מוסיקה בתקופת השואה
לקראת יום הזיכרון לשואה. התופעה המופלאה, שקרתה בגטו טרזין (טרזינשטאדט, כמו שהגרמנים קראו לעיר) היא ללא נשוא. בתנאים הנוראיים של מחנה ריכוז/גטו, כאשר יום יום היו משלוחים לאושויץ, כאשר יום יום מתו אנשים במחלות וברעב, נוצרה שם אמנות אדירה. אמנים, רבים מהם מצ'כוסלובקיה, יצרו שם מוסיקה, תיאטרון, ציור. מלחינים מעולים, כמו ויקטור אולמן, פאוול האס, האנס קראסה, גדעון קליין ואחרים, יצרו שם מוסיקה. מוסיקה טובה. הם יצרו גם לפני השואה, והדחף להמשיך ליצור היה חזק. הם ביצעו שם מוסיקה, בתנאים הנוראיים. והמדהים הוא שהיתה דרישה עצומה למוסיקה הזאת. אופרות, קונצרטים הוצגו פעמים רבות, בשל דרישת הקהל. לאורך שנים רבות, אחת ההצלחות של הנאצים היתה השכחתם של האמנים הללו. בשנים האחרונות, לא מעט בשל סידרת הדיסקים של חברת דקה, Entartere Music, החלו לצאת לאור יצירות של מלחינים שנהרגו אז. האופרה "קיסר מאנלנטיס" של אולמן. יצירות של האס (הרביעיה השניה שלו, שנכתבה שנים לפני השואה, היא יצירת מופת, לדעתי). יצירות של קראסה. יצירות נוספות יצאו ע"י חברת Channel Classics וסופראפון הצ'כית. גם יצירות של ארוין שולהוף הן פופולריות היום (הוא נרצח עוד לפני כן, ב-1942, בתור קומוניסט). ביום ראשון יש מספר קונצרטים ברחבי הארץ, לציון יום הזיכרון. בקונצרטים שיהיו ביום א, ינוגנו יצירות של מלחינים אלה. לדעתי צריך להוציא את היצירות הללו מה"גטו" (סליחה על הביטוי) של יום הזיכרון לשואה ולנגנן כל השנה. כי הן מוסיקה טובה, וגם כי הן נחוצות לנו כדי שנזכור כל יום, לא רק ביום הזה. (ספר בנושא, נקרא Music in Terezin, מאת Joza Karas, בהוצאת Pendragon Press, NY)
לקראת יום הזיכרון לשואה. התופעה המופלאה, שקרתה בגטו טרזין (טרזינשטאדט, כמו שהגרמנים קראו לעיר) היא ללא נשוא. בתנאים הנוראיים של מחנה ריכוז/גטו, כאשר יום יום היו משלוחים לאושויץ, כאשר יום יום מתו אנשים במחלות וברעב, נוצרה שם אמנות אדירה. אמנים, רבים מהם מצ'כוסלובקיה, יצרו שם מוסיקה, תיאטרון, ציור. מלחינים מעולים, כמו ויקטור אולמן, פאוול האס, האנס קראסה, גדעון קליין ואחרים, יצרו שם מוסיקה. מוסיקה טובה. הם יצרו גם לפני השואה, והדחף להמשיך ליצור היה חזק. הם ביצעו שם מוסיקה, בתנאים הנוראיים. והמדהים הוא שהיתה דרישה עצומה למוסיקה הזאת. אופרות, קונצרטים הוצגו פעמים רבות, בשל דרישת הקהל. לאורך שנים רבות, אחת ההצלחות של הנאצים היתה השכחתם של האמנים הללו. בשנים האחרונות, לא מעט בשל סידרת הדיסקים של חברת דקה, Entartere Music, החלו לצאת לאור יצירות של מלחינים שנהרגו אז. האופרה "קיסר מאנלנטיס" של אולמן. יצירות של האס (הרביעיה השניה שלו, שנכתבה שנים לפני השואה, היא יצירת מופת, לדעתי). יצירות של קראסה. יצירות נוספות יצאו ע"י חברת Channel Classics וסופראפון הצ'כית. גם יצירות של ארוין שולהוף הן פופולריות היום (הוא נרצח עוד לפני כן, ב-1942, בתור קומוניסט). ביום ראשון יש מספר קונצרטים ברחבי הארץ, לציון יום הזיכרון. בקונצרטים שיהיו ביום א, ינוגנו יצירות של מלחינים אלה. לדעתי צריך להוציא את היצירות הללו מה"גטו" (סליחה על הביטוי) של יום הזיכרון לשואה ולנגנן כל השנה. כי הן מוסיקה טובה, וגם כי הן נחוצות לנו כדי שנזכור כל יום, לא רק ביום הזה. (ספר בנושא, נקרא Music in Terezin, מאת Joza Karas, בהוצאת Pendragon Press, NY)