מותר להתאבל קצת?
אני כל כך שונאת לקבל בשורות רעות. אני מרגישה שכל פעם מחדש אני מפתחת ציפיות. אומרת לעצמי שדי, הגעתי כבר לתחתית, עכשיו הדברים ישתפרו. זה לא קורה משום מה. נכשל ניסיון ההפריה שלי. נכשל עוד לפני שהתחיל. לקחתי זריקות שבוע - וכלום לא קרה. לא ביצית אחת קטנה אפילו - כלום. הרופאים הציעו פשוט להפסיק את הטיפול כי הוא מיותר. אין טעם בו כי הוא לא משפיע. לדעתם הסיכוי (הנמוך מאוד) שלי להכנס להריון ספונטאני יותר גבוה מהסיכוי להרות עם טיפולים. שוב ושוב אני מגלה עד כמה הרפואה המערבית המהוללת חסרת אונים. יודעים לטפל בכמה בעיות וזהו. אולי, בעזרת השם, דברים יסתדרו מעצמם כמו אצל דגנילי. על הרפואה אני כבר לא סומכת. בינתיים, היום אני
הרבה.
אני כל כך שונאת לקבל בשורות רעות. אני מרגישה שכל פעם מחדש אני מפתחת ציפיות. אומרת לעצמי שדי, הגעתי כבר לתחתית, עכשיו הדברים ישתפרו. זה לא קורה משום מה. נכשל ניסיון ההפריה שלי. נכשל עוד לפני שהתחיל. לקחתי זריקות שבוע - וכלום לא קרה. לא ביצית אחת קטנה אפילו - כלום. הרופאים הציעו פשוט להפסיק את הטיפול כי הוא מיותר. אין טעם בו כי הוא לא משפיע. לדעתם הסיכוי (הנמוך מאוד) שלי להכנס להריון ספונטאני יותר גבוה מהסיכוי להרות עם טיפולים. שוב ושוב אני מגלה עד כמה הרפואה המערבית המהוללת חסרת אונים. יודעים לטפל בכמה בעיות וזהו. אולי, בעזרת השם, דברים יסתדרו מעצמם כמו אצל דגנילי. על הרפואה אני כבר לא סומכת. בינתיים, היום אני
