מוקדש לך בעלי היקר והאהוב, אני
יודעת שקראת את המכתב, ואני יודעת גם שקראת את השירים שלי, ואני יודעת כי את המכתב הזה אהבת, ואפילו התרגשת, אתה מקור האור שלי חיי, אתה השמש הזורחת מעלי, אני אוהבת אותך, ואת כל חיי אקדיש לכתוב לך, ולספר עליך ועליי, כי את האהבתנו לא ניתן לשבור, ואת האהבתנו נדרתי נדר לשמור, אוהבת אותך , ממני אישתך. אני זוכרת את הימים שנפגשנו בהם לראשונה, האם אתה זוכר, איך העפנו אחד לשני מילה, כל הימים האלה שעברנו יחד, כל השנים האלה שחלפו ועברו, איך התבגרנו, איך התגברנו גם על כל המכשולים שעמדו ביננו כל השנים, כבר שבע שנים אנו יחד, ועברנו כל כך הרבה דברים, גם שמחים וגם עצובים, התגברנו על כל המכשולים, ניצחנו את כל המאבקים, נשברנו וקמנו, אספנו אחד לשני את הרסיסים, איך חלפו עברו הימים, ולפתע אני קולטת פתאום שאנו כבר נשואים. ההתחלה היתה כמו כל ההתחלות, מלאת התרגשות, מלאת מחמאות, מלאת אהבה, התאהבות ממבט ראשון, איך שראיתי אותך ידעתי שאני רוצה שתהיה שלי, לא רציתי לחשוב על משהו אחר, מאותו היום שפגשתי בך לראשונה, ידעתי, שאותי ארצה שתישא לאישה, נשבעתי ,בגופי ובדמי עליך להגן, ולשמור עליך מכל הרוע והאכזריות שבעולם, רציתי שתדע שמעכשיו יש לך על מי להישען, ושאני אהיה לך חומת מגן, מהרגע שעיננו נפגשו, ידעתי שאותך אוהב בלב שלם, בלי חרטות ובלי שום חששות, מאותו הרגע שהתנשקנו לראשונה, ואחזת בידי, ידעתי שעליך אוכל לסמוך, ועליך אוכל להשען גם ביום וגם בליל, גם בעת צרה וגם בעת רגיעה, כמו שאני לך חומת מגן, אתה לי קיר מבטון, שעליו אוכל להשען. מאותו היום שבו נפגשנו, הרגשתי בעננים, הייתי כל כך מאושרת, אף פעם לא הייתי מאושרת ככה בחיים כל כך טוב היה לי איתך, כל הימים והלילות כל הזכרונות, כל השירים שכתבתי למענך, כל המכתבים ששלחתי לך, הכל בא מתוך הלב, כמו הדף הזה , וכמו כל הדפים שאחרי, אתה מקור השראתי לסיפורים, אתה מקור כל המזמורים, אתה הוא האיש שעליו אני כותבת סיפורים ושירים, כל החוויות, כל הרגשות שחשתי במהלך חיינו יחד, כל הכאבים, כל השמחות, כל העצב, וכל הדמעות, נגרמו רק בגללך, כל הדברים הטובים שקרו לי בחיים, קרו מהיום שהכרתי אותך, אתה לי אח, חבר, ידיד, בעל, אב, שכן, משפחה, הכל, אפילו תינוק.אתה כל עולמי, אתה הוא מאור חיי, ועצם רצוני לחיות הוא בגללך, כשהכרתי אותך הייתי כה בודדה, כה שבויה בעלטה, לא האמנתי באהבה, לא האמנתי בחיים, כל מה שהיה לי בחיים לקחו לי, וכל חברי נטשו, כמו עכברים ברחו מספינה שטבעה. כשהכרתיך הייתי יתומה, יתומה מאב ומאם, יתומה ממשפחה, הייתי כל כך גלמודה ומסכנה, אך אף פעם בחיי לא נתתי לעברי הרודף אחרי לשבור אותי, תמיד שאפתי קדימה, ללמוד כמה שיותר, ולהתקדם בחיים, להצליח, להראות להם שאני מוצלחת, ומוכשרת ולא כמו שהם חושבים, ואתה יודע במי מדובר. אך מהיום שהכרתי אותך, כאילו נהיו בי עוד כוחות, כאילו קיבלתי