות הבד מופיעות גם על המצנפת המלכותית המופיעה רבות באומנות של תקופת אל-עמרנה (שושלת 18), ועל אין ספור דוגמאות של ביגוד האלים, משפחת המלוכה ואנשים פרטיים כמעט בכל התקופות. רצועות בד אלו הן ללא ספק יותר מסתם קישוט שהיה באופנה במשך אלפי שנים. לפרש את ההירוגליף של "אל" כ"דגל פולחני" ולהביא דוגמאות של שימוש פולחני נוסף בדגלונים זה למעשה לטשטש הבחנה חשובה בין שני דברים: דגלוני המקדשים, הניסים, והעמודים הם בעיקר אלמנטים ארכיטקטונים שבמקורם מדמים צמחים שאליהם נקשרו סרטים, בדרך כלל בחלקם העליון. בהירוגליף ה-netjer לעומת זאת, הבד כורך את המוט כולו ונקשר סביבו בחבל, וכך אולי מעניק לו משמעות יוצאת דופן. חוקרים כמו גולדאמר ומרגרט מוריי מציעים את התיאוריה המקובלת שרעיון הדגלונים שאוב מתוך המטה הכרוך בבד. המטה הכרוך איננו האל אלא אטריבוט שלו, אולי סימן למקום ישיבתו של האל. ישנו ספק רב אם את המוט יש להפריד לשני אלמנטים נפרדים (מטה וסרט בד) שלכל אחד מהם משמעות שונה. הירוגליף ה-ntjr עטוף לכל אורכו ורוחבו, ויוצר איחוד בין המוט והבד ולכן עלינו גם לפרש אותו כך. את הירוגליף ה-ntjr, שהוא ההירוגליף הנפוץ ביותר למילה אל, יש לפרש אם כן כעדות לסגידה לחפץ דומם המייצג מושא כלשהו להערצה, ש"צאצאיו" הם ככל הנראה דגלונים פולחניים ושאר סרטי בד המשמשים בפולחן. גוסטב ג'קו מציע סכימה היסטורית של התפתחות הדת המצרית, על פיה בשלב הפרמיטיבי ביותר היתה זו דת פטישיסטית, שהתפתחה לדת של פולחן בעלי חיים ואחר-כך לפולחן אלים אנתרופומורפים. כאן המקום לציין ששני ההירוגליפים הנוספים למילה "אל" שייכים לשתי הרמות המתקדמות יותר שמציע ג'קו. אחד מהרוגליפים אלו הוא בז, אחד מהתגלמויות האלוהות החשובות במצריים, היושב על נס. הירוגליף זה נפוץ בעיקר בכתב ההירטי, נדיר יותר בכתב ההירוגליפי המונומנטלי, וכמעט ואינו מופיע בהירוגליפים לבדו בתור המילה "אל" (אלא רק בתור מגדיר המופיע אחרי שמות של אלים מסויימים). הירוגליף הבז עתיק ממש כמו הירוגליף המוט הכרוך, שניהם מופיעים עם המצאת הכתב ההירוגליפי בנקודת המעבר מן הפרהסטוריה אל ההסטוריה המצרית. ההירוגליף השלישי, האנתרופומורפי, מראה אל יושב עם ברכיו לחזהו (ישיבה כזו היו יושבים באפריון המצרי) ועל סנטרו הזקן המצרי המלכותי (והמלאכותי). הירוגליף זה מופיע בתבליטים החל מתחילת הממלכה הקדומה, ומאומץ בתור מגדיר המופיע אחרי שמות אלים רק בסוף אותה תקופה. הוא גם משמש לבדו בתור הירוגליף של המילה "אל" פעמים מספר. חוץ משלושת ההירוגליפים האלו ישנה גם סידרה שלמה של הירוגליפים זואומורפים ואנתרופומורפים של אלים ספציפיים. הירוגליפים אלו היו חביבים במיוחד על אנשי התקופה הרעמססית, אך כיוון שהם מאוחרים מאוד, וציורם שאוב מההירוגליף האנתרופומורפי הראשי נתעלם מהם במאמר זה. סיכום ביניים האלים מופיעים בכתב המצרי בצורה פטישיסטית, זואומורפית ואנתרופומורפית. הצורה האנתרופומורפית מאוחרת בכמה מאות שנים לשתי הצורות האחרות שהן מן הצורות הבסיסיות והקדומות ביותר של הכתב ההירוגליפי. התפתחות ההירוגליפים אינה מראה קדימות של הצורה הפטישיסטית על הצורה הזואומורפית כמו שמציעה הסכימה של ג'קו, למרות שאי-אפשר לפסול את הסכימה על בסיס זה. ההירוגליף הנפוץ ביותר למילה 'אל' מראה חפץ שצורתו היא צורת מטה כרוך בבד המייצג התגלמות של כח אלוהי מסויים שהיה חשוב כבר בתקופה הפרה-דינסטית והדינסטית הקדומה, אך הוא אינו אומר לנו דבר על תפיסת האל במצריים הקדומה.

