מוקדש לאימהות...

[י ו ל י ק]

מוקדש לאימהות...../images/Emo20.gif

אם הייתי צריכה לגדל שוב את ילדי הייתי יותר מחבקת ופחות מחנכת. היה פחות אכפת לי לדעת ויותר יודעת שאכפת לי. לוקחת ליותר טיולים ומעיפה עפיפונים. הייתי מפסיקה להיות רצינית במשחק ומשחקת יותר ברצינות. משחקת יותר בצבעי ידיים מאשר מרימה ידיים... הייתי חוצה יותר שדות ומטפסת יותר מדרגות. הייתי מציעה יותר ומצהירה פחות. בונה קודם ביטחון עצמי ואחר כך חושבת אם הבית נקי. מלמדת פחות על אהבה וכוח ויותר על כוח האהבה. עושה יותר חיבורים ופחות תיקונים. יותר חיבוקים ופחות חיכוכים. הייתי פחות עוקבת אחרי השעון יותר עוקבת אחריהם בעיניים. יותר מגע פחות מדע. הייתי שם בשבילי לפחות כמו בשבילם. כתבה:דיאן לומאנס.

 

[ח ו צ נ י ת]

מ ד ה י ם../images/Emo141.gif

אני לא אמא, אבל כל מילה בסלע!

 

[tairon]

../images/Emo91.gif שווה קריאה..

כי למרות שאני לא אבא.. הדבר הזה נכון... ותופס לגבי אמהות ואבות...

 

[Crossface]

וואלה

 

[Mוניk]

זה הכי נכון לעשות לחבק ולאהוב תמיד

אהבה חיבוקים וחום משני הצצדים זו ארובה לבטחון עצמי בהמשך החיים יוליק

מוניק

 

[ישנוני מתעורר]

לו יהי

ואוו ממש פשוט ונכון

 

[חוף מבטחים]

כל כך, כל כך נכון. לאמץ, למען

בריאותו הנפשית של הילדים. והנה עוד אחד, באותו סגנון: הסופר גבריאל גרסייה מרקס פרש מהחיים הציבוריים עקב בעיות בריאות: סרטן בבלוטות הלימפה. מצבו הולך ומחמיר. הוא שלח מכתב פרידה לחבריו , והודות לאינטרנט, מכתב זה הופץ . הקריאה מומלצת, משום שקטע זה - שנכתב על ידי אחד הסופרים הדרום-אמריקאים הכי מבריקים של התקופה האחרונה - מרגש באמת. "אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים, והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל זמן זה עד כמה שהייתי יכול . יתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר. הייתי מעריך את הדברים, לא לפי שווים, אלא לפי ערכם. הייתי ישן מעט, חולם יותר .אני מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים, אנו מפסידים שישים שניות של אור . הייתי מתהלך במקומות בהם האחרים נעצרו, הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים. אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתרע מול השמש, חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי. הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם מבלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב! לילד הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותו ללמוד בכוחות עצמו לעוף. לזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזיקנה אלא עם השכחה. כל-כך הרבה דברים למדתי ממכם, האנשים… למדתי שכל העולם רוצה לחיות על פסגת ההר, מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורת העלייה במעלה ההר. למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה את אצבע אביו, הוא מחזיק אותו לתמיד. למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם. כל-כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד ממכם, אבל באמת - הם לא יעזרו לי, משום שכשישימו אותי בתוך הארון, למרבה הצער כבר לא אהיה בחיים. אילו הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן, הייתי מחבק אותך בחוזקה ומתפלל לאלוהים שאוכל להיות שומר נפשך. אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר "אני אוהב אותך" מבלי להניח, בטיפשות, שזה כבר ידוע לך . תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת בכדי לעשות את הדברים היטב, אבל במקרה שאני טועה והיום הוא כל מה שנשאר לנו , הייתי רוצה להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך , ושלעולם לא אשכחך . המחר לא מובטח לאף אחד, צעיר או זקן. היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך. בגלל זה אל תחכה יותר, עשה היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע, בודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, לנשיקה והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה . שמור את אהוביך קרוב, תלחש באזנם עד כמה אתה זקוק להם, תאהב ותתייחס טוב אליהם, תקדיש זמן להגיד להם "אני מצטער", "תסלח לי", "בקשה", "תודה", וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר. אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות. בקש מאלוהים את הכוח והחוכמה לבטא אותם. תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך ."

 

[ישנוני מתעורר]

ענק, חוף להדפיס מהר ../images/Emo91.gif