מותר גם לי? :/

[Miss Independent]

מותר גם לי? :/

אתמול העיפו אותי מבי"ס. כלומר,אני צריכה לבוא עד סוף השבוע לדבר איתם ואם אחליט שאני מגיע באופן סדיר ומשקיעה עכשיו אז יכניסו אותי לכיתה שעושים בה 14 יח' ורוב הילדים שם הם ילדים עם פיגור שיכלי או משהו כזה. [לא. אני רצינית:/] אם המנהלת לא תאשר להכניס אותי לשם אז הם אומרים לי ביי ביי. ישבתי שם בבוקר,בקושי מתפקדת,מסתכלים עליי 5 אנשים שהחליפו איתי אולי 4 מילים בכל הזמן שלי בבי"ס,ומחליטים מה הם עושים עם החיים שלי. וואו. זה נהדר. הם שלחו אותנו הביתה ואמרו לאמא שאם זה אפשרי אז לשלוח אותי למישהו מקצועי שיוכל לתת לי עזרה כי בטח עובר עליי משהו אז בנתיים אין לי יותר מידיי ברירות. לא לאן לקום מחר בבוקר,אפילו אין צורך באישורי מחלה. גם להצדיק את עצמי זה כבר מיותר כי אף אחד לא מאמין בי יותר וממש לבד לי עכשיו. וכל כך עצוב לי וכואב לי בגרון כי אני עוצרת את זה, אם מישהו יראה אותי בוכה אז יבואו ויגידו לי "אמרנו לך" בגאוותיות כזאת שהם צדקו ואני לא. לא רציתי לחזור עם אמא בשביל למנוע עוד הרצעה מעיקה:/ אז הלכתי בגשם...ועכשיו שוב עלה החום. אני רוצה קצת לברוח,אבל אפילו לשבת עם הגיטרה במשך 2 דק' מעלה בי דמעות ואני לא מצליחה ולאן נעלמו כל האנשים שהייתי שם בשבילם ? אני ממש לא יודעת מה לעשות עכשיו

 

[Sqaure One]

לאן הם נעלמו../images/Emo35.gif

אצלי, כשמשהו רע עובר על חברים שלי, והם מספרים לי על זה, אני עושה הכל כדי לעזור להם, למשל, וכשהם צריכים לשמוע עידוד, זה הדבר הראשון שאני אעשה, בלי לשפוט אותם, ובלי להגיד להם שהם מגזימים, כי עצם זה שרע להם, זאת עובדה. זה לא משנה אם הם מגזימים או לא, כל עוד זה פגע בהם. ובדיוק כמו שאני עושה ככה, אני מצפה גם מאחרים לעשות, ונגיד והם לא עשו ככה, אז לפחות להבין שהם עשו טעות ולנסות לבקש סליחה, ולא לחשוב שהם תמיד צודקים/מושלמים והם לא יורידו מהכבוד שלהם כדי להצטער. בעיקר לא כשהם יודעים כמה הוא חבר טוב וכמה הוא באמת תמיד בשבילו שם. מצטער אם סטיתי יותר מידי מהנושא.

 

[Miss Independent]

אתה כזה טיפש על זה שאתה פותח את זה

כאן. אבל מאחורי מסך ומחשב כנראה הכי קל לך להרגיש צודק.

 

[Sqaure One]

אני חושב שאני יכול גם לומר את זה.

 

[יעל ניסן]

רגע!

הרי לא מעיפים מבי"ס סתם בגחמה. מה קורה?

 

[Miss Independent]

הרבה חיסורים...

ואני לוקחת על זה אחריות מלאה. אני לא מגיעה לבי"ס באופן סדיר,אני יודעת. באמת עבר ועדיין עובר עליי משהו לא ברור.... וכנראה שזה מספיק בשבילם,לא יודעת

 

[trigotrigo]

אני לא יודע איפה הם,

אבל אני תמיד כאן

אני בטוח שלא רק אני. אם את צריכה משהו, רק תגידי. אפשר גם לדבר על זה

 

[Miss Independent]

../images/Emo23.gif../images/Emo51.gif

 

[Shusho]

באיזו כיתה את?

