מוריס עמר
- פותח הנושא הורה אילת
- פורסם בתאריך
מציאות אחרת 9
New member
שמות הריקודים שלו באתר israelidances.com
http://israelidances.com/search.asp?S=A&PageNo=1&ChoreographerName=Morris Amar
http://israelidances.com/search.asp?S=A&PageNo=1&ChoreographerName=Morris Amar
שלום
מציאות את שמות הריקודים של מוריס עמר אני מכיר מהאתר ששלחת כבר מזמן אבל בכל זאת תודה
אני רציתי לשמוע פרטים עליו אם מישהו יודע - היכן גר איפה פעל וכו'
לגבי שני הכותבים אחריך אני ממש לא מבין מה שהם כתבו ולמה זה מתקשר לשרשור שפתחתי אבל ככה זה כל אחד עונה למה שהוא רוצה לענות
קיצר אשמח לשמוע עוד פרטים לגבי מוריס עמר
תודה וחג שמח
הורה
מציאות את שמות הריקודים של מוריס עמר אני מכיר מהאתר ששלחת כבר מזמן אבל בכל זאת תודה
אני רציתי לשמוע פרטים עליו אם מישהו יודע - היכן גר איפה פעל וכו'
לגבי שני הכותבים אחריך אני ממש לא מבין מה שהם כתבו ולמה זה מתקשר לשרשור שפתחתי אבל ככה זה כל אחד עונה למה שהוא רוצה לענות
קיצר אשמח לשמוע עוד פרטים לגבי מוריס עמר
תודה וחג שמח
הורה
חושף השחיתות1
New member
נסה לחפש פרסומים משנות ה-80'
נסה לפנות למכון לבון ששם נמצאים כל התיקים של המדור לריקודי עם בהסתדרות. נסה לחפש שם בתיקים ובחומר הארכיוני מידע על מוריס עמר.
נסה לחפש מידע על מוריס עמר בספרייה למחול בבית אריאלה בת"א.
אולי תמצא משהו בספרייה של סמינר הקיבוצים.
נסה גם לפנות למר יואב סידי שלטענתו הוא מחזיק ברשותו ארכיון למחול עממי ישראלי.
אני לא מאמין שתצליח למצוא באינטרנט חומר איכותי על מוריס עמר שיש לו ערך מחקרי והיסטורי. לעניות דעתי הדבר היחידי שתצליח למצוא באינטרנט אם בכלל, זה נסחי טאבו ומידע מרשם המשכונות, וזה ממש לא מה שאתה מחפש.
בהצלחה!!!
נסה לפנות למכון לבון ששם נמצאים כל התיקים של המדור לריקודי עם בהסתדרות. נסה לחפש שם בתיקים ובחומר הארכיוני מידע על מוריס עמר.
נסה לחפש מידע על מוריס עמר בספרייה למחול בבית אריאלה בת"א.
אולי תמצא משהו בספרייה של סמינר הקיבוצים.
נסה גם לפנות למר יואב סידי שלטענתו הוא מחזיק ברשותו ארכיון למחול עממי ישראלי.
אני לא מאמין שתצליח למצוא באינטרנט חומר איכותי על מוריס עמר שיש לו ערך מחקרי והיסטורי. לעניות דעתי הדבר היחידי שתצליח למצוא באינטרנט אם בכלל, זה נסחי טאבו ומידע מרשם המשכונות, וזה ממש לא מה שאתה מחפש.
בהצלחה!!!
חושף השחיתות1
New member
שנות ה-80' הטובות ביותר היו ואינן עוד ולמעשה נכחדו לעד...
בתחום המחול העממי בישראל שנות ה-80' היו השיא של היצירה האמנותית בתחום המחול לבמה.
ולמרות שבשנות ה-80' מר יואב אשריאל ומר מישאל ברזילי ומר יהודה עמנואל וגם כמה אחרים ניהלו את עסקיהם הפרטיים בצורה מכובדת ומכבדת ונהנו מהפירות, מה שלמעשה גרם נזק בלתי הפיך לריקודי העם לרחבה, בתחום הבמה נשמר עדיין האלמנט הפולקלוריסטי בריקודים. שנות ה-80' הטובות היו השיא של כל הזמנים בתחום הבמה.
