מושג הזמן אינו "מושג תרבותי" אלא
תכונה גנטית שבעזרתה החיים האנושיים (בכל תרבות) מתוכננים. ממש כמו היכולת לדבר, או היכולת לצחוק, או ההנאה מעיצוב אסטטי. כאשר אנשים צריכים לכלכל ילד זה בלתי אפשרי בלי תכנון מראש של צעדיהם (מתי יצא הבעל למסע צייד, מתי יפסיק הגשם, מתי יתחיל שרב, מתי תכין האשה אוכל וכמה, איפה ישמרו את הצייד וכיצד יבטיחו שהוא יספיק עד למסע הצייד הבא). בלי מושג הזמן כל תיכנון כזה פשוט לא ניתן לביצוע. מימד הזמן הוא כלי הכרחי לקיום חיים אנושיים. חיים של סוסים או פרות ניזקקים פחות לתיכנוני זמן, בני אדם הן חיות שמתכננות בקפידה את אורח חייהם לפחות מספר ימים מראש. צר לי, אבל אני ממש לא מתרשם מה פילוסופים אמרו על מושג הזמן. היכולת של תיאוריות פילוסופיות לדון במושגים מדעיים גרועה ביותר. הדרך שבה אתה נוקט "לתת כבוד לחוקר" מפני שדבריו הובאו בקיצור נימרץ מכדי לרדת לעומקן נשמע יפה אבל זה מתכון לקבל כל דבר מתוך חששנות "שמא בכל זאת יש נכונות בדברים". כך למשל אני מציע לך (על פי שיטתך) לכבד מאוד את דברי הדתיים על יצירת העולם, לא ללעוג להם, מכיוון שהידע שלך על התיאוריות הדתיות קלוש מאוד. על כן עליך לכבד את תיאוריות הדת כאפשרות _סבירה_ להתנהלות העולם _עד שתלמד לעומקן_ את התיאוריות הדתיות. ולבסוף בעניין יכולת חוקרים להבין את השפה ואת הקודים החברתיים של תרבות אחרת. ברוב מכריע של המקרים זה בלתי אפשרי אלא אם כן החוקר למד במשך שנים על בוריה את השפה, ניטמע בתוך אותה חברה זרה ונחשב למקובל בחברה (לא אאוט סיידר). אם לא כן, החוקר מפרש לא נכון את השפה ואת הפרשנות שלה על ידי הילידים. קראתי פעם הסברים מלומדים על כך שביפן (אולי בסין, לא זוכר) כאשר אומרים "כן" מתכוונים לאמר "לא" וכאשר אומרים "לא" מתכוונים לאמר "כן", בזמנו עניין זה היה תמוה בעיני, מחוסר הגיון לחלוטין. שנים אחר כך קיבלתי הסבר לעניין זה והוא כך: ביפן האנשים המכובדים הם מאוד מנומסים ולא רוצים להעליב את בן שיחם במידה והוא "אורח זר", לכן כל מה שהוא אומר הם יאמרו לו "אתה צודק" גם אם חושבים שהוא טועה. לכן כל העניין של "כן" ו"לא" מקורו בכך שהחוקר (שנחשב לאורח זר) קיבל תשובות "כן" ו"לא" רק כדי לרצות אותו. על כן כל מסקנותיו בקשר למשמעות ה"כן" וה"לא" מקורן בחוסר הבנה טוטלי של תרבות השיחה של היפנים. אני מבסס את הכפירה שלי בדברי אותו חוקר מכיוון שלפי נסיוני שנים רבות --- אין שום אפשרות הקלושה ביותר לנהל חיים בחברה אנושית כלשהיא בלי תכנון מראש (כבר הבאתי דוגמא למעלה). אני סומך על נסיון ותובנה אילו יותר מאשר על טענה תמוהה של אותו חוקר בדבר האפשרות לחיות חיים אנושיים ללא מימד זמן.
