מותר לחרוג מהנושא? לבי נשבר

[מיקי מהי]

מותר לחרוג מהנושא? לבי נשבר

אני מסתובבת בבית ודמעות זולגות, בחיי. אני , כמו רוב הישראלים לא הכרתי את ארי איינשטיין מקרוב. אבל קולו ומילותייו שזורים בפס קול של חיי ללא הפרד.
מרגישה יתמות, חללפעור וצער גדול, כמו כל יוצר גדול שעוזב אותנו, והפעם במיוחד.

נוח בשלום על משכבך איש רגיש, עצוב עם קול גדול.
פגישתנו איתך ועם יצירתך- לאין קץ

https://www.youtube.com/watch?v=4vZglGFHewc

 

[Gidi Shemer]

n]מותר, בטח שמותר

ניסיתי היום לההסביר לידידה אמריקאית מה הוא מסמל בשביל כל כך הרבה ישראלים מארבעה דורות שונים, וקלטתי שאי אפשר למצוא לו מקבילה.

 

[Gidi Shemer]

ואין לי מושג איך הכותרת השתבשה

אני פורש לישון, אחרי שעתיים האזנה רצופה.

http://www.youtube.com/watch?v=E1BUFIlWNhs

 

[מיקי מהי]

תגיד לה שזה כמו

שאמריקאים יודעים איפה תפסה אותם הידיעה על הרצחו של קנדי, מן זמן כזה על הרצף שאתה תמיד זוכר.

 

[מיקי מהי]

ואיך אפשר בלי זה?

http://www.youtube.com/watch?v=UTxKm0GfVho

 

[RSPA]

שיר מיוחד אבל...הקליפ איום.

הנה הגירסה המקורית משנת 1971, שנה שבה רוב דרי הפורום - כך נראה - עוד לא באו בכלל לאויר העולם.

http://vimeo.com/8346825

ולמי שמחפש נוסטלגיה עירונית תל-אביבית, שהיא לא בדיוק געגוע, אבל... נוגעת ללב.

http://vimeo.com/39921927

להקליט ולשמור.

לזכרו של איש יקר, אחד ומיוחד.

 

[Gidi Shemer]

הקלפי האחרון- מקסים מקסים. המון תודה

שיר שאריק איינשטיין כתב בעצמו.

זו הילדות שלי, תל אביב של תחילת שנות ה- 70. הייתי אמנם מהצד "השני"- אני שיחקתי כדורסל על מרצפות המגרש של קולנוע אורלי, לא באוסישקין- אבל הנוסטלגיה בהחלט צובטת.

 

[Gidi Shemer]

קליפ, לא קלפי

 

[RSPA]

גם אני הייתי בצד "השני"...

רק ששיחקתי כדורגל ב"איצטדיון המכביה" (יותר נכון, על חורבותיו) ולא כדורסל בקולנוע אורלי.
גם לי הקליפ הזה עושה משהו חזק מאוד.

 

[ladybug6]

הקדמת אותי

תיארת את זה יפה, למרות שלא הכרנו אותו אישית, הוא והשירים שלו קשורים בחיים שלנו ובתקופות שונות, וכל פעם שאני שומעת שיר אחר אני נזכרת בדברים שהשיר הזה מזכיר לי. ממש חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. עצוב

אחד משיריו האהובים עלי -
השיר על תוכי יוסי
ואדון שוקו שבשבילי מסמל כל כך הרבה, בגלל הקשר שלו לזמן ומקום מסוימים
ועוד אינספור.