ובשנת 1988 החלו הניצנים הראשונים מבשרי הרעות שלמעשה העבירו את המסר שאנחנו נמצאים כעת (בשנת 1988 כמובן...) על פרשת דרכים אחת גדולה... או שאנחנו ממשיכים במסורת אבותינו, או שאנחנו בזים למסורת זו ופונים אל הוולגריות הגסה והדורסנית.
כיום (2016) במבט של שנים לאחור ניתן לראות שרבים מהעוסקים בתחום הבמה בחרו לירוק אל הבאר שממנה שתו ולמעשה פנו אל הוולגריות הגסה והדורסנית שלא יודעת שובע ולמעשה לא יודעת גבולות.
מאז שנת 1988 המחול העממי לבמה נמצא בדעיכה מתמדת וכיום כמעט שלא נשאר ממנו כל זכר.
כאדם רגיש ביותר שהכיר היטב את הלכי הרוח בתחום המחול העממי בישראל, אני הרגשתי את הוולגריות הגסה והדורסנית הזו כבר בביקורי הראשון בפסטיבל כרמיאל לפני כ-28 שנים. אני יודע שרבים מהעוסקים בתחום מעולם לא הרגישו את מה שאני הרגשתי כבר בביקורי הראשון בפסטיבל כרמיאל ואף לא היה שום דבר שרמז להם על מה שאני הרגשתי אז לפני כ-28 שנים.
אבל במבט של שנים לאחור אני יכול לומר כעת שבביקורי הראשון בפסטיבל כרמיאל כאשר נכנסתי למופע המרכזי באמפיתיאטרון, הרגשתי הרגשה מוזרה ביותר, הרגשתי שאני נמצא בטקס פגאני מסוני. זה בכלל לא היה מופע מחול ובוודאי שלא מופע מחול עם, מדובר היה למעשה בטקס פגאני מסוני.
פשוט לא יכולתי לסבול את הטקסיות המסונית הזו ופשוט ברחתי מהמקום כל עוד נפשי בי.
ולכל התוהים למיניהם, היו אלה השנים הראשונות ובתקופתו של יונתן כרמון.
ממסורת אבותינו (או אמאותינו...) שהיתה נהוגה בארץ עד לסוף שנות ה-80', לא נשאר כיום כל זכר. וכאמור רבים מהעוסקים בתחום בחרו ללכת לכיוון הוולגריות הגסה והדורסנית ביותר. אלה שלא הלכו עם הזרם המרכזי של הוולגריות הגסה והדורסנית, פרשו מהתחום לאחר כמה שנים. הצעירים של היום, הם הילדים שגדלו בנעוריהם בתוך הוולגריות הגסה והדורסנית ולרובם אין שמץ של מושג כמה טוב היה פה בישראל בשנות ה-80' הטובות לפני שהחלו במלאכת ההרס והחורבן בחסותם האדיבה של ד"ר דן רונן, תרצה הודס, יונתן כרמון, ואחרים.... ולמיטב ידיעתי הדבר נעשה ביודעין ובזדון ובטענה שנטענה אז בשנת 1988 שהמחול העממי בישראל טרם התגבש והפסטיבל אמור לגרום להתגבשותו.....
ולמעשה ברצון לגרום להתגבשותו, גרמו לנזק בלתי הפיך!!! שנגרם למעשה בגלל הרצון וההסכמה המודעת ללכת לכיוון של וולגריות גסה ודורסנית ולזנוח לחלוטין את המסורת שהיתה נהוגה בכנסי המחולות בצמח.
