מוסף השבת

[חצישלישרבע]

מוסף השבת ../images/Emo110.gif

עם כל שבת מגיעים גם עיתוני השבת. בנוסף ל"ידיעות" "מעריב" ו"הארץ" יש גם מקומונים, שבועונים ומגזינים - וכל הכבודה הזו מועמסת על הספה בסלון, לדפדוף עצל במהלך השבת. אתם קונים וקוראים עיתונים בשבת

מהו העיתון "שלכם" (בהנחה שיש לכם אחד קבוע כזה)

והאם "ירשתם" את העדפתכם לעיתון מסויים דרך ההורים, או שברגע שהתחלתם לקנות לעצמכם עיתונים בחרתם בעיתון אחר

 

[kkarinn]

../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif

אני לא קונה עיתון כשאני עושה פה שבתות, גם ככה אני יותר מידי זמן באינטרנט במקום ללמוד. כשאני בבית אני קוראת... אני "ירשתי" מהבית את הקריאה בידיעות (למרות שם אני מקבלת מעריב בחינם בקניות או משהו, הוא די משעמם...).

 

[Mיקי_]

לנו יש מנוי ל"העיר"

והעדפה אישית שבאה עם ההורים הפרטיים שלי (שכלל גם כמה מנויים לעיתון שלי ושל החבר שלי) ל"הארץ". אבל כיוון שלא היינו מספיקים לקרוא את כל העיתון בימים רגילים ואין להם יותר מנוי סופ"ש, אז עכשיו אנחנו רק עם "העיר". זה העונג שבת שלנו...

 

[חצישלישרבע]

פעם זה היה גם עונג השבת אצלנו

באיזשהו מובן יש משהו קצת ממכר ב"העיר" - הייתי מקפידה לקנות אותו כבר ביום חמישי (אלא אם כן הייתה כוונה לקנות "הארץ" לשבת, כי אז העיר כבר בא איתו). אלא שאז שמתי לב שבאופן קבוע העיתון מרגיז אותי. גם בבחירה של הכתבות, גם באופן בו נכתבים דברים. לי לפחות בכל קריאה היתה התחושה שהכותבים שם תופסים עלי תחת - ובלי סיבה נראית לעין. כתיבה שהיא בטון של ידענות - אבל ללא ידע. עוד דבר שנורא הרגיז אותי שם היתה השפה המאונגלזת. בהעיר זה בולט יותר מבכל עיתון אחר שקראתי: "קריספי" במקום פריך, צ'יפ במקום זול או נחות, ודחיפת "וואטאבר", "איף יו נואו וואט איי מין" וכאלו אל תוך הטקסט. זה נראה לי פרובינציאלי ועצוב. במובן הזה אני מאוד אוהבת הרבה מהכתיבה בהארץ: בין הכותבים יש כאלו שיודעים עברית על בוריה - ולא מהססים להשתמש בה.

 

[חצישלישרבע]

והתנצלות מראש

קראתי את ההודעה שלך למטה והשתמש גם את במילה "קריספי" - ולא שמתי לב לזה מקודם. זה לא כוון אישית או בהקשר של מה שאמרת מקודם. כל מה שהתכוונתי להגיד הוא שמרגיזים אותי משפטים שחציים בעברית וחציים באנגלית פונטית.

 

[Mיקי_]

חחח לא שמתי לב לזה אפילו

אני מאד אוהבת את הטון ה"מתנשא" הזהשל העיר, וגם את הפרובנציליות, יש כאלה שמתחברים לזה ויש כאלה שלא.. העיתון הזה מזכיר לי קצת את אורלי קסטל בלום, (שיודעת אגב טוב מאד עברית) שהכי אחת הסופרות אם לא ה-סופרת החביבה עלי בארץ... בכל אופן, אני מאד מתגעגעת למוסף של הארץ (שאגב גם בהארץ יש התנשאות מאד בולטת וחיובית בעיני- לא סתם אומרים עיתון אחד טוב מעל כל הצהוב...)