אנרגיות חיוביות, והיה לי עוד כוח להמשיך את המלחמות, נגד העולם האכזר והמר שלנו, העולם, שבולע את החלשים, ורק החזקים בו שורדים, בעולם שבו אם לא תילחם על מנת להצליח, אתה תיפול עמוק לתהום שממנה אין דרך חזרה, בעולם שבו החזקים שורדים, כשהם רומסים מתחתיהם את כל החלשים, ידעתי לעמוד על שלי, עוד בילדותי, הייתי חזקה, נחושה ואמיצה, לא היה דבר אשר ישבור אותי בעולם, אך אולי תוכל להסביר לי מדוע שהכרתיך נשבר ליבי לרסיסים, כי חשבתי שאולי לא תרצה אותי, משום מה אתה היחיד שחשבתי שלא אוכל להשיג בחיים, אך בסוף עשיתי זאת, והנה אנו יחד לעולמים. והנה אחרי חמש וחצי שנות חברות, החלטנו להקים בית בישראל ולהתחתן, כל כך הרבה דברים שעברנו בחיים מנענו מעצמנו את האושר הזה שבחיי הנישואים, ביום בהיר אחד זה קרה, והחלטנו לעמוד יחדיו מתחת לחופה , ההתרגשות היתה כה עצומה כה חזקה, לא האמנתי שהגיעה זאת השעה, ואכן התחתנו ובית חם בישראל הקמנו, והיום רק משאלה אחת נושאים בליבנו זה, שנביא לעולם ילדים שלנו, בשר מבשרנו חלק מגופנו, כל המכשולים עליהם התגברנו בעבר מתגמדים לנוכח זה המכשול, לא יאומן עד כמה זה קשה להגיע לפה, ולהביא ילד לעולם, מי היה מאמין שזה לא כל כך קל. אבל בעזרת השם, זה יגיע בקרוב, ונוכל לחבוק את ילדנו שלנו, ונהיה מאושרים לתמיד, תמיד היית חומת מגן ותמיד גם תישאר ככה, אני מקווה, אני אוהבת אותך בכל ליבי ונשמתי, ואני מקווה שגם אתה אוהב אותי, שלך באהבה,
יודעת שקראת את המכתב, ואני יודעת גם שקראת את השירים שלי, ואני יודעת כי את המכתב הזה אהבת, ואפילו התרגשת, אתה מקור האור שלי חיי, אתה השמש הזורחת מעלי, אני אוהבת אותך, ואת כל חיי אקדיש לכתוב לך, ולספר עליך ועליי, כי את האהבתנו לא ניתן לשבור, ואת האהבתנו נדרתי נדר לשמור, אוהבת אותך , ממני אישתך. אני זוכרת את הימים שנפגשנו בהם לראשונה, האם אתה זוכר, איך העפנו אחד לשני מילה, כל הימים האלה שעברנו יחד, כל השנים האלה שחלפו ועברו, איך התבגרנו, איך התגברנו גם על כל המכשולים שעמדו ביננו כל השנים, כבר שבע שנים אנו יחד, ועברנו כל כך הרבה דברים, גם שמחים וגם עצובים, התגברנו על כל המכשולים, ניצחנו את כל המאבקים, נשברנו וקמנו, אספנו אחד לשני את הרסיסים, איך חלפו עברו הימים, ולפתע אני קולטת פתאום שאנו כבר נשואים. ההתחלה היתה כמו כל ההתחלות, מלאת התרגשות, מלאת מחמאות, מלאת אהבה, התאהבות ממבט ראשון, איך שראיתי אותך ידעתי שאני רוצה שתהיה שלי, לא רציתי לחשוב על משהו אחר, מאותו היום שפגשתי בך לראשונה, ידעתי, שאותי ארצה שתישא לאישה, נשבעתי ,בגופי ובדמי עליך להגן, ולשמור עליך מכל הרוע והאכזריות שבעולם, רציתי שתדע שמעכשיו יש לך על מי להישען, ושאני אהיה לך חומת מגן, מהרגע שעיננו נפגשו, ידעתי שאותך אוהב בלב שלם, בלי חרטות ובלי שום חששות, מאותו הרגע שהתנשקנו לראשונה, ואחזת בידי, ידעתי שעליך אוכל לסמוך, ועליך