benedectin
New member
מוצף ברגשות עזים וממיתים
שלום רב, כתבתי כאן כבר לפני כחודש על ניסיונותי לעזוב בחורה שאיתה הייתי כמה חודשים. סופו של דבר שאחרי שלא היינו ביחד 3 חודשים שבהם "השארתי אותה על אש קטנה", הצלחתי להחזירה לשבוע, כדי לנסות להסיר כל צל של ספק, כלומר הטורדנות של אולי אני כן אוהב אותה ולא מרגיש את זה או שאנחנו מאד מתאימים או שהיא כל כך אמיתית, כנה ורצינית בקשר אלי, לא נתנו לי מנוחה, והמחשבה שכל רגע היא הולכת לשכב עם מישהו פוצצה לי את המוח. במשך השבוע הזה לדבריה היא כולה הייתה חסרת ביטחון אפילו שניסיתי להיות איתה כמה שיותר (הבעיה המרכזית שלנו) ולתת לה כמה שיותר ביטחון. היא מצידה נפתחה אלי רק בקטע המיני וגלתה פתאום שחרור בנוגע לדיבורים על כל מיני גברים, אני מצדי פחדתי שירד לה כבר ממני וזה גרם לי "להחזיר" לה על אותו משקל, והשיא היה שהסתרתי ממנה משהו מפחד, הכל לווה בפחד, ולקראת הסוף בהרגשת חרדה גופנית שלי מהנוכחות שלה. עד שלבסוף כבר לא יכולתי ופשוט "נפלטתי" החוצה, היא אמרה פתאום שהיא מוכנה לנסות באופן אמיתי ואני פשוט הוצפתי. מה זה הדבר הזה שבכלל לא היתה לי יכולת להחליט אם אני רוצה להיות איתה או לא ופשוט לא יכולתי להיות איתה בגלל הפחד מהתחושה הגופנית הקשה? איך זה שכאילו אני "עזבתי אותה" ואני מרגיש כל כך רע ולא מצליח להיות שלם עם זה, כאילו אני לא יכול להיות לא פה ולא שם? חושב רק מתי היא תלך לשכב עם מישהו ואז לעולם לא אוכל להיות איתה... איך זה שבאה בחורה כמו שתמיד רציתי, אמיתית, כנה ושאר כל התכונות הטובות ואני לא מסוגל להיות איתה??? ובהקשר זה, שוב, הפחד הגדול שלי, האם אני לא איתה רק מהפחד מהחרדה הפיזית שתקפה אותי כשהיו לנו ריבים (כאשר היה טוב לא היתה לי את החרדה העזה הזו)???
שלום רב, כתבתי כאן כבר לפני כחודש על ניסיונותי לעזוב בחורה שאיתה הייתי כמה חודשים. סופו של דבר שאחרי שלא היינו ביחד 3 חודשים שבהם "השארתי אותה על אש קטנה", הצלחתי להחזירה לשבוע, כדי לנסות להסיר כל צל של ספק, כלומר הטורדנות של אולי אני כן אוהב אותה ולא מרגיש את זה או שאנחנו מאד מתאימים או שהיא כל כך אמיתית, כנה ורצינית בקשר אלי, לא נתנו לי מנוחה, והמחשבה שכל רגע היא הולכת לשכב עם מישהו פוצצה לי את המוח. במשך השבוע הזה לדבריה היא כולה הייתה חסרת ביטחון אפילו שניסיתי להיות איתה כמה שיותר (הבעיה המרכזית שלנו) ולתת לה כמה שיותר ביטחון. היא מצידה נפתחה אלי רק בקטע המיני וגלתה פתאום שחרור בנוגע לדיבורים על כל מיני גברים, אני מצדי פחדתי שירד לה כבר ממני וזה גרם לי "להחזיר" לה על אותו משקל, והשיא היה שהסתרתי ממנה משהו מפחד, הכל לווה בפחד, ולקראת הסוף בהרגשת חרדה גופנית שלי מהנוכחות שלה. עד שלבסוף כבר לא יכולתי ופשוט "נפלטתי" החוצה, היא אמרה פתאום שהיא מוכנה לנסות באופן אמיתי ואני פשוט הוצפתי. מה זה הדבר הזה שבכלל לא היתה לי יכולת להחליט אם אני רוצה להיות איתה או לא ופשוט לא יכולתי להיות איתה בגלל הפחד מהתחושה הגופנית הקשה? איך זה שכאילו אני "עזבתי אותה" ואני מרגיש כל כך רע ולא מצליח להיות שלם עם זה, כאילו אני לא יכול להיות לא פה ולא שם? חושב רק מתי היא תלך לשכב עם מישהו ואז לעולם לא אוכל להיות איתה... איך זה שבאה בחורה כמו שתמיד רציתי, אמיתית, כנה ושאר כל התכונות הטובות ואני לא מסוגל להיות איתה??? ובהקשר זה, שוב, הפחד הגדול שלי, האם אני לא איתה רק מהפחד מהחרדה הפיזית שתקפה אותי כשהיו לנו ריבים (כאשר היה טוב לא היתה לי את החרדה העזה הזו)???