מותר להורים, אסור לילדים

[TatyBar]

מסכימה לגמרי.

 

[ornme]

צביעות וחוסר כבוד?

כל זמן שאני זו שאחראית לנקיון הסלון, לי מותר לעשות דברים שלילדים מתחת לגיל 20 אסור.
כי :
לי לא נופלים דברים מהפה כשאני אוכלת ואני לא אוכלת בפה פתוח תוך כדי מתן הוראות לחבר / אח / בנדוד, או למישהו שעל מסך הטלוויזיה,
ואם נופל לי משהו על הספה אני מרימה ומנקה,
ולי לא נמרח לק על הריפוד, וגם לא קרם מהעוגה.
והכי חשוב
אין לי כוח לרדוף עם "תסדרו" ו"תנגבו" ו"תשימו במקום". מספיק קשה לי עם עצמי.
הרבה יותר קל לי למנוע דברים באופן גורף.
ואני אוהבת שהסלון פחות או יותר נראה נקי וגם כמעט מסודר (לא מעיזה לדרוש יותר מזה).

אז אני לא צבועה ובהחלט מכבדת את הנוכחים כאן, אבל גם את עצמי.

 

[mother cat]

ממש לא קל יותר להפלות ילדים חורגים...

אני לא חושבת שאני "מפלה" משהו, אבל אני מוצאת שאצלי לפחות הרבה יותר קשה להציב גבולות ולתת איסורים לילדים של בעלי - למה? קודם כל כי אני חושבת פעמיים על כל דבר שאסור. אבל הרבה מעבר לזה - כי אני לא מגדלת ומחנכת אותם מגיל 0, ויש דברים שהם כבר רגילים שמותר להם, ואני לא יכולה פתאם להחליט שכבר אסור להם.

אגב לעניין הפן - אני לא מבינה למה בכלל לעשות פן בסלון.... לא למה אסור....

 

[אiרית]

 

[Natural5]

מותר להורים, אסור לילדים

עניין לאו דווקא במשפחות מורכבות:
האם בביתכם יש דברים המותרים להורים ואסורים בתכלית האיסור לילדים/ מתבגרים?
למשל... לאכול בסלון. אנחנו אוכלים שם לא בנוכחות הילדים ואם ראו אותנו ושואלים למה לנו מותר ולהם אסור? אנחנו אומרים שמתוקף היותנו מבוגרים מותר לנו.
אני מורחת לק על הספה בסלון ולא מאפשרת לבנות לעשות זאת.
איך זה עובד אצלכם?

 

[גוש הורמונים]

בוודאי שיש-

לפני ההיריון שתיתי דיאט קולה, האיש לא מרשה לילדים שלו בגלל שזה לא בריא להם- עכשיו אני בכלל לא שותה ולא נראה לי שגם אחזור לשתות את זה... זו היתה יופי של גמילה

יש הרבה פעילויות שאנחנו עושים בסלון ולא מרשים לילדים כמו לאכול בסלון (חוץ מפירות נגיד שאנחנו אוכלים לפעמים כקינוח ואז כולם בכיף בסלון), למרוח לק, לשבת עם המחשב הנייד- אבל את כל אלו אנחנו עושים כשהילדים שלו או ישנים או לא נמצאים בבית.
אני לא רואה בזה צביעות,
יש כל מיני דברים שכשמבוגרים אנחנו עושים כי יש לנו גבולות ואנחנו מצליחים לעשות בלי ללכלך את כל הסלון (כמו אוכל ולק), או לשבת עם הלפטופ על כרית ולא ישירות על הרגליים ולהשאיר אותו יציב עלינו ועוד כל מיני דברים שכאלו.
בכל מקרה,
כמו שאמרתי קודם- אלו דברים שאנחנו לא עושים בפני הילדים אלא רק בהיעדרם.

 

[Natural5]

כנ׳ל. זו בדיוק הצורה שבה אני חושבת.

כמבוגרים אנחנו מסוגלים לעשות פעולות שונות ולשמור על ניקיון, לכן כשהם נעדרים/ ישנים אנחנו אוכלים בסלון ולא אוכלים שם בנוכחותם כדי לתת דוגמא אישית.