נתחיל מזה שיש מסלולים למי שלא משתלב במסלול הרגיל של הלימודים, ש-אני- לפחות יודעת שיהיו לי באם אעוף מבית ספר. ואני על תנאי שכזה כבר שנתיים (ובחודש האחרון זה ממשי), המון המון המון חיסורים. אני חושבת שרק עכשיו נופל לי האסימון למה זה קורה לי בכלל. אני מציעה שתקחי את הימים האלה קודם לעצמך. בלי לחשוב הלאה - תחשבי רגע על עצמך, מה בעצם גורם לך להשאר בבית. תחפרי את זה החוצה. הציעו לך עזרה מקצועית? ניסית? לפעמים זה עוזר. ותגידי את האמת, את רוצה לחזור לבית ספר או שהחיים שלך לוקחים אותך לכיוון אחר עכשיו? ולגבי האמון.. אני מכירה את זה בעצמי. מתחילים מלהאמין קצת יותר בעצמך אבל חבל שאני פשוט לא יודעת מה להגיד לך, איך עושים את זה.

 

[Miss Independent]

י"א../images/Emo4.gif

אני לא כ"כ יודעת מה אני רוצה עכשיו. וגם אין לי כ"כ מושג ממש מה הביא אותי למצב הזה,אבל אני עדיין מנסה להבין

ואם להיות כנה, ניסיתי עזרה מקצועית בעבר-אני לא מהאנשים שנפתחים לאנשים זרים בצורה כזאת פשוטה, רק עכשיו קצת כופים עליי את זה...אז יוצא שאמא שלי מבזבזת את הכסף שלה והבי"ס את התקוות שלו בזמן שאני יושבת ובוהה בקיר ... אבל אני באמת אנסה לברר מקומות אחרים שאפשר ללמוד בהם ולבדוק אפשרויות, בכל אופן המון המון תודה!!

 

[AnnabeI Lee]

../images/Emo122.gifהיו כל כך הרבה דברים

שרציתי להגיד אבל כולם התערבלו לי במוח משום מה, אז זה נדחה עד עכשיו,

. ניסית לחשוב פעם על מה זה בעצם בית ספר? ולמה אנשים חושבים שהוא כל כך חשוב? בית ספר הוא בסך הכל ביניין שמשמש כמקום שבו אפשר לעשות בייבי סיטר בצורה מרוכזת. אז מחלקים לכיתות, שמים על אנשים תויות של הדברים שהם טובים ולא טובים בהם ומחלקים אותם אחר כך גם למגמות. והרבה סוגים שונים של שמרטפים הולכים בין הכיתות ושמים לב שכולם יהיו בשקט ויתנהגו אותו הדבר. פעם בכמה שנים, מגיע שמרטף קצת יותר מוכשר שגם מצליח להפיח רוח של עיניין והשארה בתלמידים, אבל זה לא מקרה נפוץ. בדרך כלל חשוב יותר לשמרטפים שהילדים יצליחו להקיא חומר במבחנים שאמורים לבדוק אם הם עדיין צריכים שמרטפות (באופן מפתיע למבחנים האלה אין שום קשר ליכולת תקשורת או מצפון, שהם הדברים שלדעתי מראים על בגרות) את עדיין חושבת שזו אשמתך שאת לא מוצאת עיניין במערכת כזו? זה שאנשים לא מסתכלים עלייך בעיניים, זה כי ככה לימדו אותם. תמיד איימו עליהם שאם הם לא יעשו א' ב' וג' לא יתנו להם לחזור לבית הספר שזה המקום שהם הכירו מאז גיל שש. ועוד יותר מזה, שאם הם לא מסתדרים בבית הספ אז הם הכישלון (כי למה שמערכת החינוך תסתכל פנימה מידיי פעם כשקל להאשים את התלמידים הסוררים ואת התקציב?) את ממש לא כישלון. אז מה הלאה? יש לך זמן לעשות כמה דברים עכשיו: - יש לך זמן לדאוג לעצמך. אם זה בעזרה מקצועית, או סתם לקחת זמן לעצמך, לראות מה גורם לך להרגיש איך שאת מרגישה ומה אפשר לעשות את זה. למרות שאני לא טובה בלהשתמש בעיצות של עצמי, הייתי מציעה לך להעזר במישהו מקצועי יותר, אפילו אם זה סתם כדי שתוכלי לדבר עם מישהי שאין לה הרבה קשר אלייך ולא תרגישי שאת יכולה לאכזב אותה (בניגוד להורים למשל), או מישהי שלא תרגישי שאת מעמיסה עליה את הבעיות שלך (כמו חברים לפעמים). - עוד משהו, זה להסתכל לעתיד כמו שאמרה סיוון (?) מעליי, יש עוד המון מסלולים שיכולים להתאים לך, יש בתי ספר אקסטרניים ובתי ספר לאומנויות למיניהם ובתי ספר ממלכתיים קטנים יותר שיש בהם יותר סיכוי ליחס אישי, ויש גם את האפשרות של לימוד בבית ע"י מורים פרטיים. צריכים לעבור על כל מה שהרגשת שאת לא מסתדרת איתו ולמצוא תחליף מתאים. אני מכירה המון אנשים שעברו ללמוד באנקורי (או בבתי ספר חלופיים אחרים) ומעבר לזה שהם נהנו מכל רגע, החליטו ללמוד דברים שאין סיכוי שהיו מחליטים ללמוד בבתי הספר הקודמים שלהם. הם עשו בגרות הרבה יותר מרשימה מהבגרות שהיו עושים בבתי הספר הממלכתיים, ובכלל הצליחו ללמוד באמת, ולא סתם לשבת בשיעור, אלא באמת למצוא מה מעניין אותם ובמה הם היו רוצים להתעמק יותר. בקיצור, נסי למצוא מידע על תיכונים כמו אנקורי ותיכון רון, צרי קשר עם המשרדים שלהם ותשאלי את השאלות שמציקות לך. ועוד מילה קטנה על הורים. אני במשך המון שנים הרגשתי שההורים שלי היו מאוד בקטע של להגיד לי "אמרנו לך", ובגלל זה הסתרתי מהם המון דברים, מציונים לא טובים ועד ריבים עם חברים שמאוד העיקו עליי. אבל בשלב מסויים התחלתי להבין (בעיקר כשיצא לי לראות איך הם מרגישים כלפי האחים שלי), שהורים באופן כללי יתנו כל כך הרבה כדי שהילדים שלהם פשוט יהיו מאושרים ובריאים. אני בטוחה שההורים שלך יעודדו אותך למצוא מקום שתרגישי בו טוב יותר. אולי בהתחלה יהיו הרצאות מעיקות ודברים כאלה, אבל אל תשכחי שזה חדש ומפחיד גם בשבילם. בקשר לאנשים שהיית שם בשבילם, ולא כאן בשבילך, אני ממש מבינה אותך, ואין לי כל כך איך לנחם אותך, חוץ מלקוות שתצליחי לפתור את זה איתם. וחוץ מזה, אני מקווה שעכשיו את כבר בריאה וטמפרטורת אדם-ללא-חום

