מותר לבכות? ממש בא לי!
ויודעת שפה יש מי שמקשיב בלילה...אז במקום לבכות בכרית חשבתי לשתף אתכם... מי אמר שבחו"ל יותר טוב? אתמול בכיתי לבעלי....דמעות תנין היו שם ואני כזאת שנדיר מאוד שתמצאו אותה במצב רוח שחור. והוא מסכן הגיע מהעבודה עייף ושאל לשלומי ואני שיחררתי מלוא קיטור! נמאס לי, נשבר לי, אני מתוסכלת, קשה לי, עצוב לי , אני מתגעגעת, כל כך הרבה חסר לי: הספרים שלי, העיתונים שלי, האוכל של אמא שלי, החיבוק של אמא שלי, החברים שלי, העבודה שלי...נשמע מזה אגואיסטי הא? בחיי היומיום כשאני מתפקדת כאמא ל3 ילדים בני שנתיים וחצי אוטוטו אני תמיד מחוייכת ומפעילה ועקרת בית שעושה את מטלותיה... האמת? אני לא יודעת אם זה ישתפר, נכון להיום נראה לי שכל יום שעובר מעצים את התחושות הנ"ל שלי! התסכול בי זו תחושה שלא ידעתי כמעט מעולם! הדברים שבאים בטבעיות לבעלי גורמים לי לקנא בו בצורה מטריפה וזה משגע אותי...מעולם לא הייתי כזאת...זה לא פייר כלפיו! אבל לו יש חברים וחשבון בנק והורים פה ליד ועבודה ושפה מוכרת (בעלי הונגרי) ומה יש לי מלבדם? מלבד בעלי וילדיי? ייתכן ואני אגואיסטית אבל אני לא יודעת אך להפתר מהתחושות הנ"ל! האמת? אני מלאה ברחמים עצמיים כעת ומרגישה כל כך אאוטסיידרית! אני נותנת לבעלי את החופש שיבלה ויהנה עם חברים וכו' ואני לא מצטרפת אליו...זה לא מדבר אלי, אני מסוגרת וממורמרת ובעיקר עצובה. זה ישתנה פעם? חשבנו ביחד עם בעלי (שאתמול שמע ממני לראשונה את הקשיים והרגשות הקשים הנ"ל) על נסיון להקל עלי...חשבנו על נסיעה לישראל לביקור מולדת... קצת אמא ואבא קצת אחים קצת חברים קצת אוכל ישראלי קולנוע, ספרים, עיתונים ושאר דברים חומריים שחסרים לי חשבנו שאולי זה יקל...לדעתי להחליט על נסיעה כזאת למשל פעם בכמה חודשים יכול בהחלט להקל! הציפיה מנסיעה לנסיעה הבאה תגרום לי לחכות למשהו ...לעשות עוד X על יום עד הפעם הבאה! המצב הכלכלי כעת לא מאפשר לי לטוס לארץ, אבל אני מקווה שבקרוב זה ישתנה...אני חייבת להאמין בזה! נכון להיום כל יום שעובר אני מסמנת עוד X אבל אין לי מושג למה? אני לא מחכה לשום דבר ולא רואה שמשהו הולך להשתנות....אז מזה משנה אם הימים יעברו מהר או לאט? מתנצלת מראש על הודעה קנטרנית ואגואיסטית קרן בימים קשים מאוד שבת שלום לכולם
ויודעת שפה יש מי שמקשיב בלילה...אז במקום לבכות בכרית חשבתי לשתף אתכם... מי אמר שבחו"ל יותר טוב? אתמול בכיתי לבעלי....דמעות תנין היו שם ואני כזאת שנדיר מאוד שתמצאו אותה במצב רוח שחור. והוא מסכן הגיע מהעבודה עייף ושאל לשלומי ואני שיחררתי מלוא קיטור! נמאס לי, נשבר לי, אני מתוסכלת, קשה לי, עצוב לי , אני מתגעגעת, כל כך הרבה חסר לי: הספרים שלי, העיתונים שלי, האוכל של אמא שלי, החיבוק של אמא שלי, החברים שלי, העבודה שלי...נשמע מזה אגואיסטי הא? בחיי היומיום כשאני מתפקדת כאמא ל3 ילדים בני שנתיים וחצי אוטוטו אני תמיד מחוייכת ומפעילה ועקרת בית שעושה את מטלותיה... האמת? אני לא יודעת אם זה ישתפר, נכון להיום נראה לי שכל יום שעובר מעצים את התחושות הנ"ל שלי! התסכול בי זו תחושה שלא ידעתי כמעט מעולם! הדברים שבאים בטבעיות לבעלי גורמים לי לקנא בו בצורה מטריפה וזה משגע אותי...מעולם לא הייתי כזאת...זה לא פייר כלפיו! אבל לו יש חברים וחשבון בנק והורים פה ליד ועבודה ושפה מוכרת (בעלי הונגרי) ומה יש לי מלבדם? מלבד בעלי וילדיי? ייתכן ואני אגואיסטית אבל אני לא יודעת אך להפתר מהתחושות הנ"ל! האמת? אני מלאה ברחמים עצמיים כעת ומרגישה כל כך אאוטסיידרית! אני נותנת לבעלי את החופש שיבלה ויהנה עם חברים וכו' ואני לא מצטרפת אליו...זה לא מדבר אלי, אני מסוגרת וממורמרת ובעיקר עצובה. זה ישתנה פעם? חשבנו ביחד עם בעלי (שאתמול שמע ממני לראשונה את הקשיים והרגשות הקשים הנ"ל) על נסיון להקל עלי...חשבנו על נסיעה לישראל לביקור מולדת... קצת אמא ואבא קצת אחים קצת חברים קצת אוכל ישראלי קולנוע, ספרים, עיתונים ושאר דברים חומריים שחסרים לי חשבנו שאולי זה יקל...לדעתי להחליט על נסיעה כזאת למשל פעם בכמה חודשים יכול בהחלט להקל! הציפיה מנסיעה לנסיעה הבאה תגרום לי לחכות למשהו ...לעשות עוד X על יום עד הפעם הבאה! המצב הכלכלי כעת לא מאפשר לי לטוס לארץ, אבל אני מקווה שבקרוב זה ישתנה...אני חייבת להאמין בזה! נכון להיום כל יום שעובר אני מסמנת עוד X אבל אין לי מושג למה? אני לא מחכה לשום דבר ולא רואה שמשהו הולך להשתנות....אז מזה משנה אם הימים יעברו מהר או לאט? מתנצלת מראש על הודעה קנטרנית ואגואיסטית קרן בימים קשים מאוד שבת שלום לכולם
