מורכבות פרק ב

אני מניחה שהתכוונת להגיב לכותב הפוסט ולא לי :)

אבל לא ברור לי איך הגעת לכל המסקנות שהגעת מההודעה שלו...
איפה הוא כתב שאישתו מכינה אוכל?
מאיפה את יודעת מה הגיליים שלהם?
אולי הם בוגרים והוא מזמין פיצה ושום דבר לא נופל עליה.?...
&nbsp
 
ועוד הבדל...הילד שלה גר איתם כל הזמן....משמרות מלאה.

ילדיו לא...אני הייתי מאוד נפגעת אם אבא שלי היה אומר לי לבוא רק בימים שנקבעו כי זה מפריע למנוחת אישתו החדשה.
 
מכיוון שכותב הפוסט כתב שזה מפריע לה לנוח ולא שזה

מכביד עליה, הנחתי שזאת הסיבה.
&nbsp
את הפכת אותה ממש לסינדרלה מסכנה שמנקה אחרי קבוצת ילדים...
&nbsp
ואם הייתה לו משמרות מלאה? מה אז?
&nbsp
אם המצב הוא כמו שאת מתארת- מסכימה שהוא צריך לחשוב איך להקל עליה אבל כל עוד זה לא כתוב, אין לי שום סיבה להניח את זה והתייחסתי להודעותו.
 

achokler

New member
הסיבה שאני לא מסגל להגיד להם לא לבוא

כי ממש לא טוב להם אצל אשתי לשעבר
והם כל הזמן רוצים ל"ברוח" אלי
אני מרגיש ממש רע כלפיהם אם לא אתן להם חוף מפלט
 

achokler

New member
הסטטיסטיקה שלך פשט שגויה

אני עושה הכל בבית כולל לטפל בילד שלה
 

achokler

New member
ונניח שאת צודקת

שאני חלק ולא יודע להתמודד
ואני מקריב את עצמי לטובת הילדים
&nbsp
עדיין אני מרגיש בין הפטיש לסדן
 

achokler

New member
מורכבות פרק ב

פרק ב, משמרת משותפת 3 ילדים שלי לה יש ילד משמורת מלאה
גרים ביחד
הילדים שלי כל הזמן מבקשים לבוא גם בימים לא שלהם
עד עכשיו תמיד הרשתי להם
פתאום הבת זוג רוצה להיות שותפה באישור
זה מפריע לה למנוחה
לא מסוגל להגיד להם לא לבוא וכל הזמן רבים על זה
 
אני מבינה אותך ואני חושבת שזוגתך מעמידה אותך במצב ממש

לא נעים. בעיקר כי הילד שלה גר איתכם ואני מניחה שהוא גם מפריע לך למנוחה לפעמים.
הייתי מנסה לדבר איתה ולנסות להסביר שמדובר בילדך ואתה לא יכול להגיד להם לא לבוא...
אם הם מגיעים מבלי להודיע לפני, כן הייתי מבקשת מהם להתקשר לפני...
&nbsp
לא מכירה את זוגתך אבל אם היא מבקשת ממך שילדיך לא יגיעו לביתכם המשותף כי זה מפריע למנוחתה, אולי זאת נורה אדומה...לפחות מבחינתי...
&nbsp
שיהיה חג שמח ושבת שלום
 
בעיני אין דבר כזה

זה הבית שלהם והם לא צריכים לבקש רשות להגיע אליו (רק להודיע, כדי לא לתפוס את זוגתך בטעות בתחתונים וחזיה בסלון...)
ילדים הם גורם מפריע בהגדרה, מי שרוצה שלא יפריעו לו יכול לבחור זוגיות ללא ילדים.
לעולם בחיים לא הייתי אומרת לילדים של בעלי לא להגיע.
כמובן שלא יכול להיות שכל העומס יפול על זוגתך, אבל אתה אומר שזה לא כך.
&nbsp
יחד עם זאת, בעיני זה שהבית שלך הוא מפלט לילדים מאמא שלהם זה הרבה יתר מטריד. בעיני אתה צריך לראות איך אתה תומך בילדים בלהיות אצל אמא כשהם אמורים ולא בלברוח משם. ואיכשהו באינטואיציה בלי שאמרת כלום, יש לי הרגשה שיש חוט מקשר בין שני הנושאים האלה.
 