 

[Miss Independent]

וואו.

אני לא כ"כ יודעת איך להגיב על זה,כי נתת לי הרבה דברים לחשוב עליהם... אבל בעיקר המון המון תודה. יצא לי להיתקל בשבועיים האחרונים בהרבה אנשים שפתחתי בפניהם וששמעו את הבעיות שלי וכל מה שקיבלתי זה בעיקר המון המון ביקורת. אז תודה על העזרה וההבנה במקום מסוים

אני אחשוב על מה שאמרת, אני עדיין לא יודעת כ"כ מה אני רוצה מעצמי עכשיו,לפני שאלך למצוא מסגרת שתקבל אותי אני צריכה לראות אם אני מסוגלת לקבל את זה לעצמי שוב. העיניין עם אמא...תשמעי,אין לשפוט אותה. היא לא אומרת הרבה כי אין לה כבר יותר מדיי מה להגיד כי גם ככה כל מילה שלה מעצבנת אותי והיא כבר מפחדת,אבל אפשר לראות לה בעיניים את האכזבה. כמו בעיניים של כל מישהו אחר שמסתכל עליי,היא מרחמת עליי...אבל,הפסקתי אפילו להתלונן על זה. אני בעצמי מאוכזבת מהסיטואציה אז... אני אחשוב על זה קצת,אחפש מקומות שמתאימים לי,אנסה לסדר את הכל. אבל בעיקר המון המון תודה

המון.

 

[AnnabeI Lee]

אני לא יודעת אם זו אכזבה,

ורחמים זה לווא דווקא רע, היא רוצה שיהיה לך טוב, אבל תאכלס יכול להיות לך טוב רק אם תרצי שיהיה לך טוב. אני חושבת שזה חשוב שאם תתפסי איתה שיחה קצרה ותגידי לה שאת רוצה לקחת זמן להתאזן ואז תנסו למצוא מסלול אחר אז זה ירגיע אותה קצת.. ושוב, אין לך מה להתאכזב מעצמך, נכון שזה לא משהו שקורה כל שני וחמישי, אבל זה פשוט חוסר התאמה שצריך להתמודד איתו. כמו שאני אקיא את נשמתי ובטני תכאב מאוד אם אוכל אוכל חריף ולכן אני צריכה לאכול אוכל לא חריף. מה לעשות אוכל חריף לא מתאים לי ואין לי מה להתאכזב מעצמי, למרות שהמשפחה והחברים שלי הם חובבים גדולים של אוכל חריף.