מות אב

[ben31]

מות אב

שלום לפני כמעט שנה אבי נפטר מהמחלה הארורה הזאת ממש באמצע החיים, בתחילת שנות ה 50 לחייו, אדם מקסים ,בעל מדהים ואבא שלא רואים הרבה כמוהו וזה יכול להעיד כל מי שהכיר אותו. טני אמנם בן 31 אבל מעבר לאבא הוא היה חבר שלי ומעורב בכל דבר קטן שעשיתי. היום ההתמודדות היא מאוד קשה לי אני לא יודע ולא יכול להבין איך להתמודד עם המצב החדש, אוקיי החיים ממשיכים אבל נורא לא טוב לי עם זה וכל אחד מאיתנו במשפחה עם העצב והכאב שלו. התחלתי ללכת לשיחות עם פסיכולוג כדי להתמודד עם המצב אבל אלו שהלכתי אליהם לא ממש עזרו, אולי מישהו יודע על פסיכולוג מקצועי באזור השפלה כדי שיהיה לי יותר קל עם כל המצב הקשה הזה.

 

[bali]

אני נמצאת במצב כמעט זהה לשלך...

אני בת 23 ואבי נפטר מסרטן לפני 5 חודשים והוא היה בן 54... לצערי אין לי תשובה לגבי עזרה נפשית. אני גם נרשמתי לשירותי ייעוץ ועוד לא הגעתי לשם... מתחרטת לפני שהתחלתי כמעט...

זה מהמ שאני יכולה לתת לך. חיבוק ואוזן קשבת.

 

[אחשל]

יש תשובה עבור שניכם...../images/Emo127.gif

קבוצות התמיכה של עמותת ח.ס.ן מהוות מקום מפגש לאנשים שהסרטן נגע בחייהם. לא רק עבור חולים ומתרפאים, אלא גם עבור בני משפחה, חברים, אנשים שהבריאו מסרטן, וגם מי שאיבדו אדם יקר כתוצאה מן המחלה... אפשר לקבל מידע על הקבוצות באתר של ח.ס.ן או בקו התמיכה והמידע שמספרו 1-700-506-600. בקו התמיכה אפשר גם סתם לשוחח עם אחד המתנדבים בקו, גם באופן אנונימי... ניר

 

[bali]

אז זהו, שפניתי לחסן דרך האתר שלהם

והם לא חזרו אליי בכלל... באתר הם מבקשים פרטים כדי לדעת מדוע פונים לעזרתם והם לא חזרו אליי מאז... אפשר לבנות עליהם בכלל? את האמת, זה אכזב אותי מאד.

 

[אילת החן]

ממליצה לך לפנות ישירות לקו התמיכה..

לא תמיד האתר מתוחזק כראוי כנראה... וזה ממש לצערי! אור ואהבה. אילת.

 

[bali]

אני אנסה את האופציה הזאת...

לכל אחד מגיע סיכויי שני...

 

[אילת החן]

../images/Emo13.gif../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

 

[rubber duck]

להתמודד

זה לחיות את היום יום בלי אבא או אם או אח או בן משפחה או חבר שנפטר להתמודד זה בדיוק מה שאתה עושה הקושי הוא טבעי ה

רוצה את האהבה והחברות שהיתה וזה חסר וכל יום לא תמיד משכיח ובכל זאת צריך לקום מידי יום ולהמשיך הלאה בחיינו הפסיכולוג מנסה לעזור וגם זה משהו יכול להיות שהאפקט יורגש מחר או מחרתיים או ביום מן הימים המון אהבה

שרון

 

[bali]

יש ימים שאני שואלת את עצמי "מי אמר

שצריך לקום כל בוקר? הא? מי אמר את זה?????" הבוקר היה בוקר כזה. אז אתם שואלים למה בכל זאת קמתי? הטייס האוטומטי שיושב לי בראש פעל במקומי. לפעמים יש לי רגעים שבהם באמת שאני לא רוצה את החיים האלה

 

[ציפורלילה]

אז לא חייבת

יש את הבקרים האלו שרק רוצים לחזור למיטה (או בכלל לא לצאת ממנה), להעביר את השמיכה מעל הראש ולחכות למחר שיגיע. ולפעמים השקיעה הזו לתוך האיכס היא הכי נעימה שיש, ההתמכרות הזו לתחושה שאפשר בשניה לגמור עם כל המחשבות המדכאות ועם הגעגועים והחוסר וההתמודדות עם האובדן, ומצד שני את היחידה שיכולה להפסיק את המחשבות ואם את לא תעשי את זה, אף אחד לא יעשה את זה. ואני בטוחה שאחרי התבוססות כזו בעצב במשך איזה זמן פתאום נותנת לך תחושה שזהו, די מספיק. מיצית ואפשר לקום ולהמשיך לחיות. עצם העובדה שבכל זאת קמת בסוף מראה שאת לא באמת רוצה להיות במקום הזה. מעבר לזה - תזכרי שאדם לא מת כל עוד לא שוכחים אותו. יום טוב גלי

 

[bali]

תודה...../images/Emo24.gif

היום הזה עבר... וזה לא אומר שלא יהיו עוד ימים כאלה, אבל מזל שזה בא בגלים ולא נשאר משהו תמידי... וזה נכון שאני לא באמת רוצה להיות במקום הזה... אבל אני מרגישה שיש משהו בתוכי שכן רוצה את זה... מנגנון השמדה עצמית... והדבר הכי נכון- שאבא שלי לא מת כל עוד אני זוכרת אותו ואוהבת אותו. ואם זה תלוי בי, הוא לא ימות כל עוד אני נושמת אוויר לתוך הריאות שלי, והלב שלי פועם

. ויותר מזה, הילדים שלי יזכרו אותו. אמנם מסיפורים, אבל אלה יהיו הסיפורים הכי יפים ואוהבים שיכולים להיות.

אותך ענבל.