מותשת

[איןאריותכאלה]

מותשת

אוגוסט כבר כאן. חם. אפילו חם מאד. אני כבדה. השבוע עם הילדים ב"קייטנת אמא" וכבר עייפה. ארגנתי את הקייטנה - יום בית - יום חוץ - יום בית (היום)- 2 ימי חוץ. הבית כמובן דורש יותר - הרבה יותר מכונות/מדיחים/קניות/בישולים/ שטיפה קלה בערב (אם לא מתחשק לחיות במזבלה). הבנות התיכוניסטיות שעזרו לי במהלך השנה התעופפו להן לחו"ל / טיולים / חברות (מקווה מאד שישובו בתחילת השנה הבאה). בעלי איתי כל בוקר + 2 אחה"צ. והיום אמא תבוא. ובכל זאת אני מותשת והטלוויזיה דולקת יותר מדי. בסוף השבוע הבא מתוכננת חופשה בצפון (מאד מאד מחכים!) ואחריה הילדים יהיו 2 לילות אצל סבא וסבתא ואנחנו נקבל זמן זוגי. בשבוע האחרון בעלי בחופש אז כמובן יותר פשוט. היום אני ב'מוד הישרדות' ואני לא אוהבת להרגיש ככה כשאני איתם. זה כאילו שאני מזלזלת בזכות להיות אמא שלהם ולגדל אותם ואני מצטערת כשעולה בי התחושה הזו.

 

[TheWindCriesMary]

את אמא, לא וונדרוומן

(למרות שכל אמא היא קצת וונדרוומן)
ועם כל הקסם שבהורות - היא בסופו של דבר משימה יומיומית, שוחקת, מתישה ומלאה בלוגיסטיקות והישרדות.
זה לא מוריד ממך כאמא ולא אומר שאת מזלזלת בזכות שניתנה לך. זה אומר שאת בנאדם.
אישית, רק עם קטנטונת שעוד לא במסגרת אלא אצל סבתא ולא בהריון - מסירה בפנייך את הכובע על היכולת להתמודד עם ילדים בחופש ועוד לצאת החוצה בחום הזוועתי הזה. מבחינתי את לגמרי וונדרוומן

 

[איןאריותכאלה]

תודה!

עודדת אותי מאד אתמול, ביום שהיה לא מהטובים.... והסתיים לו. היום היה הרבה יותר מוצלח. רונית, הילדים היו בקייטנות, ולא רציתי לחפש להם קייטנה במסגרת חדשה ולא מוכרת (הגדולה היתה 3 שבועות ראשונים של יולי בקייטנת ביה"ס, האמצעי בקייטנה של החודש ה-11 בגן, והקטנה מסיימת מחר קייטנה בגן הפרטי). הכל מעורבב לי עם האבל על אבא שלי (השלושים בשבוע הבא) ועם הצורך להיערך למשהו שאני לא באמת יודעת איך נערכים אליו. קודם אני צריכה ללדת, רק אח"כ יש את מי להכיר ואת המבנה המשפחתי החדש להסתגל אליו. ועד אז.... יש עוד זמן, המון! אני זוכרת כמה ההריון נראה לי ארוך בבטא בחורף, ועכשיו הוא עדיין מרגיש כל כך ארוך למרות שרובו מאחוריי. יכול להיות שהשגרה של ספטמבר תשנה לי את הפרספקטיבה לגבי הזמן. או שאולי הוא ימשיך לחלוף לו ללא כל קשר לתחושות שלי. כך או כך, מפחדת כל הזמן מתרחישי אימה. קשה לי מאד להירדם ואני מתעוראת בקלות. קשיי השינה של השליש הראשון חזרו. לא זוכרת אותם מהריונות קודמים. המון חלומות, לא בהכרח טובים. באחד הלילות קראתי את מסמכי הלמ"ס לגבי סטטיסטיקות של לידת מת לפי גיל הריון. אין ספק שאני יודעת לחשוב חיובי....

 

[אורהגנוז]

.הרגת אותי עם המשפט האחרון.אוי ואבוי

.
ואם לא,אז באמת להחליף מחשבות שליליות ובחיוביות
אולי עדיף להתייעץ עם הרופאה על משהו מרגיע שניתן לקחת
חייבת לומר שאצלי,אני כל הזמן מנסה לומר לעצמי שהכל אפשרי ושהחיים לא פיריים,וחושבת גם על כל מיני תרחישים.אצלי זה דווקא עוזר,אולי כדי להבין שאני לא חייה בבועה של ורידות וטוב ושיש גם דברים מבאסים.זה מוריד אותי לקרקע.מה שכן,אני מתפללת הרבה.

 

[רונית 294]

שאלה

לא יודעת מה הגילאים אבל מדוע לא בקייטנות? אני בחופשת לידה והן אצלי בקייטנות אחת עד ה 15/8 ואחת עד ה 17/8. מספיק יש לי 3 שעות לבדר אותן כל ערב יחד עם התינוק. בשבועיים האחרונים של אוגוסט קבענו לנו חופשה וגם מתכננת לנו שלל פעילויות.

 

[אורהגנוז]

חיבוק.

גם אני מרגישה כך לפעמים.הנה עכשיו בתחילת ההריון,ואני מרגישה די גרוע.המון בחילות הקאות,ועייפות מטורפת.תוך כדי זה,יש לי מעבר דירה ביום שני הקרוב.הבית נראה כמו אחרי מלחמה.ואין לי כוח לעשות כלום.צריך תוך כדי לדאוג גם לבית החדש,להיות עם אנשים מקצוע,הילדים בחופש,ולא בא לי להכין אוכל,כי זה מביא לי בחילות.הכל עוד מעט יהיה מאחרוינו,וגם מאחוריך.אני מאמינה גם שכמו שתמיד אומרים,אחרי החגים,יסתדר הכל.
וכל הכבוד שאת מצליחה בכל זאת לתמרן.צריך לדעת להיעזר,ואני רואה שאת יודעת לעשות זאת.

 

[שירהד1]

מותר שיהיו ימים יותר קשים,

ויותר מתישים, ואני שמחה לקרוא (בהמשך השרשור), שחווית עליה שוב. ויהיו עוד עליות, ועוד מורדות, ושוב עליות....ככה זה בחיים. סה לאבי.
קבלי בהבנה ובסלחנות גם את הימים היותר קשים.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[shira3121]

נראה לי שכל האמהות סובלות באוגוסט

במיוחד כשהן בהריון מתקדם, לי יש אחד מקסים ואני מותשת והוא עדיין בגן