ואגב, הרצון וההסכמה המודעת של ד"ר דן רונן, תרצה הודס, יונתן כרמון, ואחרים, נבעו מאחר ובמשרד החינוך והתרבות (כיום משרד התרבות והספורט) מעולם לא הכירו במחול העממי לבמה כאמנות מקצועית ולמעשה מעולם לא עסקו בתחום במחול העממי ובטיפוחו. מי שכן עסק בתחום ובטיפוחו היה המדור ההסתדותי לריקודי עם שלמעשה היה בתקופת מפא"י מעין זרוע ביצועית של ממשלת מפא"י, ממשלה שלמעשה כבר לא קיימת מאז שנת 1977 וטבעי הדבר שהמדור יקלע לקשיים תקציביים ויושפע מהלכי רוח פוליטיים ו/או מקצועיים של אנשי פוליטיקה ומקצוע שאין להם כל שמץ של מושג בתחום המחול העממי. ובמבט של שנים לאחור, ניתן לראות שזה בדיוק מה שקרה וממשיך לקרות. כיום בשנת 2016 את אנשי המקצוע במשרד התרבות לא מעניין כלל המחול העממי לבמה והם אינם רואים כל צורך לתעד את המחול העממי לבמה. כלומר, הם אנטי!!! והעיקר הכיוון הוולגרי הגס והדורסני.
בתחום המחול העממי בישראל שנות ה-80' היו השיא של היצירה האמנותית בתחום המחול לבמה.
ולמרות שבשנות ה-80' מר יואב אשריאל ומר מישאל ברזילי ומר יהודה עמנואל וגם כמה אחרים ניהלו את עסקיהם הפרטיים בצורה מכובדת ומכבדת ונהנו מהפירות, מה שלמעשה גרם נזק בלתי הפיך לריקודי העם לרחבה, בתחום הבמה נשמר עדיין האלמנט הפולקלוריסטי בריקודים. שנות ה-80' הטובות היו השיא של כל הזמנים בתחום הבמה.
ובשנת 1988 החלו הניצנים הראשונים מבשרי הרעות שלמעשה העבירו את המסר שאנחנו נמצאים כעת (בשנת 1988 כמובן...) על פרשת דרכים אחת גדולה... או שאנחנו ממשיכים במסורת אבותינו, או שאנחנו בזים למסורת זו ופונים אל הוולגריות הגסה והדורסנית.
כיום (2016) במבט של שנים לאחור ניתן לראות שרבים מהעוסקים בתחום הבמה בחרו לירוק אל הבאר שממנה שתו ולמעשה פנו אל הוולגריות הגסה והדורסנית שלא יודעת שובע ולמעשה לא יודעת גבולות.
מאז שנת 1988 המחול העממי לבמה נמצא בדעיכה מתמדת וכיום כמעט שלא נשאר ממנו כל זכר.
כאדם רגיש ביותר שהכיר היטב את הלכי הרוח בתחום המחול העממי בישראל, אני הרגשתי את הוולגריות הגסה והדורסנית הזו כבר בביקורי הראשון בפסטיבל כרמיאל לפני כ-28 שנים. אני יודע שרבים מהעוסקים בתחום מעולם לא הרגישו את מה שאני הרגשתי כבר בביקורי הראשון בפסטיבל כרמיאל ואף לא היה שום דבר שרמז להם על מה שאני הרגשתי אז לפני כ-28 שנים.
אבל במבט של שנים לאחור אני יכול לומר כעת שבביקורי הראשון בפסטיבל כרמיאל כאשר נכנסתי למופע המרכזי באמפיתיאטרון, הרגשתי הרגשה מוזרה ביותר, הרגשתי שאני נמצא בטקס פגאני מסוני. זה בכלל לא היה מופע מחול ובוודאי שלא מופע מחול עם, מדובר היה למעשה בטקס פגאני מסוני.
פשוט לא יכולתי לסבול את הטקסיות המסונית הזו ופשוט ברחתי מהמקום כל עוד נפשי בי.
ולכל התוהים למיניהם, היו אלה השנים הראשונות ובתקופתו של יונתן כרמון.