 

[Dia Leoghann]

המשך המאמר

המחקר האטימולוגי של המילה ntjr אפשר היה לצפות שמחקר אטימולוגי (חקר מוצא המילים) של המילה ntjr היה יכול לקדם אותנו, אך כמו המחקר האטימולוגי של המילים 'אל', או 'dingir' (שומרית), התיאוריות הן רבות ואף לא אחת מהן מוסכמת על רוב החוקרים. ההצעות של חוקרים שונים מובאות להלן: 1. המילה ntjr נובעת מהמילה ntr שפירושה 'להחיות \ לחדש'. תיאוריה זו מתאימה מבחינת תפיסת האל בעיני המצרים אולי, אך היא מתבססת על השימוש בהירוגליף "צלע השנה" שצלילו הוא tr, ולכן מתבססת על פונטיקה ולא עובדות אטימולוגיות. 2. המילה ntjr נובעת משם התואר ntjri. רוב החוקרים טוענים שהתהליך היה הפוך, והמילה ntjri נובעת מהמילה ntjr. 3. המילה ntjr נובעת מן הביטוי ni-tjr שפירושו "זה (he) של עץ הצפצפה", או מן הביטוי ni tjrt שפירושו "זה של עץ הערבה". אולם בשום תקופה במהלך ההיסטוריה המצרית לא היה פולחן העצים נפוץ וחשוב כמו בתרבויות אחרות באירופה, למרות שבהחלט היה קיים. 4. נסיונות להשוות את המילה עם מילים משפות אפרו-אסייתיות העלה בינתיים חרס. היה נסיון להשוות עם המילה enkera בשפה הכושית, שפירושה 'שד \ חיים \ נשמה', אך הפרשי הזמן הגדולים פוסלים אפשרות זו. 5. הוצע שהמילה ntjr לא התייחסה במקורה לאלים אלא למתים, או ליתר דיוק למלך המת, אולם על פי כתבים מצריים מסויימים ניתן לראות ש-ntjr יכולים להקרא גם החיים או המלך החי כבר בתקופה השושלתית הקדומה, וכן בתקופה זו גם האלים נקראים ntjr. השימוש במילה ntjr בכתב המצרי מופיעה המילה בצורת יחיד ntjr, יחידה ntjrt, זוגי זכר ntjrwy, זוגי נקבה ntjrty, רבים ntjrw, ורבות ntjrwt. צורת הזוגי אינה חשובה לנו כיוון שהיא תוספת ה-wy או ה-ty דומה לתוספות בשפות שמיות אחרות. הצורה החשובה לנו היא צורת הרבים. צורת הרבים ntjrw או ntjrwt מופיעה החל מהתקופה הקדם שושלתית ועד התקופה הרומית, למעשה לאורך כל ההסטוריה הכתובה של דת מצריים. בכל התקופה הזו צורת הריבוי מופיעה יותר מצורת היחיד, ואפילו הקופטים השתמשו במילת הריבוי הקופטית enter (אלים) בשמותיהם הפרטיים ובלחשי הגנה משדים. רק פעם אחת לכל אורך ההסטוריה של דת מצריים הקדומה היה נסיון לחסל את ריבוי האלים: אחנאתון, שבתפיסותיו הדתיות בוודאי כבר נתקלתם, נהג למחוק את סימני הריבוי כדי לרצות את דרישותיו של האל היחיד שלו, Itn. אולם, למטרת מאמר זה נתעלם מיוצא הדופן הזה, ונקבע שהריבוי ntjrw היה נפוץ עד סוף התרבות המצרית הקדומה לציון קבוצת אלים מסויימת (של מקום, בית, איזור וכו') או כל האלוהויות כולן, או לציון המתים. שאלה נוספת שניתן לשאול היא שאלת "האל היחיד". כדי לבדוק את תפיסת האל כאל מונותיאיסטי במצריים עלינו "להוציא" מן המחקר את כל המובאות בהם אל שכינו אותו בשם מסויים מכונה במובאות אלו או אחרות בתור ntjr בלבד. כמו כן יש להוציא מן המובאות ביטויים כמו "האל שלי" או "האל של עירנו" כיוון שמובאות אלו יכולות להעיד על קיומם של אלים אחרים, ולכן אינם רלוונטים לבדיקת קיום התפיסה המונותיאיסטית במצריים (אפילו שגם בעמרנה המונותיאיסטית ביטויים כאלו היו נפוצים בהחלט). אנו נישאר עם חלקי הטקסטים בהם ntjr מופיע ללא שום קשר או יחס לאל מסוים, אלו הם בעיקר קטעים מ"ספרי החוכמה", "ספרי ההוראות" ושמות פרטיים. שמות פרטיים ממצריים של תקופת השושלות הקדומות (תקופת תינית בתחילת האלף השלישי לפנה"ס) הם הכתובות העתיקות ביותר בהקשר אנושי-דתי הקיימות היום. למרות שקריאת ופירוש השמות האלו עדיין נמצאים תחת וויכוחים, ובכלל בראשית מחקרם, הם יוכלו לעזור לנו בענייננו כיוון שההירוגליפים של "אל", הבז על נס והמטה הכרוך, ידועים ואין עליהם ספקות או וויכוחים במחקר. מתוך כל השמות האלו שהם תאופוריים (כלומר מכילים אמרה על אל כלשהו) 19 מכילים את המילה ntjr. אולם, כדי לנסות למצוא תפיסה מונותיאיסטית עלינו לבדוק האם מופיעים אותם 19 שמות, אך הפעם כשהמילה ntjr מוחלפת בשם של אל ספציפי או מוטיב מצרי אחר כמו ה-Ka (חלק מנפש האדם המצרי). מתוך 19 השמות שנבדקו שניים אינם מופיעים שוב כשבמקום המילה ntjr מופיע בהם שם אל ספציפי, ומכאן שלפי בדיקת השמות המילה ntjr אינה טומנת בחובה אל עליון ואנונימי. שני השמות שבהם לא נמצא תחליף ל-ntjr הם Bnrt-Ntjr (המתוקה של האל) שם נשי שאינו מקדם את ענייננו, ו –Ni-Ntjr-Nbty (ntjr שייך לשתי הגבירות) שמגלה לנו פרט חדש ומוזר. לפי שם זה שתי הגבירות, שהן האלה הקוברה והאלה הנשר של מצריים העליונה ומצריים התחתונה, הן עליונות ל-ntjr. מכאן, ש-ntjr יכול להיות המלך או אל מסויים, של מקום, של עיר, וכו', להם פעמים רבות אין שם אלא רק תארים כגון "האחד של העיר" או "האחד של האגם". בינתיים התשובה לשאלה האם ntjr פירושו יישות אלוהית אבסטרקטית עליונה או אחד מהאלים האינדיווידואלים הרבים נוטה לכיוון האפשרות השנייה. כנראה שכאשר המצרי נתן שם לילדיו שכולל את המילה ntjr היתה בראשו תמונה ברורה של האל המסויים אליו הוא מתכוון, וזו גם הסיבה שאיננו מוצאים שמות פרטיים עם צורת הריבוי ntjrw.

