הצגה שנייה, יותר טובה מהראשונה
פורום זה הוא פורום של מלים.
כל מלה היא צירוף של אותיות.
לכל צירוף של אותיות, יש רק צורה ייחודית, כראי , מלטנו , פרמורי , סקרי, מיללל פוליקורי , ואם מביטים בצירוף אותיות ייחודי , מזהים צורה ייחודית , וזוכרים אותה.
לכל צירוף אותיות יש גם צליל ייחודי.
ומה אפשר לעשות עם צירופי אותיות ? מעט מאוד
צירוף אותיות יכול לשמש רק כשם של משהו...
כאן אין כבר טעם להמשיך ולדבר ( או להציג צירופי אותיות) וצריך לעבור אל בימת התיאטרון, אל הפנטומימה, ואל היכולת הטבעית של האדם ליצור באופן שרירותי,
"שם של משהו"
הערה: הטכסט הבא מתאר את המעשים של השחקן על בימת התיאטרון, אבל אלה הצופים בשחקן, נחשפים רק למעשים. לכן, הקורא את הטכסט יתעלם ממנו, וידמה שהוא אחד מהצופים בהצגה.
על בימת התיאטרון
השחקן רושם צירופי אותיות, ומביע את הצלילים שלהם.
רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו .......
פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר .......
קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי ..........
השחקן מפעיל את הקהל -
השחקן מצביע על צירוף האותיות רקסו והקהל שואג את הצליל רקסו, רקסו...
השחקן מצביע על צירוף האותיות פונימר והקהל שואג את הצליל פונימר , פונימר...
השחקן מצביע על צירוף האותיות קורמי, והקהל שואג את הצליל קורמי...קורמי....
השחקן משתחווה, מתכופף, מניף ידיים, מחייך , ומשמיע את הצליל של צירוף האותיות דאלי....דאלי...דאלי.....דאלי...
הקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות
השחקן מחייך ומשמיע שוב פעם את הצליל דאלי...דאלי..
השחקן ממשיך להשתמש בתנועות גופניות , והוא מצליח להעביר לקהל,
כי השם של מה שהוא לובש, בחלק גופו העליון יהיה רקסו
וכי השם של מה שהוא לובש בפלג גופו התחתון יהיה פונימר
וכי השם של מה שכפות רגליו נכנסות אליו, יהיה קורמי.
הקהל אקטיבי ומשתף פעולה.
אדם מצביע על מה שכפות רגליו נכנסות אליו, ומשמיע את הצליל קורמי, קורמי, קורמי
ואדם אחר מצביע על מה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל רקסו , רקסו , רקסו , רקסו
ואדם אחר מצביע על מה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל פונימר , פונימר, פונימר,
בשלב זה, צירופי האותיות רקסו , פונימר, קורמי , דאלי , נהפכו לשמות.
שמות של מה ?
השחקן והצופים בו יודעים את התשובה לשאלה זו, אבל אין הם מסוגלים להביע אותה
עם צירופי אותיות אחרים.
ואיך כן הם מסוגלים לענות על השאלה ...שמות של מה ? המענה הוא במעשים שהשחקן עשה, שבעקבותיהם הם יודעים את התשובה לשאלה....שמות של מה ?
.
והשחקן ממשיך ליצור שמות, עם צירופי האותיות השרירותיים ללכו מאדו
השחקן רושם על הלוח את צירוף האותיות ל ל כ ו
השחקן מתחיל לנוע ממקום למקום, הוא מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו
הוא מתחיל ללכת, מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו.
הקהל אינו אדיש, ואדם קם ממקומו ומתקדם לעבר המציג, כאשר הוא מוציא מפיו את הצליל ללכו , ללכו , ללכו, ללכו , ללכו , .....
ואז השחקן מביט אל הקהל, פורש את ידיו ומקרבן ואומר.. ללכו , פורש את ידיו ומקרבן
ואומר..ללכו , פורש את ידיו ומקרבן ואומר..ללכו
ופתאום..כל הקהל קם ומתחיל להתקדם לכיוון השחקן.
השחקן מחייך, פורש ידיים, משתחווה , והקהל מגיב במחיאות כפיים.
ואז השחקן מתכופף, מצמיד את ידיו אל ליבו, ומשמיע את הצליל דאלי...דאלי.. דאלי..
והקהל מגיב במחיאות כפיים.
זוהי דרך היצירה של השפה האנושית, והיא שפה של שמות.
כל צירוף אותיות יכול לשמש כשם
השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות, היא השאלה....שם של מה ?
והתשובה היא פשוטה מאוד , המבחינה "בגדול" בין שני סוגים של שמות.
שמות של דברים בעלי משקל ( כמו רקסו, פונימר , וקורמי )
ושמות של דברים חסרי משקל. ( כמו דאלי , ללכו , מאדו )
איך יוצרים שם של דבר חסר משקל ? בדרך הרגילה . בוחרים צירוף שרירותי של אותיות, ומתחילים להציג את היכולת הטבעית הגופנית , ליצור שם.
לדוגמה: השחקן בוחר את צירוף האותיות ט מ ו שישמש כשם.
השחקן מכניס לפיו את מה שהדבורים מפיקות, והוא עושה תנועות פנים עם חיוכים,
משמיע צלילים עם הלשון, מזיז את הראש ימינה ושמאלה, ומוציא את הצליל טמו , טמו טמו , טמו , טמו,,,,
הקהל אינו אדיש, ואדם מכניס לפה סוכריה, ומוציא מפיו את הצליל טמו , טמו , טמו ,
כל צירוף אותיות בשפה האנושית....הוא רק שם.
השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות היא " שם של מה" ?
יש לציין כי התשובה לשאלת ...שם של מה ? אינה יכולה להינתן במלים, אלא בהצגה מעל בימת התיאטרון.
אם התשובה תהיה במלים, על כל מלה תבוא השאלה..."שם של מה" ?
ואז...צריך לעלות על בימת התיאטרון כדי להשיב במעשים..
לקהל הצופים יש כבר שפת שמות הכוללת 7 שמות.
במשך השנים היא יכולה להיות שפה של 10000 שמות.
כל צירוף אותיות בשפה האנושית, הוא רק שם.
מה דעתכם ?
א.עצבר
