חנות דיסקים, עם כל הכבוד ויש כבוד מושפעת מהרבה גורמים אחרים ובכלל זה מכירות הדיסקים ברשת. למה לחובב מוזיקה בעל ידע, שיודע מה הוא מחפש, ללכת לחנות ולפשפש במדפים, אם הוא יכול בגישה ישירה להגיע למוצר המבוקש, שלרוב לא נמצא בחנות, ובמחיר נמוך יותר? לפני כמה שנים חיפשתי דיסק מסוים, כיוון שאני מעדיף להמנע מקניות ברשת בד"כ, חיפשתי אותו בחנויות ולשווא. באחת החנויות הציעו לי להזמין אותו ללא התחייבות. הסכמתי, ומפה לשם כבר הזמנתי אותו ברשת, הוא הגיע תוך זמן קצר ביותר והדבר נשכח ממני. יום אחד אני מקבל טלפון, שהדיסק הגיע. זה היה לקראת פסח. את ההזמנה בצעתי בראש השנה. ואם נעזוב את החנויות ונתמקד בחברות - חמש החברות (כיום ארבע) שמחזיקות בכל שוק המדיה העולמי הן ענקיות בלתי נתפסות. זהו "אוליגופול" - קבוצת חברות שמתחלקות ביניהן במונופול על השוק. והשוק כולל לא רק את הדיסקים אלא את כל מרכיבי ההפקה, מהטכנולוגיה, עבור דרך האולפנים וכלה בהפצה, ובכל תחומי המדיה, ממש לא רק מוזיקה. האמנים הם אפילו לא בורג קטן, יותר פרור, במערכת הזו, וחלקם בעלויות כמו ברווחים זניח. ד"א זה כולל גם מוזיקה קלה ופופולארית - כבר פורסם החשבון שחבר להקה שזוכה לדיסק רב מכר אחד מרוויח ממנו בערך כמו מתדלק בתחנת דלק... מדובר בתעשיה ואתה חלק (קטן) מחומר הגלם. ואם כבר וויתרנו על הכסף ונתמקד בזכות להשמע - גם על זה לא מדובר. החברות מפיצות מוזיקה משיקולים מסחריים נטו. יכול להיות שההקלטה שלך של הסונטה של גריג לכינור מעולה, אבל "כבר הפקנו ככה וככה מטר רץ כינור השנה". יכול להיות שהדיסק שהפקת - בכספך שלך! - יירקב במרתפי החברה, אבל לך אסור יהיה להעתיק ולהפיץ אותו כי "זכויות היוצרים" אינן שלך אלא של החברה והיא זו שתפעיל את השיקול המסחרי מתי להפיץ אותו אם בכלל אי פעם. בכלל, המונח "זכויות יוצרים" הוא תרגום מוטעה של המונח הלועזי, שהוא בעצם "זכויות העתקה", שחושף את התרמית שמאחוריו. וכל זה מה אומר? שבעיני, כל עוד אינך עושה רווח כספי על חשבון אותה חברה, אלא שומע מוזיקה להנאתך ומעביר אותה לחבריך חינם אין כסף, אין בכך כל פסול מוסרי. האמנים לא נפגעים מזה, תאמין לי, הם ממילא חיים מגרושים כך או כך.
