מועקה

[סידניש]

מועקה

האמת שמדובר בנושא די פשוט.
נשואים באושר 3 וחצי שנים אחרי 5 שנות חברות. שנינו בתחילת שנות השלושים שלנו. בשיחה אקראית שבוע שעבר אישתי הודיעה לי סופית שאין לה שום כוונה להביא ילדים לעולם אף פעם.
אמנם מעולם לא הייתי לחוץ על ילדים אבל הסופיות של הההחלטה שלה היכתה בי ועכשיו אני לא יכול לחושב על שום דבר חוץ מזה.
אמרתי לה שזה זעזע אותי והיא אמרה שהיא מעולם לא הסתירה שהיא לא מתלהבת מילדים והיא חשבה שהכיוון ברור.

אני לא מסוגל להתרכז מאז בשום דבר כמו שצריך ואפילו ביליתי את סוף השבוע האחרון אצל אחותי בצפון בלעדיה כדי לחשוב. היא לקחה את זה קצת קשה ועכשיו זה ממש עומד בנינו. באויר. בתוך הבית. אני ממש לא יודע מה לעשות.

לא רוצה לאבד אותה אבל לא רוצה לוותר על להיות אבא. אני כולי מועקה אחת ענקית.

 

[רונית כהן זמורה]

הבאת ילדים

הבאת ילדים לעולם- אינו נושא פשוט כלל וכלל. היא סוגיה עקרונית שהופכת את הזוג למשפחה, בעלת מחויבויות ותפקידים אחרים.
יש לבדוק עם אשתך מדוע אינה רוצה להביא ילדים, האם תמיד החזיקה בנושא זה, או ששינתהאת דעתה עקב מצב מסוים.
הבאת ילדים הינה נושא עקרוני- אין פתרון אמצע.
כתבת- שנסעת לצפון לחשוב- האם זו הדרך שבה מתנהלת התקשורת בניכם? האם אין דיבורים על נושאים עקרוניים.
אתם צריכם לברר סוגיה זאת, ובעקבותיה כל אחד מכם יצטרך לקקחת על עצמו החלטות אישיות.
בהצלחה

 

[יוצרת עתיד]

יש כמה פתרונות

(אני לא מטפלת מקצועית)
&nbsp
א. להתגרש ולחפש מישהי שרוצה ילדים
ב. לעבוד על הנושא הזה עם מטפלת זוגית
ג. לאמץ ילדים מחו'ל או מארץ
ד.להשתמש בשירותים של פונדקאית
5. לתרום זרע, וכך תדע שאיפשהו יש לך הרבה ילדים בישראל...
&nbsp
בפאן האישי,
מוזר לי שהיא נזכרה להגיד את זה אחרי 3 שנות נישואין !!
אני אלהורית (אחת שהחליטה לא להביא ילדים) ואני מתלבטת פה באיזה דייט להגיד את זה לגבר...
אבל אחרי הנישואין להגיד דבר כזה?
מוזר לי...
בהחלט דורש טיפול זוגי כדי לברר מה קרה שם..
&nbsp

 

[רוב הזמן אני אשתו]

תגובה רגשית

שלום לך,
אני מבינה שאתה די בהלם. זה נורמלי, אם לא דיברתם על הנושא אף פעם קודם. האמנם במשך כל השנים שאתם ביחד - 8 וחצי, מתוכן 3 וחצי כנשואים - לא דיברתם על הנושא של ילדים, האם, מתי וכמה??

יעצו לך למעלה לנסות לברר איתה את הסיבה לכך. יתכן שהיא תוכל לתת לך סיבה ויתכן שזו פשוט תחושת בטן עזה שלה, שהיא לא רוצה. ילדים הם פרוייקט ענקי ומחוייבות לכל החיים, וצריך באמת לרצות אותם לפני שעושים אותם. זה שהיא אינה רוצה לא אומר שמשהו אצלה לא בסדר או שצריך "לתקן" אותה. לכל היותר אם היא לא רוצה ואתה מאד רוצה - זה אומר שאתם לא מתאימים בנקודה זו. זה הכל. יתכן שאפשר להתגבר על הפערים ביניכם בצורות שונות, אבל לגרום לה להביא ילדים שהיא לא רוצה - תהיה אכזריות ועוול - לכל המעורבים בנושא.