achokler

New member
בוודאי שיש קשר בין הנושאים

אבל לא יכול להתמוד/לשנות את הלשעבר
 

ornme1

New member
נכון מאוד

הבית של ההורה הוא הבית של הילד, רואה את זה כמצב נתון.
רצוי להקל על בת הזוג ככל האפשר. אם אתה הוא זה שעושה את כל עבודות הבית, כנראה שעבודות הבית אינן הבעיה כאן. האם יכול להיות שהיא מצפה שתעסיק אותם, על מנת שלא ישתוללו? נדרשת כאן שיחה רצינית איתה.

באשר לכך שהם בורחים מבית גרושתך, זה נושא שמצריך טיפול. ייתכן ויש צורך בעזרה מקצועית.
 
מורכבות פרק ב' - האם הילדים יכולים לבוא אליי תמיד?

הי,
קראתי את דברייך ואת השרשורים מטה.
אני אנסה לתת לך כמה נקודות מבט לטעמי, שיכולות תסייע לך להתמודד עם הדילמה:

1. אין לי ספק שאתה בת זוגתך יצרתם משהו מאוד יפה יחד, ואין לי ספק שהאבהות שלך מרכזית בחייך,אחרת הילדים שלך לא היו מבקשים להגיע, ולא מוצאים אצלכם בית ופינה חמה. תוקירו עצמכם על כך זה לא מובן מאליו.

2. גם אתה וגם בת זוגך דמויות משמעותיות בחיי הילדים שלכם, אם תרצו ואם לא. הם באים אליכם, הם גרים אצלכם (מי יותר מי פחות), הם מסתכלים עליכם, הם לומדים מכם, הם סופגים ממכם.
עכשיו השאלה היא,
מה אתם רוצים להקנות להם? אילו ערכים הייתם רוצים שהם יגדלו לאורם?
אילו ערכים אתם מאמינים שצריכים להיות במשפחה?
האם אתם מאמינים שהבית של ההורים הוא הבית של הילדים תמיד, בכל מקום ובכל שעה?
מה אתם רוצים כל אחד עבור ילדיו הביולוגים שלו?
האם חשוב לכל אחד מכם, בכנות, שלילדיו הביולוגים תמיד יהיה מקום להגיע אליו, שבו הם יוכלו להרגיש הכי רצויים, אהובים, שייכים, בטוחים, ששם מקבלים אותם כמו שהם?
האם חשוב לכל אחד מכם שלילדיו הביולוגים יהיה מפתח, ולא תהיה להם בכלל שאלה אם מותר להם להגיע או לא? (אולי רק לעדכן מראש, זה בסדר, אך לא כדי לקבל אישור).

אם התשובות לכל השאלות האילו, כל אחד ביחס לילדיו שלו היא כן, ואני מאמינה שזה כך, אז המחוייבות שלכם בעיניי,
היא ליישם את מה שאתם מאמינים בו גם עם הילדים של בני הזוג שלכם.
בעניין הזה בעיניי, יש לכם אחריות משותפת לכל הילדים, אם אתם יחד, ולא משנה היכן הילדים גרים.
אני מאמינה שאי אפשר להיות דוגמא אישית לחלק מהילדים ככה, ולחלק מהילדים אחרת.

3. שאלות נוספות ששווה להעלות ביניכם, שיכולות לעזור לכם להפסיק לריב:
- איזה בני אדם אתם רוצים שהילדים שלכם יגדלו להיות?
- איזה מודל להורות וזוגיות אתם רוצים להראות להם?
- מה מנחה כל אחד מכם כבן אדם בחיים בכלל (עזבו כרגע זוגיות ומשפחה) - אם יש שם נתינה, אהבה, סבלנות, הכלה, הקשבה....אז על כל אחד מאיתנו, לחיות את הערכים האילו בכל תחומי חייו - זה נקרא איניטגרטי, וזה מפתח לחיים מאושרים.