 

[אiרית]

אני אומרת לילדים שאסור

ולאבא שלהם אין כח להציב להם גבולות, אז הם עושים בכל זאת. ככה זה עובד אצלנו בבית

ולאחרונה אני מוצאת את עצמי אומרת יותר ויותר "עם הילד שלי זה לא יהיה ככה".

 

[אiרית]

האמת שאני לא אומרת שאסור

אני לא אוהבת להגיד מה אסור, אני אוהבת להגיד מה מותר.

אז במקום לא לאכול בסלון אני אומרת לאכול רק בפינת האוכל, למשל. האמת שספציפית עם זה אין אצלנו בעיה כי פינת האוכל פתוחה לסלון.

אבל בדברים אחרים יש בעיית גבולות חמורה.

 

[mother cat]

בוודאי שיש דברים שמותרים לנו ואסורים להם

מעצם היותם ילדים יש דברים שאסורים להם...
הקו המנחה אותי - כל אחד לפי צרכיו ויכולותיו, וכל עוד אני יכולה להסביר למה אני כן והילדים לא, אז זה בסדר. אם זה סתם כי משהו נוח לי ככה - אז זה לא בסדר.
אגב כמובן שיש דברים שמותרים לילד אחד ולשני לו - לפי הגיל, הצרכים והיכולות (ולא, ממש לא, לפי מי הילד הביולוגי שלי ומי החורג... להפך, לילדים הגדולים מותרים המון דברים שלקטן אסורים).

ואתן דוגמאות - אני שותה משקאות דיאט. בעלי לא מרשה לילדים לשתות דיאט כי הוא מאמין שזה פוגע בזכרון של ילדים. אז כן, הגיוני בעיני שאני אשתה דיאט קולה והילדים ישתו רק קולה רגילה. אבל, כאשר בהמלצת הדיאטנית של הבן של בעלי הוחלט שעליו להפחית בשתית משקאות מוגזים ולכן אנחנו מרשים רק בסופי השבוע - הכלל הזה הונחל גם עלי והדיאט שלי... אז במהלך השבוע כולנו שותים מים ובסוף השבוע אני דיאט והילדים שתיה ממותקת רגילה.

עוד דוגמא - אני לא מרשה לילדים להעלות אוכל לחדרי השינה שלהם. למה? כי הם לא שומרים על נקיון, לא מורידים את הצלחות חזרה למטבח, נהייה לכלוך, פרורים ונמלים. אני לפעמים כן אוכלת בחדר השינה שלי - במיוחד כשאני עם התינוקת יונקת, או שאני מנסה להרדים אותה, ואני לא יכולה לרדת לאכול במטבח. ההבדל - אני מנקה אחרי תמיד... הילדים - ניסיתי את זה. למרות הבטחות רבות שבוע אחרי זה אני מוצאת חלקי אוכל בכל מיני פינות בחדר ואני צריכה לנקות ג'יפה או להשאיר אותו שם עם כל המשתמע מכך... אז אחרי כמה נסיונות אני לא מרשה יותר.

עוד דוגמא - אני קונה לעצמי בגדים איכותיים ויקרים יותר, שלא לאמר של מעצבים. לילדה לא. למה? כי שמלה שאני קונה היום תשמש אותי לכמה וכמה שנים (יש לי בגדים שאני לובשת כבר למעלה מעשור - אם הבגד איכותי....). הילדה גדלה כל הזמן ולכן בגד שאקנה לה היום ישמש לכמה חדשים במקרה הטוב, ולעיתים קרובות אחרי חדש-חדשיים היא רוצה בגדים חדשים כי כבר לא בא לה על מה שקנינו בתחילת העונה.... אז לילדים (כולם - הגדולים, הקטנים, הביולוגיים, החורגים) אני קונה את רב הבגדים בהאנגרים זולים או בסיילים ורק כמה מספר מצומצם של דברים כל עונה בסכומים גבוהים יותר כפינוק. פייר? לא יודעת. אבל נראה לי כלכלי...

אני יכולה לתת עוד דוגמאות רבות. אבל השורה התחתונה - כן יש בבהחלט דברין שמותרים לי ואסורים להם, אבל יש הגיון בבסיסו של כל דבר כזה, ולא סתם קפריזה שלי....