ועוד...
הנה הודעה שראתי לא מזמן, ובה מעט מידע בנושא. ועבור תלמידים, יש להוסיף. העלית את יצירותיהם של שומאן (אופ` 15 ובעיקר אופ` 68, שתיהן אסופות לפסנתר) ואת צ`ייקובסקי - כוונתך ודאי לאופ` 39, גם כן אסופה לפסנתר. כן, אני מכיר יצירות כאלה, ובהיותי בילדותי ובנעורי תלמיד פסנתר היה לי הכבוד לנגן כמה מהן. לצערי, אינני מכיר יצירות מסוג זה לכלים אחרים, למעט סונאטה בדו מז`ור לצ`לו ופסנתר של המלחין הרוסי בְּרֶאווַאל (תק` רומנטית), וידוע לי שיש לו יותר מסונאטה אחת לצ`לו ופסנתר. יצירות מסוג זה, מטבע הדברים, מותאמות מראש לרמה ויכולת של תלמיד ולא לרמה של אמן בשל - אם כי אמנים גדולים הקליטו יצירות כאלה. לא מדובר ביצירות שנכתבו כיצירות לכל דבר אבל במקרה הן מתאימות גם לרמה של תלמיד שנה שלישית עד חמישית בפסנתר (או רמה מקבילה כשמדובר בכלי אחר. עכשיו, לבקשתך, אני מביא כאן רשימה של יצירות חינוכיות/לימודיות או שמתאימות לרמה של שנה ג` -ה` בפסנתר; מובן כי רשימה זו היא חלקית - אני סומך על זכרוני בלבד ואינני נעזר בספרים/אתרים/מה-שזה בעת כתיבת הדברים: באך - הספר של אנה מגדלנה באך. בעיקר מחולות מן התקופה - נכתב כחומר לימודי במיוחד עבור אנה מגדלנה - קודם תלמידתו, אח``כ רעייתו (השניה ) של באך. באך - פרילודים קטנים ופוגות (לא הפסנתר המושווה!) ג``כ נכתבו כחומר לימודי, עבור תלמידיו של באך לכלי-מקלדת. בטהובן - שתי סונטינות (ללא ציון מס` אופ`). אחת בסול מז`ור, קלה יותר, אחת בפה מז`ור. שתיהן יפות ומלאות חן. ואם בסונטינות עסקינן - אז כל מלחין שגם לימד פסנתר כתב כמה כאלה. בין מלחינים אלה ניתן למצוא שמות כמו ואנהאל (חוץ ממורי ותלמידי פסנתר - מי מכיר, מי יודע?), הומל (כתב בלי עין הרע יצירות רציניות ומורכבות, בהן אף קונצ`רטו לחצוצרה - אך מוכר בעיקר מהסונטינות), פרנסוא-ז`וזף גוֹסֶק, שב-95 שנות חייו כתב הרבה סונטינות - ונכנס מהתקופה הקלאסית אל הרומנטית(!), בונה-הפסנתרים פלייאל: היו לו 3 בנות שעבדו במפעלו כמדגימות פסנתרים, ועבורן הלחין סונטינות יפות בדיוק למטרה זו (הראש הצרפתי ממציא לנו פטנטים), פרידריך קוּלאוּ, אנטון דיאבלי, ואף היידן הגדול (יוזף) והיידן הקטן (מיכאל) - אבל בתור ``מלך הסונטינות`` נחשב מוּציוֹ קלמנטי, האיטלקי שהתאנגלז וישב בלונדון. נתקלתי אף בסונטינה מוזרה מאת קרל ריינֶקֶה - ומסתבר שאותו ריינקה שייך לתקופה יותר מאוחרת: היה מלחין ככה-ככה, מנצח מעולה - ואחד מידידיו של בראהמס. אטיודים: ``אטיוד``, פירושו: לימוד, תרגיל. ישנם אטיודים ``יבשים``, שמטרתם רק לתרגל: סולמות, אקורדים, מעברים, תבניות נפוצות - אך במאה ה-XIX נעשתה אפנה לחבר אטיודים שיש להם מנגינה והרמוניה וכל הדרוש ליצירה לכל דבר - אלא שניתן בכל אטיוד כזה דגש על משהו מסויים הדורש תירגול: פעם זה סולם, פעם אקורדים שבורים, יש וזה תבנית זוגית כנגד משולשת, כיצד ללוות בצלילים העליונים מנגינה המופיעה בבס או בקול פנימי - האפשרויות הן רבות. מבין מלחיני האטיודים הללו אני מציין את סטפן הלר (אופ` 45, 46, 47) ואת קורנליוס גוּרלִיט. [באשר ל``אטיודים`` של שופן - אינם נכללים בקטיגוריה זו: רובם הם קטעים וירטואוזיים שנכתבו עבור הופעותיו של שופן עצמו]. דווקא בתקופה שאחרי הרומנטיקה אנו מוצאים יצירות חינוכיות/לימודיות מעניינות. אציין ארבעה מלחינים: שוסטקוביץ` (לפחות אסופה אחת לפסנתר), דימיטרי