 

[Dia Leoghann]

המשך המאמר

בדיקת המילה Ntjr בספרי החוכמה וההוראות כדי להשלים את התמונה נותר לנו לבדוק את "כתבי ההוראות" ו"כתבי החוכמה". במשפטי החוכמה יש עשרות הצהרות על "האל" אשר אם ניקח אותן בצורה מבודדת, אנו עוד עלולים לחשוב שהם נלקחו מתוך כתבי דתות הספר. אתן פה כמה דוגמאות כדי להראות את טון הדברים: "אל לך להתרברב בכוחך.... אין ידוע מה עלול לקרות או מה עושה האל כאשר הוא מעניש." "האדם הוא בוץ וטיט; האל הוא בוראו. הוא הורס והוא בונה מדי יום ביומו. הוא עושה אלף איש לעניים אם הוא רוצה בכך, והוא עושה 1000 איש למנהיגים כשהוא בשעת שיאו. כמה מאושר הוא זה אשר הגיע אל המערב (עולם המתים) והוא מוגן תחת ידיו של האל." כדי לא לבנות תמונה מעוותת של פני הדברים עלינו להניח את ההצהרות האלו ודומות להן בקונטקסט הנכון מבחינת תיארוכן ומטרתן. "כתבי ההוראות" מאוחרים יותר מהשמות הפרטיים שבהם דברנו קודם. כתב ההוראות הקדום ביותר שנמצא בידינו מתוארך לתקופתו של המלך חאופס (2530 לפנה"ס), ואנו יודעים על כתב אחד קדום יותר מ-2600 לפנה"ס לערך שנכתב על ידי אבי חכמי מצריים, אימחותפ, שבנה את פרמידת המדרגות הראשונה בסקרה. אם כך, כתב ההוראות הראשון נכתב לאחר שכבר יש לנו מסורת של כמה מאות שנים לפיה משתמשים במילה ntjr, בשמות פרטיים לפחות, כמושג מעורפל המתייחס לאל ספציפי מסויים מתוך מכלול ריבוי האלים. עובדה כרונולוגית זו כבר מעלה בספק את התיאוריה שמורי החוכמה נתנו למילה ntjr משמעות שונה וחדשה לגמרי – משמעות מונותיאסטית. שלושה חוקרים (Posener, Garnot, Vergote) שבדקו מקרוב את "כתבי ההוראות" ובדקו כמה פעמים מופיע "האל" וכמה פעמים מופיעים אלים ספציפיים קבעו שהקונטקסט של "כתבי ההוראות" הוא פוליתאיסטי. הועלתה תיאוריה שהכותבים השתמשו ב"פוליתאיזם של העם" כדי להפוך את ספר "הפילוסופיה המונותיאיסטית" לפופולרי, אך תיאוריה זו הקימה לה מתנגדים רבים כיוון שבספרים עצמם כתוב שהם מיועדים לבניו או תלמידיו של הסופר בלבד, ולכן לא היה צורך בדואליות הזו. מעבר לכך, למרות שבחלק מ"כתבי ההוראות" מדובר על הדרך הנכונה לקיים את פולחן ntjr, אין לנו כל סימן לכך שבמצריים היו כהנים או מקדשים ל-ntjr או לקיומו של אל נוסף שאיננו מכירים. הטרמינולוגיה של מורי החוכמה המצריים איננה מאפשרת לנו לדבר על מונותיאיזם מוחלט בכתביהם כיוון שאין כאן את האקסלוסיביות המתבקשת מן הרעיון המונותיאיסטי. ייתכן וניתן לדבר על "נטיות מונותיאיסטיות" שלא היו חזקות מספיק כדי להוציא את ריבוי האלים הפוליתיאיסטי. עלינו לשים לב שבכל זאת דת מצריים נותרה פוליטאיסטית לאורך כל ימיה. אפילו בכתבים הפילוסופיים ביותר שלה, כותבי ההוראות והחוכמה לא היססו להשתמש במילה ntjrw (אלים) או בשמות של אלים ספציפיים. יחד עם זאת, העדפתם של כותבי "כתבי ההוראות" למילה ntjr על פני שמות אלים ספציפיים דורשת הסבר. בבדיקה זהירה של הכתבים ניתן לראות של-ntjr של כתבי ההוראות מסוף הממלכה הקדומה יש הרבה אפיונים סולריים. אם נוסיף לכך את עובדת עלייתו של פולחן רע באותה תקופה נוכל לשער שברוב המקרים כאשר מדובר על ntjr הכוונה היא לאל השמש רע. באותה צורה אפשר לראות למשל שה-ntjr בכתבי ההוראות של אמנמופה הוא בעל אפיונים של תח'ות, אל הכתב, הספרות והחוכמה, ואפילו מופיע בצורתן