ממסורת אבותינו (או אמאותינו...) שהיתה נהוגה בארץ עד לסוף שנות ה-80', לא נשאר כיום כל זכר. וכאמור רבים מהעוסקים בתחום בחרו ללכת לכיוון הוולגריות הגסה והדורסנית ביותר. אלה שלא הלכו עם הזרם המרכזי של הוולגריות הגסה והדורסנית, פרשו מהתחום לאחר כמה שנים. הצעירים של היום, הם הילדים שגדלו בנעוריהם בתוך הוולגריות הגסה והדורסנית ולרובם אין שמץ של מושג כמה טוב היה פה בישראל בשנות ה-80' הטובות לפני שהחלו במלאכת ההרס והחורבן בחסותם האדיבה של ד"ר דן רונן, תרצה הודס, יונתן כרמון, ואחרים.... ולמיטב ידיעתי הדבר נעשה ביודעין ובזדון ובטענה שנטענה אז בשנת 1988 שהמחול העממי בישראל טרם התגבש והפסטיבל אמור לגרום להתגבשותו.....
ולמעשה ברצון לגרום להתגבשותו, גרמו לנזק בלתי הפיך!!! שנגרם למעשה בגלל הרצון וההסכמה המודעת ללכת לכיוון של וולגריות גסה ודורסנית ולזנוח לחלוטין את המסורת שהיתה נהוגה בכנסי המחולות בצמח.
ואגב, הרצון וההסכמה המודעת של ד"ר דן רונן, תרצה הודס, יונתן כרמון, ואחרים, נבעו מאחר ובמשרד החינוך והתרבות (כיום משרד התרבות והספורט) מעולם לא הכירו במחול העממי לבמה כאמנות מקצועית ולמעשה מעולם לא עסקו בתחום במחול העממי ובטיפוחו. מי שכן עסק בתחום ובטיפוחו היה המדור ההסתדותי לריקודי עם שלמעשה היה בתקופת מפא"י מעין זרוע ביצועית של ממשלת מפא"י, ממשלה שלמעשה כבר לא קיימת מאז שנת 1977 וטבעי הדבר שהמדור יקלע לקשיים תקציביים ויושפע מהלכי רוח פוליטיים ו/או מקצועיים של אנשי פוליטיקה ומקצוע שאין להם כל שמץ של מושג בתחום המחול העממי. ובמבט של שנים לאחור, ניתן לראות שזה בדיוק מה שקרה וממשיך לקרות. כיום בשנת 2016 את אנשי המקצוע במשרד התרבות לא מעניין כלל המחול העממי לבמה והם אינם רואים כל צורך לתעד את המחול העממי לבמה. כלומר, הם אנטי!!! והעיקר הכיוון הוולגרי הגס והדורסני.
תודה לחושף השחיתות על ההסבר המלומד. עכשיו אני מבין
למה ההסתדרות הפסיקה לתמוך בהרקדות ריקודי העם שלנו בשנת 1977 כאשר עלו לשלטון מפלגות הימין בראשות חירות היריבים של השמאל בראשות מפא"י ואז הפסקתי גם לרקוד במחיר מסובסד שההסתדרות סבסדה את המחיר במחיר סמלי של 2 לירות ישראליות להרקדה.עם עליית הליכוד מחיר ההרקדות קפץ למעלה ב-50% ל-3 לירות,
אז רקדתי בהרקדות ההסתדרות ברמת השרון בשנות 1966 ו-1967 וגם במוצ"ש בבית לסין בנין ההסתדרות בצפון ת"א עם המרקיד שאולי רוזנפלד ז"ל.היתה גם תקופת מעבר קצרה מנובמבר 1977ותחילת שנת 1988 עד שהמועצות המקומיות והעיריות המשיכו קצת את דרכה של ההסתדרות.. בינתיים התחילו לצוץ הרקדות פרטיות של מרקידים שהציפו הרבה ריקודים חדשים ולכן התחילו הרבה רוקדים להפסיק לרקוד בגלל ההצפה הגדולה בריקודים הרבים שחלק גדול מהם לא היה יפה.כמובן שהצפה זו בריקודים חדשים היתה קטנה מאד לעומת ההצפות הענקיות של שהנים האחרונות ב-230 ריקודים חדשים כל שנה. דבר זה גורם לכך שאין יותר אחידות מושלמת בין ההרקדות השונות והריקודים הפכו למצעד הפיזמונים שמתחלף בתדירות גבוה וכל ריקוד חדש מעיף מהרפרטואר ריקודים חדשים קודמים אפילו שהם גם יפים.