 

[חצישלישרבע]

אז זה באמת עניין של טעם

אני מאוד לא אהבתי את הכתיבה של אורלי קסטל-בלום, אבל אני מודעת היטב לעובדה שהיא מאוד אהודה - ולכן זה באמת עניין של טעמים שונים. כיום, אגב, אני לא קוראת עיתונים. אני אמנם לא בחורה שנוהגת להתנסח בשפה של "אנרגיות" אבל במקרה הזה זה התיאור הכי מתאים: עיתונים מכניסים אנרגיה מאוד "רעה" עבורי: הם מעכירים את שלוותי, הם גורמים לי להרגיש נרגזת, מודאגת, עצובה. ומכיוון שהרבה מזה אלו מוניפולציות שנעשות במתכוון (כי ככל שאנשים יחיו בחרדה הם ירצו לדעת "מה קורה"), זה פשוט הפך חסר טעם בעיני. "הארץ" הוא כנראה הפחות גרוע מבינהם, אבל יש לו את המגרעות שלו. הוא מטיפני ומאוד פוליטי (וכנראה טוב שהוא קיים ככזה) - ואותי זה יכול להרתיע. מאוד חסר לי עיתון, או חומר קריאה מכל סוג, שיהיה "חדשותי" במובן שיהיו כתבות ומדורים וכו', אבל מתוך מטרה לעניין, ולאו דווקא לחנך או להפחיד. ברור לי, לא פחות מלכל אחד אחר, שהחיים שלנו כוללים מציאות פוליטית טעונה ומורכבת. אבל זה לא אומר שהיא חייבת להיות שם בכל רגע מהחיים שלי - ואני לא חושבת שעיתונות היא בהכרח חסרה אם היא לא כוללת כתבת תחקיר על איזה אלוף בצה"ל, מדורים אישיים של פרשנים לענייני מציאות, ודיווח מצולם על איזו תופת כזו או אחרת.

 

[Mיקי_]

אנחנו מאד שונות מסתבר

בשביל עניין יש לי את האינטרנט

(מאז שאנחנו לא מנויים על הארץ יותר, אני ממילא קוראת את כל המהדורה המודפסת באתר שלהם- שהוא אתר הבית שלי- וגם את העיתונים הצהובים כשממש משעמם לי...) עיתון אצלי תמיד נתפס כמשהו מעורר מחשבה במובן של מה שקורה בארץ ובעולם, כזה שמעצם הקריאה וההתוודעות, אתה אמור לפתח דעה. לכן אני גם מאד מחוברת לפוליטיות של הארץ... וכיוון שאני עצמי מאד מחוברת לשמאל האקטיביסטי, כותבים כמו גדעון לוי; ; עמירה הס; אבירמה גולן; מיכאל הנדלזלץ; גדעון סאמט, שמחוברים לשמאל על כל הבטיו, מפימיניזם ועד אקטיביזם הם לחם חכי, בכל הנוגע לקריאה עיתונאית. ככה שלחשוב על לעבור לדנקנר (שכשעוד היה שמאלן כתב מדור סיפורים מאד מעניין בהארץ, אבל זה היה לפני בערך עשור) מעורר בי חלחלה ממשית, שלא לדבר על המוזסים, שהדבר היחיד הטוב בעיתון שלהם בערך הן הכתבות של בילי מוסקונה לרמן... אני נשארת עם המתנשאים, כי גם אני בעצם מתנשאת על כל הצהובים... כי כמו שאמר לי פעם איש חכם (דיויד דמלין ז"ל) "אליטה זה לא מילה גסה".

 

[חצישלישרבע]

אליטה היא אכן לא מילה גסה

אם היא אכן אליטה. העיר אינו אליטה בעיני, והרברבנות שאופפת אותו לא משווה לו צל של יוקרה לטעמי. גם "הארץ" לא מלא כולו בכותבי דברי טעם.

 

[חצישלישרבע]

נשלח באמצע..

אבל באמת אלו טעמים שונים. אני גם בוחלת בפוליטיקה - וזה מעמיק את הפער. אבל בקשר לאינטרנט וחזרה לעונג השבת : האינטרנט מלא תוכן למכביר, ולא עובר יום מבלי שלמדתי משהו חדש או קראתי משהו מעניין, אבל חסר לי אותו דפדוף עצל בדפי העיתון, אותה חווית קריאה לא מחייבת שחקוקה אצלי כחלק מ"מנוחת השבת" ושגרמה לי לכתוב את ההודעה הראשית הזו מלכתחילה. כך שללא שום קשר לבחירת העיתון או כותביו - אני מאוד מבינה את ההנאה שבקריאה דווקא של עיתון