מוסיקת לילה זעירה - סונדהיים

[אליעד לוטן]

מוסיקת לילה זעירה - סונדהיים

צפיתי במחזמר בהפקת בי"ס ניסן נתיב והתמוגגתי. הנה הניתוח המוסיקלי שלי: אתחיל מהתזמורת. כבר הרכב הנגנים בהפקה הכולל פסנתר, קלרינט וצ'לו מעיד על הרומנטיות שבמחזמר, ברוח השלישיות לכלים אלה מאת בטהובן וברהמס. זאת בניגוד למחזמר שהקדים אותו, "פוליז" אשר בהוראות הבימוי שלו קיימת הנחייה שיועמדו על הבמה piano, bass & drums + חצוצרה ברוח הג'אז. הרכב הנגנים גם מרמז על האופי הקאמרי של המחזמר: ראשית, הקווינטט הווקאלי הלבוש בלבן, באחידות, ברוח המקהלה היוונית; שנית, השימוש המצוין בדואטים קוליים, טרצטים וקטעי מקהלה; שלישית, המחזמר מבוסס על יצירת המופת של מוצרט, Eine Kleine Nachtmusik אשר נכתבה במקור לרביעיית מיתרים + קונטרבס. אם לוקחים קצת יותר רחוק את הנקודה שהעליתי, אז המחזמר משופע בצורות מוסיקליות במשקל 3/4 כגון מזורקה, ואלס, פולונז ועוד שהינן "ריקודים חברתיים" מן המאה ה- 19. זהו, אני חושב שזה מספיק לכרגע. אליעד לוטן

 

[thorondor]

תוכל גם לפרט על המחזמר עצמו?

התכוונתי לראות אותו שלשום, ואחרי הרבה ריצות בחום התל-אביבי כדי להספיק לאוטובוסים הנכונים, פיספסתי את הקו שהיה מביא אותי לשם בזמן. מזל שזה עולה שוב בסוף החודש לעוד שתי הופעות.

 

[אליעד לוטן]

מוסיקת לילה זעירה - ביקורת

נעמה אמית, אלט/מצו, מגלמת מצוין את דזירה בת ה- middle-age, שמעשנת סיגריות אשר מוסיפות לקול גוון כהה. במקור, נתפר התפקיד לשחקנית גליניס ג'ונס, לה אורך נשימה קצר שהותאמו לו פראזות מוסיקליות שלא תובעות החזקת קול ממושכת וככה הרווחנו את הלהיט Send in the Clowns. יובל שרף, סופרן, מצוינת בתפקיד אן, הבתולה בת ה- 18. בעוד שדזירה היא דוגמא לדיווה הסונדהיימית הקלאסית, אן היא הטיפוס של גיבורת המחזמר האמריקאי הסטנדרטי (רוג'רס והמרשטיין), זמרת הסופרן הצעירה והיפה. אבי קורניק בתפקיד הקצין בחיל הפרשים לוקח ברצינות את הדמות עם הפולונז שהינו ריקוד פולני צבאי הירואי. המחזמר כולל התרחשות דיאגטית (מושג מתחום הקולנוע לפיו מה שהדמויות שרות קורה במציאות ולא רק במחשבתן): הנריק בגילום מסור של אייל מג'ר כביכול מנגן על צ'לו שהוא עולה איתו אל הבמה אך בפועל הצלילים הם שם הצ'לנית המקצועית שני בר. פרדריקה, בתה של דזירה, בגילום לבבי של דנה לרר, מתאמנת על סולמות בפסנתר בפועל לצד הפסנתרן המלווה המעולה של ההצגה, דניאל רן. אליעד לוטן

 

[tommy walker]

ליפסינג של כלי נגינה

אגב, מעניין אותי לראות איך בדיוק עובד על הבמה הקטע של "כאילו נגינה" כשבעצם מישהו אחר מנגן. פשוט בד"כ זה דיי גורם לקהל לצאת מהסיטואציה כי התנועות שהאדם עושה על הכלי לא תואמות במדויק את הנגינה ששומעים ואז רואים זיוף וזה קצת מפריע. לגבי פסנתר תמיד אפשר לעשות את הטריק שבו הקלידים הם לא בכיוון שהקהל רואה אבל לפעמים לפי תנועות הזרועות של השחקן אפשר לקלוט שלא הוא זה שמנגן. ולגבי צ'לו אז קשה להסתיר אלא אם כן הוא עם הגב אל הקהל, כי אחרת קשה לאדם שלא מנגן על צ'לו לעשות תנועות מדויקות על הכלי, ואפילו אם אלה תנועות לא במקום הנכון על הכלי אז אפילו תנועות כלליות שמקבילות למנגינה קשה לעשות. אני מקווה שהקטע הזה בהצגה לא הורס קצת...

 

[JC Superstar]

יש את זה ב"כנר על הגג"

ודווקא הוא עושה את זה לא רע... פעם הייתי צריך לשחק תפקיד של פסנתרן - ובגלל שאני פסנתרן מדופלם (לא!) לא ידעתי אפילו איך לגשת לפסנתר. אבל אח"כ חשבתי - "היי, אני יודע להקליד עיוור, בוא ננסה את זה על הפסנתר"... ומתברר הצלחתי. אמרו שזה נראה אמין לחלוטין (באו אלי אחרי ההצגה, אנשים שלא מכירים אותי, ואמרו לי שאני מנגן יפה. חח...)

 

[lioronen]

נראה לי שאתה מבלבל פה כמה דברים

הסיבה שההרכב על הבמה כלל את שלושת הכלים האלה היא לא הדרישה של המחזה. ההפקה, מכל מני סיבות (הגברה, תקציב) לא יכלה לכלול יותר כלים. העיבוד המקורי של המחזמר כולל הרבה יותר כלים, תזמורת שלמה. הכלים הללו היו יותר נחוצים, הצ'לו בשביל השיר של הנריק והקלרינט שמנגן סולו גדול ב send in the clowns. אני לא ממש חושב שיש התייחסות לטריו של ברהמס או בטהובן. אני כן מסכים שיש הרבה השפעות קלאסיות על היצירה אבל דווקא הרכב הכלים הוא לא אחד הסממנים שלהן.