שלום לך משה
לא הייתי פה הרבה זמן, אבל עיני צדה את הודעתך כעת ואני רוצה לנסות "לסדר" לך את הראש, טרום קבלת החלטה.
קודם כל, דע לך שאופירה היא המאסטר בכל הקשור לענייני ניתוח הגבלת קיבה מסוג טבעת (אצלי היא שינתה את השקפת העולם בכל הקשור לניתוחי טבעת), ואני מציעה לך לשמוע גם את דבריה בכל הקשור לניתוח זה כי בהחלט יכול להיות שלא מיצית את כל ההטבות שהטבעת יכולה להציע לך.
לגביך, אחרי קריאת ההודעה שלך אני חייבת לשאול קודם כל, ושים יד על ה
- האם אתה מוכן בכלל לשינוי שניתוח קיצור קיבה (ולא משנה כרגע מאיזה סוג) - יכול להביא לך עימו ?
ולמה אני שואלת ? כי כתבת על כל "הנאות החיים" בצורה שמתקבל הרושם שאתה רוצה "לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה" - על זה שאתה *צריך* לרזות בשביל הבריאות אבל לא *רוצה* לוותר על עינוגי החיים.
כשבאים אליי ניתוח בריאטרי צריך להיות מוכנים לשינויים שהוא "דורש" ממך, לפחות בתקופה הראשונה (=שנה ראשונה), שהיא הכי קריטית ומהווה את היסודות עליהם יישען התהליך כולו בהמשך החיים, כולל הגעה ליעד ושימור ההצלחה/ההישג.
אני לא בטוחה (לדעתי הצנועה והבלתי מקצועית בעליל) שאתה "שם"- בנקודה הזו שבה החלטת שאתה *חייב* שינוי (ושרוול/מעקף קיבה זה שינוי רדיקלי). ואם אני צודקת אני חושבת שכדאי לך להמתין קצת עם קביעת הניתוח.
לחשוב לפני הניתוח אם תוכל או לא תוכל לאכול "כמו כל פעם" באילת זו לא שאלה שמעידה על מוכנות רגשית/נפשית לפני ניתוח קיצור קיבה (המפרמט את כל מערכת העיכול והכי חשוב **בלתי הפיך**).
אני יכולה לומר לך על עצמי ש"התברברתי" שנים (10 שנים ליתר דיוק) עד קבלת ההחלטה הסופית והמוחלטת שאני **חייבת, רוצה ועומדת לעשות ויהי מה** ניתוח משנה חיים. וכשהיא הגיעה - לא היה לי ספק שאעבור אותו. ההחלטה הייתה שלמה.
הגעתי למשקל שיא, רגע לפני נפילה תלולה לתהום התחלואים בגיל צעיר מדי ו-הצלתי את עצמי מהם. כשהגעתי לנקודת הזמן הטובה ביותר מבחינתי, בה הייתי (בדיעבד) הכי מוכנה לשינוי - הוא הגיע, ומאז רק מוכיח את עצמו (4.5 שנים עם מעקף קיבה אחרי SRVG כושל).
אם אתה מרגיש בכ"ז שזה הפתרון הכי נכון לך, אני מציעה לך לתחום זמן (נגיד חודשיים, לצורך הדוגמא), להיפגש עם מנותחים **חוזרים** (שרוול /מעקף קיבה), לקרוא חומר על שני סוגי הניתוחים, לשמוע חוות דעת על מנתחים ומאת מנתחים ו"להתבשל" תוך כדי תנועה.
עכשיו, לענין שרוול /מעקף קיבה - אני כמנותחת חוזרת אחרי SRVG (=טבעת קבועה ולא מתכווננת) וכמי שמכירה עשרות (אם לא יותר) מנותחים "מכל הסוגים" - שרוול, מעקף קיבה, מעקף תריסריון, BPD וכו') וסיפורי מנותחים חוזרים, במיוחד כאלו לאחר טבעת (ואחרי שהחליטו על רוויזיה) - ממליצה רק על מעקף קיבה.
נכון שהוא נחשב "יותר רדיקלי" משרוול (ואני תמיד טוענת שכריתת 80% מהקיבה בשרוול היא שוות ערך ברדיקליותה להקטנת כיס קיבה ויצירת השקות מעי במעקף קיבה) אבל, מבחינתי, כבעלת הפרעת אכילה קשה (לא סתם מגיעים בגיל 36 ל 170 ק"ג...) - אני יכולה להעיד שאותי הוא בלם "כמו שצריך", הקטין לי את כמויות האוכל, הביא אותי לכדי הכרה של תחושת שובע (שלא הייתה קיימת לפני כן) תוך כדי אכילה שפויה וללא הרגשת קורבן (כמויות האוכל גדלות עם הזמן ואוכלים כמעט ה-כ-ל, ובכל שלב איתן אתה מרגיש שובע אמיתי שגורם לך לעשות את ההפסקות הדרושות בין הארוחות בצורה *עצמאית*) ותוך כדי תנועה גרם לי להשיל קילוגרמים רבים (מינוס 85 ק"ג) ולקלף את שכבות השומן מעליי שהיו כ"שריון הגנה" מעליי וליצור אדם חדש לגמרי.
עם התהליך מגיע השינוי (ירידה במשקל אבל לא רק) והכיף (כל הנלוות לירידה הדרמטית).
אתה תלמד להבין ולגלות עולם שלא סובב סביב אוכל וגם (והכי חשוב) לגלות את עצמך, לעצמך ולסביבה. תלמד להכיר גם את האוכל מהצד האחר שלו, זה שאוכלים אותו כדי לחיות, ולא חיים כדי לאכול.
ניתוח בריאטרי הוא תהליך נפשי עמוק שחייבים להגיע אליו מוכנים כדי לשתף עימו פעולה בצורה המקסימלית.
אגב דאמפינג קורה רק לכ 10% מהמנותחים - אז שזה לא מה שיעצור אותך מלהחליט על מעקף (גם בשרוול כבר מעידים שחווים תופעת דאמפינג...).
רק שתדע שדווקא אוהבי המתוק (ואלו שקיבלו דאמפינג אחרי ניתוח) מעידים ש"החוויה" דווקא תרמה להם והם יודעים שקיים מעצור מאכילה מתוקה ללא שליטה (אז תראה את חצי הכוס המלאה
).
אתה מוזמן לקרוא עוד על מעקף קיבה גם
כאן
וגם את הסיפור שלי, שנמצא בחתימתי.
ואם תרצה גם לדבר ב
- בשמחה.
השאר מספרך ואצור עימך קשר מחר.
שיהיה בהצלחה רבה בכל בחירה
רק תגיע אליה מוכן. זה הכי חשוב
נ.ב
לגבי עישון - מותר אחרי 3 ימים, אז ש(גם) זה לא מה שיטריד אותך.
מה שכן דע לך שישנם אפשרויות לסיבוכי הרדמה בגלל עישון ומומלץ להתנזר מעישון כשבועיים לפני הניתוח.
כל טוב,
שירלי.