למה ההסתדרות הפסיקה לתמוך בהרקדות ריקודי העם שלנו בשנת 1977 כאשר עלו לשלטון מפלגות הימין בראשות חירות היריבים של השמאל בראשות מפא"י ואז הפסקתי גם לרקוד במחיר מסובסד שההסתדרות סבסדה את המחיר במחיר סמלי של 2 לירות ישראליות להרקדה.עם עליית הליכוד מחיר ההרקדות קפץ למעלה ב-50% ל-3 לירות,
אז רקדתי בהרקדות ההסתדרות ברמת השרון בשנות 1966 ו-1967 וגם במוצ"ש בבית לסין בנין ההסתדרות בצפון ת"א עם המרקיד שאולי רוזנפלד ז"ל.היתה גם תקופת מעבר קצרה מנובמבר 1977ותחילת שנת 1988 עד שהמועצות המקומיות והעיריות המשיכו קצת את דרכה של ההסתדרות.. בינתיים התחילו לצוץ הרקדות פרטיות של מרקידים שהציפו הרבה ריקודים חדשים ולכן התחילו הרבה רוקדים להפסיק לרקוד בגלל ההצפה הגדולה בריקודים הרבים שחלק גדול מהם לא היה יפה.כמובן שהצפה זו בריקודים חדשים היתה קטנה מאד לעומת ההצפות הענקיות של שהנים האחרונות ב-230 ריקודים חדשים כל שנה. דבר זה גורם לכך שאין יותר אחידות מושלמת בין ההרקדות השונות והריקודים הפכו למצעד הפיזמונים שמתחלף בתדירות גבוה וכל ריקוד חדש מעיף מהרפרטואר ריקודים חדשים קודמים אפילו שהם גם יפים.
חושף השחיתות1
New member
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ועד לשנת 1977 המפלגה השלטת היתה למעשה מפלגת מפא"י או שאפשר גם לכנות זאת בשם מפלגות הפועלים או תנועת העבודה.
ההסתדרות הכללית היתה גוף מרכזי של תנועת העבודה (כולל התנועה הקיבוצית) עוד מתקופת המנדט הבריטי בטרם הוקמה המדינה. ההסתדרות הכללית ריכזה תחתיה פעילויות רבות של הישוב העברי המתחדש בארץ ישראל ולרבות את פעילותה של הוועדה הבין קיבוצית לריקודי עם שהפכה כמה שנים מאוחר יותר למדור לריקודי עם בוועד הפועל של ההסתדרות.
לאחר הקמת המדינה כאשר מפלגת מפא"י היתה בשלטון, הוחלט שלא לשנות את המבנה של ההסתדרות ולהשאיר אותה חזקה ואיתנה ואף הוחלט לחזק את כוחה עוד. וכך הוחלט על ידי ראשי ההסתדרות (ומפא"י) להפוך באופן רשמי את הוועדה הבין קיבוצית לריקודי עם למדור לריקודי עם שפעל במסגרת האגף לתרבות ואמנות בהסתדרות. באגף לתרבות ואמנות בהסתדרות היה גם מדור למוסיקה ואף הוצאת ספרים שהוציאה לאור ספרי תווים של מוסיקה ישראלית ומוסיקה מקורית לריקודי עם. שם ההוצאה היה מפעלי תרבות וחינוך והיא שכנה בבניין מישלב ברחוב ויצמן 53 בת"א מול בית ליסין (היכן שנמצא כיום סניף סופר פארם).
המדור לריקודי עם בוועד הפועל של ההסתדרות היה הגוף היחידי מאז ומעולם שעסק בקידום ובטיפוח תנועת ריקודי העם ולמעשה היה מעין זרוע ביצועית של ממשלת מפא"י. מעמדו של המדור לריקודי עם החל להישחק עם החלשותה של ההגמוניה השלטת של מפלגת מפא"י ושל ההסתדרות.
ועכשיו נחזור לענייננו,
מפלגות הימין ראו בתנועת ריקודי העם הקיבוצית וההסתדרותית ככלי תעמולה פוליטי של תנועת העבודה ומפא"י ולמעשה מעולם לא הכירו בה. וניתן אף לומר שהם בזו לה ורק בגלל שראו בה כלי תעמולה פוליטי.