של החיות של תחות – האיביס והבבון. אך אז עולה שאלה נוספת: מדוע הכותבים מעדיפים לקרוא לאל ntjr ולא בשמו –רע, תחות או כל אל אחר? וורגוט מציע תיאוריה שבכל תקופה היו האלים השונים אספקטים של האל הראשי באותה תקופה (למשל של האל רע בסוף הממלכה הקדומה). תיאוריה זו נתמכת במספר פואמות דתיות וכתבים תאולוגיים מצריים, בעיקר מן הממלכה החדשה. דוגמה אחת היא ה"קינה לאל רע" שמופיעה בקברים החל מ-1500 לפנה"ס לערך, אשר בה רע נקרא "בכל צורותיו". בדוגמה זו אמנם מופיעות רק צורות הקשורות בעולם המתים, אך לפחות חלק מאלי הפנתיאון מוצגים כאספקטים של האל. בשירים רבים אחרים מופיעים כל האלים כפנים של האל הבורא האחד. אולם יש לזכור שהאל הזה המופיע במליוני שמות וצורות לפעמים, הוא תמיד בעל שם ספציפי מסורתי המופיע בטקסטים, יהיה זה רע, תח'ות, אמון או פתח. אפילו אחנאתון מעולם לא קרא לאל שלו סתם "אל" אלא תמיד קרא לו בשמו – Itn. למעשה אחנאתון כנראה הכיר את הבעיתיות של המילה ntjr בה אנו נתקלים עכשיו ונמנע כמה שיותר מן השימוש בה. לאור כל זאת, הרעיון שכותבי "כתבי ההוראות" התכוונו לאל עליון גדול ויחיד כאשר הם משתמשים במילה ntjr, מוטל מאוד בספק, אולי גם בלתי אפשרי, אפילו שאיננו יכולים לשלול רעיון זה על הסף. אולם דחייה של רעיון זה משאירה אותנו עם השאלה מדוע הם בחרו פעמים רבות כל-כך להשתמש דווקא ב-ntjr ולא בשם אל ספציפי. כדי למצוא פתרון מתקבל על הדעת עלינו לבדוק למי בעצם יועדו כתבים אלו. ובכן, כתבי ההוראות נועדו לתלמידיהם של החכמים, כלומר בניהם של המלכים והפקידים הגבוהים. הרעיון בספרים אלו הוא לספק לתלמידים "טיפים" ועצות כיצד לנהוג במצבים קונקרטיים וספציפיים אל מול אנשים אחרים – יהיו אלה אנשים נחותי מעמד, רמי מעלה או אפילו אלים. הפקידים, הנסיכים והמלכים לא התעסקו רק עם האל המקומי או האל הראשי. במסגרת תפקידם הם עלולים להגיע אפילו לחלקים הנידחים ביותר של הממלכה או של ממלכות שכנות, שם הם יצטרכו לתפקד אל מול אלים אחרים בעלי השפעה באותו אזור. למעשה גם האל הראשי בכל תקופה היה עלול להשתנות עם עליה של מלך חדש או שושלת חדשה. הפקידים אינם נדרשים כמעט אף פעם לתפקד אל מול הפנתיאון כולו, או אל מול קבוצת אלים, אלא תמיד אל מול אל מסוים בעל השפעה מסוימת באזור מוגדר, ולכן כותבי "כתבי ההוראות" לא השתמשו כמעט לעולם במילה ntjrw (אלים) ורק במקרים נדירים השתמשו בשם ספציפי של אל כמו תח'ות (אם דברו על בריאת האדם על גלגל האובניים) או רע. בכל המקרים האחרים הם חזרו למונח הכללי ntjr, לא כדי לציין אל אנונימי עליון, אלא בתור מושג ניטראלי שיכסה כל אל אינדיווידואלי שעלול הפקיד לעתיד להיתקל בו במצבים נתונים בעבודתו. המילה ntjr אם כן, כוונתה ב"כתבי ההוראות" '(כל) אל שתבחר', וכמו כן במקומות רבים אין הכוונה היא לכל אל, אלא לאל ספציפי שבאותו מקום או תקופה היה אל ראשי, אך הכותב בחר בכוונה להשתמש במילה המעורפלת ntjr כדי שהקורא יוכל להבין או להחליט בעצמו על איזה אל ראשי מדובר, ואולי יתכן גם שהכותבים הכירו את התופעה של האלים הראשיים המתחלפים. עד כה לא נמצאה דוגמה מספיקה המראה לנו שבמילה ntjr משתמשים כדי לכנות את "האל היחיד" או את "האל הגדול שבאלים", ובתפיסת האל במצריים מעולם לא היתה תפיסה מונותאיסטית המופיעה בכתבים.