אפשרות נוספת שהייתי רוצה שתחשוב עליה בקור רוח וברצינות, נובעת מכך שמהפוסט שלך משתמע שהרבה שנים לא חשבת על כך ברצינות, ורק הנחרצות בה היא הציבה את הדבר על השולחןגורמת לך מצוקה. יתכן שיש לך בעיה, שאני קוראת לה "הוא לקח לי את הצעצוע". אני מבקשת שלא תיפגע ותנסה להבין בראש פתוח - האם יתכן שהמצוקה העזה שבה אתה נמצא כרגע איננה בגלל שאתה מאד מאד רוצה ילדים (כי אם כך איפה היית 8 שנים?) אלא בגלל שהיא שללה את האפשרות. סוג של תגובה רגשית של "דווקא" - מתוך הלם. הילד לא משחק בצעצוע כלל, אבל אם פתאום מישהו יקח אותו - הוי, הוא עכשיו יצרח עד לב שמיים שהוא רוצה אותו בחזרה. [ואני מתנצלת על האנלוגיה, שאין בה כוונה לומר משהו על ילדותיות. זו תגובה אנושית נורמלית וטבעית].

לכן, אני מציעה שני דברים - אחד הוא שתדבר איתה, ברוגע ולא בכעס, ושני הוא, שתנסה להבין את עצמך - האם המצוקה שלך נובעת באמת מהרצון העז בילדים, או רק מתוך ההלם שבשמת השלילה באופן כל חד וחלק על השולחן. אחרי שתעשה את שני הדברים האלה, תוכל לדעת יותר טוב מה באמת אתה רוצה - האם אתה מעדיף את החיים איתה על פני ילדים, או שאתה מעדיף את הסיכוי לילדים על פני המשך הזוגיות איתה - וכךתוכל לקבל החלטה נבונה יותר.

גילוי נאות: אני לא מטפלת, לא פסיכולוגית ולא בת של יועצת נישואים, ואני אלהורית.

 

[סידניש]

עדכון

טוב, אז קודם עדכון - אישתי ואני התחלנו טיפול זוגי.
בתחילת הטיפול היא אמרה לי שהיא בדילמה נוראית בגלל שהיא אוהבת אותי ולא רוצה לפרק את הקשר אבל היא לא רוצה להבטיח לי משהו שהיא לא יכולה לקיים. היא אמרה שמבחינתה היא הולכת לטיפול הזה בשביל לראות אם יש סיכוי שדעתה בנושא תשתנה, אבל שאני אדע שיש סיכוי שהיא גם לא.

עשיתי עם עצמי חושבים והגעתי למסקנה מאוד כואבת שאני כנראה לא אוכל להמשיך ללא ילדים, כי אם אוותר על ילדים אפתח אליה טינה מאוד גדולה. למעשה אני מרגיש את זה באופק כבר עכשיו. ואם היא "תתרצה" להביא ילדים רק בשבילי אני חושש שזה יהיה אותו דבר מצידה.

ההרגשה הזאת ממש מחורבנת ולמרות שבחודשים האחרונים אנחנו ממשיכים עם זוגיות נפלאה וכאילו מתעלמים מהבעיה מלבד במה שקשור לטיפול, אני חושב ששנינו מתחילים להבין שיש פה החלטת ילדים/גרושין. אין לי מושג איך אני יוצא ממצב הזומבי הריגשי הזה. וגם אם זה יתפרק מה עכשיו? היה כל כך קשה למצא זוגיות כל כך טובה כזאת שאני לא רואה איך זה קורה שוב ובטח איך זה קורה בזמן סביר שאני אוכל להביא ילדים. אני מניח שאני עדיין במקום הזה בו כל האופציות נראות ממש מחורבנות...