תשובה מאוריין (נענע)
מכיוון שלא ציינת איזה רקע יש לך, קשה לי לדעת מאיפה להתחיל. חלקי המשפט מציינים את התפקיד של כל מילה במשפט נתון, כגון נושא, נשוא, מושא (אם יש) וכו`. אין להחליף את חלקי המשפט עם חלקי הדיבר, כגון שם עצם, פועל, תואר וכו`. אך יש קשר בין השניים: בעמדת נושא יכול להופיע שם עצם, בעמדת נשוא יכול להופיע פועל ועוד. מכל מקום, סיווג מילות המשפט לנושא, לנשוא וכו` מניח כי למשפט יש מבנה מסויים, וכי יש קשר בין חלקיו. מבחינה סמנטית, בדרך כלל הנושא של המשפט כשמו כן הוא - במה המשפט עוסק. לדוגמא, במשפט: (1) יונתן הקטן השכם בבוקר רץ לגן. `יונתן` הוא נושא המשפט. ואמנם, אילו נשאלנו במה המשפט עוסק, או על מי הוא מדבר, היינו משיבים: יונתן. אך לא תמיד זה המצב. למשל, במשפט: (2) חור גדול במכנסיו. נושא המשפט הוא `חור`. אבל האם המשפט עוסק בחור? אולי הוא עוסק בכלל במכנסיים? לכן, במשפט שיש בו פועל, כמו במשפט (1), נושא המשפט נקבע (לפחות בעברית) על פי ההתאמה לפועל הראשי: הפועל `רץ` צריך להתאים במין ובמספר ל`יונתן`. אילו שינינו את הנושא ל`יונתן ודוד`, היה עלינו לשנות גם את הפועל ל`רצו`. אולם אילו שינינו, למשל, את `גן` ל`גינה`, הפועל עדיין היה נשאר כפי שהוא. אז מהו מושא? למעשה, שאלה זו קשורה לשאלתך השנייה: מהו פועל יוצא ומהו פועל עומד. בשיטות תחביר מודרניות מדברים על מספר המשתתפים של פועל, כלומר, כמה ישויות צריכות להיות מעורבות בביצועו. למשל, הפועל `רץ` דורש משתתף אחד בלבד - מי שרץ. וכך, המשפט: (3) יונתן רץ. נשמע תקין מכל בחינה. לעומת זאת, הפועל `פגש` דורש שני משתתפים - מי שפגש, ומי שאותו הוא פגש. וכך, המשפט: (4) יונתן פגש את דוד. נשמע תקין מכל בחינה. אולם המשפט: (5) יונתן פגש. נשמע מוזר, לפחות מחוץ להקשר. הסיבה לכך: אחד המשתתפים חסר. המשתתפים אינם זהים במעמדם התחבירי. המשתתף המקבל את עמדת הנושא, כגון יונתן במשפטים (3) ו-(4), נקרא "המשתתף החיצוני". המשתתפים האחרים, כגון דוד במשפט (4) נקראים "משלימים". וכך מדברים על המשלימים של הפועל, שהם כל המשתתפים בביצועו מלבד המשתתף החיצוני. כאשר פועל מקבל משלים, כגון `פגש`, נאמר עליו שהוא פועל יוצא. כאשר פועל אינו מקבל משלים, כגון `רץ` נאמר עליו שהוא פועל עומד. כעת גם ניתן להבחין בין סוגים שונים של השלמות. לפעמים ההשלמה מתחברת לפועל ישירות, כמו `פגש` במשפט (4). הנה כמה דוגמאות נוספות להשלמות ישירות: (6) נורית אכלה התפוח. (7) שלומית בונה סוכה. (8) אני מצייר עננים. השלמה ישירה נקראת "מושא ישיר". אבל יש גם השלמות אחרות. לפעמים בין הפועל למשלים יש מילת יחס, כמו: (9) מסתכלת הלבנה בפרחים. (10) חולמת אני על כובע קסמים. (11) אנחנו רוכבים על הגלים. השלמה מעין זאת נקראת "מושא עקיף". ויש גם סוגים אחרים של השלמות, שלא נכללים בשתי הקטגוריות האלה: (12) השפן הקטן שכח לסגור הדלת. (13) פיל פילון לא יֵדע כיצד לדרוך. לכן, בעיני, עדיף לדבר על השלמה מסוג מסויים, ולא על מושא ישיר או עקיף.