ולמרות המלחמות הקשות ביותר שהתנהלו במסדרונות משרד החינוך והתרבות החל משנת 1977 לאחר עלייתו של הליכוד לשלטון, המדור לריקודי עם בהסתדרות המשיך להתקיים ואף המשיך לטפח את תנועת ריקודי העם עם תקציביו הדלים ואף יזם פסטיבלים למחול.
אך המלחמות הקשות החלו להפיל חללים רבים בשלהי שנות ה-80' וניתן לראות שהאנשים החזקים ביותר והדומיננטיים ביותר בהסתדרות החלו להישחק וכבר לא היה להם עוד כוח למלחמות עם אנשי ההגמוניה השלטת של מפלגות הימין שמעולם לא ראו בריקודי העם כאמנות מקצועית וריקודי העם נתפסו בעינהם מאז ומתמיד ככלי תעמולה פוליטי של מפא"י.
וכך קרה הדבר שבשנת 1988 במסגרת חגיגות ה-40 למדינת ישראל ולאחר כ-11 שנים של מלחמות קשות במסדרונות משרד החינוך והתרבות, החלו להראות הניצנים הראשונים המבשרים לכולם שימיו של המדור לריקודי עם בהסתרות ספורים ובקרוב הוא יעלם כאילו לא היה מעולם.
12 שנים לאחר שנת 1988 שגם במהלכם התנהלו מלחמות קשות ביותר בין אנשי ההגמוניה השלטת של מפלגות הימין לבין אנשים מבוגרים שכבר אין להם עוד כוח למלחמות, המדור ההסתדרותי שבק חיים ולמעשה נעלם ונכחד לעד וכאילו לא היה מעולם.
ומאז שנת 2000 שורר כאוס מוחלט ותוהו ובוהו בתחום ולמעשה אין כל יד מכוונת.
וכאמור, את אנשי ההגמוניה השלטת כיום שמשתייכים למפלגות הימין, לא מעניינים ריקודי העם והם כאמור רואים בהם ככלי תעמולה פוליטי של מפלגת מפא"י מתקופת ראשית הציונות.
מה גם שכיום לאחר 40 שנה, אין כבר יותר מפא"י וגם לא תנועת העבודה. דעתם בתחום ריקודי העם של אנשי מפלגות השמאל כיום, היא בדיוק כמו דעתם של אנשי מפלגות הימין, כולם גדלו בצל המלחמות הקשות שהפילו חללים רבים והם אינם מכירים כלל את האמנות הפולקלוריסטית העשירה ביותר שהיתה כאן רק לפני 30 שנה, אמנות פולקלוריסטית ועשירה ביותר שראשון מבשריה בראשית שנות ה-80' הוא לא אחר מאשר הכוריאוגרף שלמה ממן.
החללים הרבים שנפלו במלחמות זו בכייה לדורות!!!
וכשאני אומר חללים רבים שנפלו במלחמות, אני מתכוון ליצירות אמנותיות הבנויות מאלמנטים פולקלוריסטיים, יצירות פולקלוריסטיות שלא רואים אותן כיום כלל. וזאת בגלל שהוולגריות הגסה והדורסנית השתלטה על היצירה האמנותית במדינה והכל הפך להיות זבל.
חושף השחיתות1
New member
אכן המועצות המקומיות והעיריות המשיכו קצת את דרכה של ההסתדרות
לפני כן ההסתדרות פעלה בתחום ריקודי העם באמצעות מועצות הפועלים שהיו קיימות בכל עיר ובכל ישוב עירוני.
במסגרת מועצות הפועלים פעלו הרקדות וחוגים לריקודי עם וגם להקות מחול ייצוגיות. ומי שהיה המפקח מלמעלה על כל הפעילות הזו היה המדור לריקודי עם בוועד הפועל של ההסתדרות בניהולה של גברת תרצה הודס. המדור בראשותה של תרצה הודס ריכז את כל המידע הרב על ההרקדות והחוגים לריקודי העם ועל להקות המחול הייצוגיות.