4. אני חושבת שבפרק ב' במיוחד אנחנו צריכים לתת לכל אחד מאיתנו את ה"חופש להיות אבא" וה"חופש להיות אמא"
אנחנו צריכים לסמוך אחד על השני, שכל אחד מאיתנו יודע הכי נכון מה טוב ומה מתאים לו ולילדיו, ולתת לו את הגב והתמיכה.
היום הם רוצים לבוא יותר, אולי מחר ירצו לבוא פחות,, אולי מחרתיים הבן שלה לא ירצה לבוא, אולי פתאום יתנגד לך, או הם יתנגדו לה... לכו תדעו...
החיים בפרק ב' כל הזמן משתנים, הילדים גדלים, אתם משתנים, עוד תתמודדו מול הרבה דילמות ושינויים.

מה שיחזיק אתכם יחד הוא החופש שתתנו אחד לשני להיות האבא/ האמא של הילדים הבילוגים שלכם, ולסמוך אחד על השני כל שההחלטות שכל אחד מכם יקבל ביחס לילדיו, הן הטובות והנכונות ביותר, מעצם העובדה שהם האבא / האמא היחידים שלהם.
גישה שכזו תאפשר לכם גם לחיות בזוגיות טובה ומעצימה, ולהיות סביבה תומכת אחד לשנייה - זה הבסיס לכל.

שב עם זוגתך ועשו שיחה, ענו על השאלות לעיל.
וזכרו עוד דבר,
אם בת זוגך היא המשפחה שלך, ואתה המשפחה שלה,
אזי הילדים שלה גם הם המשפחה שלך, והילדים שלך גם הם המשפחה שלך.
(תחשבו על זה, מעבר לרגשית, מוסרית, אפילו לוגית זה כך....
)
 
בשמחה

מקווה שעזרה, כמו גם התגובות והעצות של חברי הפורום פה לעיל.
קח את מה שאתה מאמין בו ומתחבר אליו.
 
*שיתוף אישי בעניין

כמאמנת לפרק ב', וכמי שמובילה הורים ובני זוג בתהליכי חיבור בפרק ב' עם ילדים, אני ממש מכירה מקרוב את הדילמה הזו.
הרבה מאוד בני זוג שמגיעים אליי נתקלים בדילמה הזו בצורה כזו או אחרת, ואנחנו מוצאים את הפתרון המתאים להם - אין תשובה אחת נכונה.
ברמה האישית, כמי שחיה את פרק ב' בעצמי, אשתף שאני לא חושבת שאתה צריך בכלל "להיות מסוגל להגיד להם לא".
בעיניי, ושוב זו רק דעתי מתוך חיי, כאשת מקצוע אני יודעת שיש הרבה מאוד אפשרויות נוספות ,ואין אמת אחת נכונה, הילדים של שנינו, צריכים לדעת שהם יכולים לבוא תמיד, מתי, וכמה שהם רוצים .
אם הילדים של בן זוגי ירצו לעבור לגר אצלינו 24/7, לעולם לא אגיד "לא", וההיפך הוא הנכון - זה גם מה שאני מצפה מבן זוגי.
חוץ מזה הבית שלהם אצלינו פתוח עבורם תמיד, והם יודעים זאת, במיוחד ככל שהם גדלים (יש לנו 6 בגילאי 10-20).
אני מאמינה שהיכן שההורים נמצאים, שם הבית של הילדים, זה נכון לי ולילדיי, וזה נכון לבן זוגי ולילדיו באותה מידה.
הורה בעיניי לא צריך להתמודד עם העניין הזה של "לסרב לבקשתם של הילדים לבוא".
זה לפני הכל. בתוך זה בוא נראה איך מסתדרים
יותר מזה, משום שלכל בעיה יש פתרון (למעשה לכל בעיה יש 3 פתרונות ויותר), בוודאי ימצא פתרון שנח לכולם.
עם זאת, ההחלטה המשותפת שלנו כזוג, שהיא המסגרת בתוכה מתנהלים החיים שלנו, על כל מה שהם מביאים איתם, צריכה להיות אחת:
הבית שלנו הוא הבית של הילדים כולם, מתי וכמה שהם רוצים, בלי שום תנאי ומגבלה.
זו האמת שלי כאמא וכבת זוג במשפחה משולבת.
 
למעלה