מותר לקטר קצת?

[shno]

מותר לקטר קצת?

הקטנצ'יק חזר להתעוררויות בלילה. אחרי תקופה ארוכה שהרגיל אותנו ללילות מלאים, הוא חזר להתעורר פעם-פעמיים-שלוש בלילה. לפעמים סתם התקפת שיעול, לפעמים הוא רעב, לפעמים הוא צמא. מתיש

הגדולה בתהליכי גמילה כבר למעלה משבועיים. עושה פיפי בשירותים כשלוקחים אותה. עוד לא מפנימה את העניין ולא מבקשת ללכת, לא מודיעה כשהיא צריכה, לא מתאפקת. אם לא לוקחים אותה - היא עושה במכנסיים. אנחנו יכולים להושיב אותה בשירותים, היא לא עושה כלום, ו- 5 דקות אח"כ היא עושה במכנסיים. מתיש

הגדולה עוד שבועיים בת שנתיים. אבל את גיל שנתיים המהותי היא התחילה לפני כמה חודשים. עקשנות, מצבי רוח, חוסר משמעת, חוסר הקשבה. מתיש

עמוס בעבודה עד מאוד. עסקה רודפת עסקה, הרים של ניירות וקלסרים, ושעות עבודה ארוכות. לא רואה מספיק את הילדים. מתיש

ועם זה - הם מדהימים הקטנים האלה. הקטנצ'יק כולו חיוכים וצחוק. כבר בגיל שהוא נהנה מאוד מנפנופים באויר. מתחיל לקבל צורה של ילד קטן. הגדולה מברברת בלי סוף, מלאת סיפורים וחוויות, משחקת בלי סוף, סקרנית, לומדת, מתפתחת, צוחקת, מחבקת, מנשקת, פולטת מדי פעם איזה "הילי אוהבת את איתן/אמא/אבא" (היא עדיין מדברת על עצמה בגוף שלישי לפעמים). זהו, שיחררתי קצת. אתם מוזמנים להצטרף לקיטורים, גם אם הם לא "פוליטיקלי קורקט". לא נסקול אף אחד

 

[schlomitsmile]

פוליקטקלי קורקט? אני אמורה להרגיש ../images/Emo177.gif או שזו רגישות היתר שלי, שנובעת ממחסור כרוני בשעות שינה? טוב, מילא... אצטרף לשירטור ("מריץ' ורץ' יוצא ריץ'-רץ', משירשור וקיטור- שירטור" הקשישים בינינו יודעים על מה אני מדברת../images/Emo13.gif) אז הפיצקי מתעורר בין 3 ל 6 פעמים בלילה. כבר שנה וחודשיים אני לא ישנה כמו בנאדם. אתמול רציתי לפרוס מלפפון לעיגולים. את הקצה חתכתי לתוך הפח, ואז פתאום תפסתי את עצמי חותכת את כל המלפפון לפח במקום לצלחת ../images/Emo122.gif הבכור נכנס חזק לגיל ההתבגרות. כל דבר הופך למאבק כוחות. על הצרות עם השני לא אספר כי אתם לא רוצים לשמוע. השלישי, בן ה5, עדיין לא התאושש מהמכה שנולד לו אח קטן, ולמרות כל אהבתו אליו, לא מפסיק להציק לו. הקטן- צורח כאילו מטגנים אותו. מחורר את האוזן והמח. אבא שלהם עמוס ולחוץ בעבודה, מגיע הביתה בערב מרוט, עם מעט מאד כח וסבלנות לקרקס המשפחתי. וזה לא ישתנה לפני אוגוסט. וכבונוס, נסיון שלי לעזור למישהי בפורום אחד לא הובן נכון וקיבלתי מקלחת קרה, ואחותי נכנסה אתמול לאחד הפורומים שאני מנהלת, והתנהגה שם כמעט כמו טרול. בבניין ציון וירושליים ננוחם ../images/Emo189.gif

 

[shno]

חלילה ../images/Emo177.gif

שום כוונה כזו. זו רגישות היתר שלך

ו

שהסיבות לקיטורים יחלפו מהר...

 

[hag70]

אפשר פוסט קיטור?../images/Emo13.gif

אז מה היה לנו?

אז ככה: (לשוחרי באלאמורי בBBC PRIME תדמיינו בלונים בצורת קשת

. למי שלא מכיר - שיתייבש בצד

) הכל התחיל לפני שבועיים בערך בהתקפי זעם של גיל שנתיים מצד הילדה. חשדנו שמשהו מתבשל, אבל לא היינו בטוחים. כמו שעון שוייצרי, אחרי יומיים התחיל התקף אסטמה (יש לנו כל מיני סימנים מקדימים להתקפים כאלה). מיד התקשרנו להומאופט וקיבלנו הנחיות. ההתקף נמשך מיום רביעי (ערב יום העצמאות) ועד יום שני בערך אז חל המהפך

. וכמו תמיד - ההתקף היה בקטנה. התרופות ההומאופטיות שוב עשו קסמים. ואז, שוב כמו

שוויצרי התחיל לעלות חום ביום שני (4-5 ימים מתחילת התקף האסטמה). זה מהלך קבוע וידוע וזה מסמן את תחילת השלב הבא: דלקת גרון/אוזניים/עיניים שמטופלות גם הן בתרופות הומאופטיות. הפעם זה התפתח לדלקת ריאות

. התחיל בקטנה. חום גבוה. הלכנו לרופא הילדים כדי לקבל דיאגנוסטיקה והלכנו לראות את ההומאופט (ביום ששי ב 7 בבוקר

מרחק של חצי נסיעה מהבית

) והתחלנו טיפול הומאופטי נגד דלקת הריאות. to make a short stoy long

, אחרי כמעט שבוע שראינו שהדלקת לא מתרשמת מהתרופות נשברנו ועברנו לאנטיביוטיקה. לזוועתה הגדולה של הילדה, יש לאמר. ואז התחיל השיפור האמיתי והיום הילדה הלכה לגן אחרי הרבה הרבה הרבה ימים שהיתה בבית. אז מה היה לנו?

כמעט שבוע של גלי חום *קצת* גבוהים ומעט מלחיצים (שבת בבוקר היה לה 39.9 בבית השחי

).

9 ימים בבית חלק כמחלה וחלק במנוחה. גם אני נשארתי איתה, גם זוגתי שתחיה וגם הסבתאות ואפילו אחותי הגיעה אתמול.

ילדה אחת שבמהלך השבועיים האחרונים אכלה מה שילד ממוצע בגילה אוכל בחצי יום.

והרבה יסורי מצפון של שלנו כהורים שמצד אחר מאמינים בלב שלם בטיפול ההומאופטי שעשה עד היום רק טוב אבל מצד שני הדילמה האם לא היינו צריכים להתחיל עם האנטיביוטיקה לפני כן ובכך לחסוך ימים של מחלה.

וכמובן - הומאופט אחד שכל סופרלטיב שניתן לו יהיה חוסר הערכה משווע. היה איתנו בקשר 10 ימים רצוף כולל שישבת, לילות וימים ובסוף החליט ש(גם) מבחינתו עדיף לעבור לאנטיביוטיקה ולא תמיד הטיפול ההאומפטי מצליח

. מי אמר שקל להיות הורים?

והיום חזרנו סוף סוף לשגרה הרשמית

. ולתפארת מדינת ישראל