אך כאמור בתקופת המעבר הקצרה לאחר 1977 המועצות המקומיות והעיריות המשיכו קצת את דרכה של ההסתדרות. והם גם הקימו להקות מחול עירוניות ייצוגיות שפעלו בחסות העירייה. עד לשנת 1988 פעלו מעט להקות מחול ייצוגיות של מועצות פועלים.
ובינתיים התחילו כאמור לצוץ הרקדות פרטיות רבות ביותר של מרקידים שהציפו הרבה ריקודים חדשים ולכן התחילו הרבה רוקדים להפסיק לרקוד בגלל ההצפה הגדולה בריקודים הרבים שחלק גדול מהם לא היה יפה......
המרקידים הפרטיים פעלו כעסק פרטי למטרות רווח. מי שעזרו להם להציף את הריקודים החדשים הם עורכי ההשתלמויות הפרטיות, יואב אשריאל, מישאל ברזילי, יהודה עמנואל, ואחרים. כולם בזה אחר זה פעלו כעסק פרטי למטרות רווח ולמעשה גרמו נזק בלתי הפיך לתנועת ריקודי העם.
אבל למרות כל הנזק הבלתי הפיך שגרמו ההשתלמויות לתנועת ריקודי העם בראשית שנות ה-80', להקות ריקודי העם המשיכו לפעול במלוא המרץ ועד לשנת 1988 ואף היו אלה השנים של פסגת היצירה האמנותית הפולקלוריסטית לבמה.
ומה שקרה לאחר 1988, זו רק דעיכה מתמדת שהלכה וגדלה משנה לשנה. וכיום לא נשאר כל זכר לימי הפאר והזוהר שהיו בשנות ה-80'.
לפני כן ההסתדרות פעלה בתחום ריקודי העם באמצעות מועצות הפועלים שהיו קיימות בכל עיר ובכל ישוב עירוני.
במסגרת מועצות הפועלים פעלו הרקדות וחוגים לריקודי עם וגם להקות מחול ייצוגיות. ומי שהיה המפקח מלמעלה על כל הפעילות הזו היה המדור לריקודי עם בוועד הפועל של ההסתדרות בניהולה של גברת תרצה הודס. המדור בראשותה של תרצה הודס ריכז את כל המידע הרב על ההרקדות והחוגים לריקודי העם ועל להקות המחול הייצוגיות.
אך כאמור בתקופת המעבר הקצרה לאחר 1977 המועצות המקומיות והעיריות המשיכו קצת את דרכה של ההסתדרות. והם גם הקימו להקות מחול עירוניות ייצוגיות שפעלו בחסות העירייה. עד לשנת 1988 פעלו מעט להקות מחול ייצוגיות של מועצות פועלים.
ובינתיים התחילו כאמור לצוץ הרקדות פרטיות רבות ביותר של מרקידים שהציפו הרבה ריקודים חדשים ולכן התחילו הרבה רוקדים להפסיק לרקוד בגלל ההצפה הגדולה בריקודים הרבים שחלק גדול מהם לא היה יפה......
המרקידים הפרטיים פעלו כעסק פרטי למטרות רווח. מי שעזרו להם להציף את הריקודים החדשים הם עורכי ההשתלמויות הפרטיות, יואב אשריאל, מישאל ברזילי, יהודה עמנואל, ואחרים. כולם בזה אחר זה פעלו כעסק פרטי למטרות רווח ולמעשה גרמו נזק בלתי הפיך לתנועת ריקודי העם.
אבל למרות כל הנזק הבלתי הפיך שגרמו ההשתלמויות לתנועת ריקודי העם בראשית שנות ה-80', להקות ריקודי העם המשיכו לפעול במלוא המרץ ועד לשנת 1988 ואף היו אלה השנים של פסגת היצירה האמנותית הפולקלוריסטית לבמה.
ומה שקרה לאחר 1988, זו רק דעיכה מתמדת שהלכה וגדלה משנה לשנה. וכיום לא נשאר כל זכר לימי הפאר והזוהר שהיו בשנות ה-80'.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.