אוכל להשען גם ביום וגם בליל, גם בעת צרה וגם בעת רגיעה, כמו שאני לך חומת מגן, אתה לי קיר מבטון, שעליו אוכל להשען. מאותו היום שבו נפגשנו, הרגשתי בעננים, הייתי כל כך מאושרת, אף פעם לא הייתי מאושרת ככה בחיים כל כך טוב היה לי איתך, כל הימים והלילות כל הזכרונות, כל השירים שכתבתי למענך, כל המכתבים ששלחתי לך, הכל בא מתוך הלב, כמו הדף הזה , וכמו כל הדפים שאחרי, אתה מקור השראתי לסיפורים, אתה מקור כל המזמורים, אתה הוא האיש שעליו אני כותבת סיפורים ושירים, כל החוויות, כל הרגשות שחשתי במהלך חיינו יחד, כל הכאבים, כל השמחות, כל העצב, וכל הדמעות, נגרמו רק בגללך, כל הדברים הטובים שקרו לי בחיים, קרו מהיום שהכרתי אותך, אתה לי אח, חבר, ידיד, בעל, אב, שכן, משפחה, הכל, אפילו תינוק.אתה כל עולמי, אתה הוא מאור חיי, ועצם רצוני לחיות הוא בגללך, כשהכרתי אותך הייתי כה בודדה, כה שבויה בעלטה, לא האמנתי באהבה, לא האמנתי בחיים, כל מה שהיה לי בחיים לקחו לי, וכל חברי נטשו, כמו עכברים ברחו מספינה שטבעה. כשהכרתיך הייתי יתומה, יתומה מאב ומאם, יתומה ממשפחה, הייתי כל כך גלמודה ומסכנה, אך אף פעם בחיי לא נתתי לעברי הרודף אחרי לשבור אותי, תמיד שאפתי קדימה, ללמוד כמה שיותר, ולהתקדם בחיים, להצליח, להראות להם שאני מוצלחת, ומוכשרת ולא כמו שהם חושבים, ואתה יודע במי מדובר. אך מהיום שהכרתי אותך, כאילו נהיו בי עוד כוחות, כאילו קיבלתי אנרגיות חיוביות, והיה לי עוד כוח להמשיך את המלחמות, נגד העולם האכזר והמר שלנו, העולם, שבולע את החלשים, ורק החזקים בו שורדים, בעולם שבו אם לא תילחם על מנת להצליח, אתה תיפול עמוק לתהום שממנה אין דרך חזרה, בעולם שבו החזקים שורדים, כשהם רומסים מתחתיהם את כל החלשים, ידעתי לעמוד על שלי, עוד בילדותי, הייתי חזקה, נחושה ואמיצה, לא היה דבר אשר ישבור אותי בעולם, אך אולי תוכל להסביר לי מדוע שהכרתיך נשבר ליבי לרסיסים, כי חשבתי שאולי לא תרצה אותי, משום מה אתה היחיד שחשבתי שלא אוכל להשיג בחיים, אך בסוף עשיתי זאת, והנה אנו יחד לעולמים. והנה אחרי חמש וחצי שנות חברות, החלטנו להקים בית בישראל ולהתחתן, כל כך הרבה דברים שעברנו בחיים מנענו מעצמנו את האושר הזה שבחיי הנישואים, ביום בהיר אחד זה קרה, והחלטנו לעמוד יחדיו מתחת לחופה , ההתרגשות היתה כה עצומה כה חזקה, לא האמנתי שהגיעה זאת השעה, ואכן התחתנו ובית חם בישראל הקמנו, והיום רק משאלה אחת נושאים בליבנו זה, שנביא לעולם ילדים שלנו, בשר מבשרנו חלק מגופנו, כל המכשולים עליהם התגברנו בעבר מתגמדים לנוכח זה המכשול, לא יאומן עד כמה זה קשה להגיע לפה, ולהביא ילד לעולם, מי היה מאמין שזה לא כל כך קל. אבל בעזרת השם, זה יגיע בקרוב, ונוכל לחבוק את ילדנו שלנו, ונהיה מאושרים לתמיד, תמיד היית חומת מגן ותמיד גם תישאר ככה, אני מקווה, אני אוהבת אותך בכל ליבי ונשמתי, ואני מקווה שגם אתה אוהב אותי, שלך באהבה,