קבַּלבסקי - אסופה של 15 קטעים לפסנתר (נדמה לי אופ` 39) ו-פרוקופייב (אופ` 65). הרביעי הוא בילָא ברטוק עם ה``מיקרוקוסמוס`` שלו: 153 קטעים מחולקים ל-6 מחברות; מתחיל מרמה של מתחילים, עולה במודרג ומסיים בדרגת-קושי גבוהה למדי. אבל יצירות שבמקרה מתאימות לדרגת-קושי ממוצעת יש הרבה, בהן: הסונאטה בסול מינור, אופ` 49 מס` 1 מאת בטהובן, כמה סונאטות מאת מוצארט (בהן - K.331 המפורסמת עם ה``רונדו בנוסח תורכי``), היידן ואחרים, שני פרילודים לפחות מאת שופן וכן שלוש מזורקות לפחות, קטעים מאת שומן, מלחינים רוסיים ו...והרשימה ממש לא נגמרת. בכלים שמחוץ לפסנתר - אני מזכיר כאן את שלוש ה``סונטינות`` לכינור ופסנתר מאת שוברט, ואת הקונצ`רטינו לקלרינט מאת רימסקי קורסקוב (נכתב לקלרינט וכלי נשיפה, אבל יש ``פסינתור`` של הליווי וכן עיבודים עבור כלי קשת ועבור... אקורדיאון). והנה מעט מידע על דביסי - "פינת הילדים שלי": נכתבה עבור בתו של דביסי. כוללת 6 קטעים. רובם אינם קשים במיוחד. הראשון - Dr. Gradus Ad parnassum. הוא אטיוד לכל דבר. איננו קשה כשמדובר בנגינה במהירות מתונה עד מתונה-מהירה, אך המטרה היא להגיע לטכניקה וירטואוזית - ובמהירות דבוהה די קשה לנגן. בנוסף - יש שם מקומות עם שׂיכּוּלי-ידים - שיד שמאל צריכה לנגן מעל יד ימין. בנוסף על כך - דביסי הוא דביסי הוא דביסי - ולא ייצמד לתבנית נדושה ולעוסה - תמיד יחפש משהו מקורי, רענן - וזה קצת מקשה על הנגינה: במקום שהאצבעות והמוח רצים לך אוטומטית - הנה דביסי תוקע לך פתאום איזו הפתעה... התוצאה: אטיוד מוסיקלי מרשים ומרהיב ביפיו. באשר לשם הקטע ``גראדוס אד פרנאסום`` (לטינית: במעלות/מדרגות עד להר הפרנאסוס, משכן המוזות) היה ספר תרגילים יבש ומשעמם, אימתם של תלמידי הפסנתר עד שספרי לימוד אחרים, חלקם מארה``ב, דחקו את רגליו. דביסי רצה כנראה לכתוב פרודיה על התרגול היבש - ופיספס: מה שיצא מתחת ידו הוא כאמור קטע מרהיב, מקורי, רענן. בהקשר לקטע זה אני תמיד מזכיר את הסרט Fortunat, בהשתתפות בורביל: שם מלווה הקטע את הסרט ומופיע בו מספר פעמים. גם הקטע הששי והאחרון באסופה - Golliwog`s Cake-Walk (מחול הקייקק-ווק של גוליווג, דמות ספרותית קומית) איננו פשוט לנגינה. מושפע מהג`ז הבראשיתי; במהלכו מובא ציטוט פארודי מהפתיחה של ``טריסטאן ואיזולדה`` מאת ואגנר (דביסי שטם את ואגנר משטמה עזה - הן את האיש והן את המוסיקה שלו, וכל חייו חלם ונלחם כדי לנקות את המוסיקה הצרפתית מהשפעות גרמניות). מעניין שאצל לאומן צרפתי וקנאי ללשון הצרפתית כדביסי מופיעות ביצירה זו כותרות דווקא בשפה האנגלית - הן שמות הקטעים והן השם הכולל ליצירה - My Children`s Corner. יש עוד ``פינת ילדים`` - מאת ביזה, ולפסנתר ארבע-ידיים. ויש עוד יצירה לילדים, או לפחות על ילדים, מאת דביסי: ``חג המולד 1915 של הילדים ללא בית``. לתזמורת מיתרים ומקהלת ילדים/נשים. דביסי כתב כאן גם את המלים, ומנקודת מבט של ילד בן 9 שביתו חרב במלחמה (מלחה``ע I).יצירה פשוטה וקלה יחסית להאזנה, יחסית ליצירות דביסי, ויש בה אפילו משום חזרה לכיוון מוסיקה צרפתית עתיקה, בנוסח המוסיקה הכנסייתית בצרפת של לפני תקופת הבארוק. ונחזור ל``פינת הילדים``: למי שאיננו מנגן בפסנתר - להאזין! חובה! למי שמנגן בפסנתר - בהאזנה אין די: לנגן את היצירה. - מנסיון אישי: כדאי להשקיע. לאחר קצת עמל תקבלו הנאה נטו. (ג``כ מנסיון). עמית.
