מות בני בן 15.5 בלבד

[raanan1953]

מות בני בן 15.5 בלבד

שלום לחברי הפורום הנכבד לצערי בתאריך 20.4.09 בשעה 19:00 מצאתי את בני ללא רוח חיים שוכב במטתו . השוק שלי היה מוחלט ולמרות זאת ניסיתי לבצע החייאה לבני אך כלום לא עזר . מאז כמובן שחרב עלי עולמי ואני לא יודע מה לעשות ואיך להתאושש . אני נשוי ויש לי עוד שתי בנות גדולות והמשפחה הינה חמה ומלוכדת , אבל האסון הזה חיסל אותי נפשית ויש לי המון מחשבות לא טובות ! אני מודע לכך שאין תרופה ואין ניחומים , אבל אשמח לקבל עצות נבונות איך ניתן להמשיך לתפקד עם הכאב הנורא . תודה מראש לכל מי שיכול לעזור

 

[ariane]

אין לי עצות חכמות

כי נראה לי שאין. אני כל כך מבינה את המחשבות ואת הכאב למרות המשפחה שיש כאן. מאז שרפאל שלי הלך אני רק מחכה ליום שאוכל סוף סוף לדעת מה קרה לו. איפה הוא, אם יש משהו יותר טוב בצד השני. וגם אם לא אני רוצה להיות שם גם. אבל כל זה יגיע בזמנו. בינתיים ממשיכה את דרכי, בלי המלאך הקטן שלי, ממשיכה למרות הכאב הבלתי נסבל והעצב ללא גבול. כל בוקר לובשת את חליפת החיים, כל לילה מקווה לפגוש את בני בחלומות. מאחלת לך שתמצא איפהשהו את הכח להמשיך את הדרך. שום דבר לעולם לא יהיה כמו פעם. הכאב לא עובר, הגעגוע גדל עם הזמן. השאלות הרבות מקשות על החיים, אבל בסופו של דבר החיים יותר חזקים מהכל ועם כל זה ממשיכים. לא בטוחה שעזרתי לך במשהו. מקווה שתמצא את הדרך האישית שלך להמשיך אלה.

 

[yazi22]

אתך בכאבך, מכל הלב

רענן, כל כך נורא לקרוא איך במילים פשוטות, במשפט רגיל בעברית, אתה מספר את הדבר הנורא מכל. אני חושב שכל אחד שונה ואצל כל אחד שונה. אני יכול לשתף רק מנסיוני שלי. מה שקרה לי ואולי הציל אותי היה שהתחלתי לכתוב. ולפני שהתחלתי לכתוב התחלתי לחשוב. להרגיש, להסתכל לכאב ולחושך הזה בעיניים, לא לברוח ולא להתעלם, אלא לנסות לחדור לתוכו, לרדוף אחריו. לתהליך הזה היו תוצאות רבות. בין היתר אני חושב שהוא תעל את השבר לאפיק של יצירה. האבל והכאב קיבלו משמעות. אני לא יודע עד כמה התהליך הזה יכול להתאים לך אבל אני יכול להזמין אותך להצטרף לדרך שעברתי, שאתה עובר כעת, ולקרוא את הדברים שכתבתי. אני מקווה שאם תמצא הד של הבנה ושיתוף, אפילו סוג של צרת רבים, תהיה בכך הקלת מה. משתתף עמוקות בצער ובבכי שלך. יעקב.

 

[eaz1514]

../images/Emo14.gif רענן ליבי איתכם ../images/Emo201.gif

חברי הביעו בערך את כל מה שניתן לאמר, פשוט אין מילים. המון שאלות פתוחות, חלל ענק, געגוע אינסוףי וכאב חד וקורע. מעשית תתמכו אחד בשני ומעל הכל תמיד תחשבו מה הבן היה מצפה מכל אחד מכם כמשפחה, אני בטוחה שרצונו שתזחרו לאט לאט לשגרה ומעל ומעבר שזכרונו בלבכם יהיה שמח. את זה למדתי מבני רונן שנפטר בגיל 22 וחמש שנים אחרי אני מישמת את צוואתו. לא תמיד מצליחה אבל משתדלת עם כל הכוחות, אבל זה לוקח זמן. האבל שלך טרי מדי, הכאב לא מרפא אבל לומדים לחיות איתו. המון כח ותדע שאנחנו תמיד כאן להקשיב, להשתתף, לתמוך. אילנה אמא של רונן

 

[אמא93]

ניחומים

רוצה לחזק אותך מכל הלב. אני יודעת שהמוות הוא פתאומי ללא הכנה מראש זה מאוד קשה וצריך להתמודד. יש לך כמו שאמרת משפחה חמה אז תתמקד בזה. תתמקד במה שיש לך ותתמכו אחד בשני כי זה מה שנתן את הכוח להמשיך ולאט לאט תלמד לחיות עם זה. הילדים האחרים שלך זקוקים לך. זה קל לתת עצות אבל אתה תמצא את הדרך לבד, ואפשר גם לבקש עזרה מבחוץ בימים קשים. ואנא תסיר מחשבות לא טובות זה ודאי לא מה שהבן שלך היה רוצה. האמת שגם לי זה היה תקופה אז הלכתי לבקש עזרה. אין ברירה צריך להמשיך למען הילדים האחרים. מחזקת אותך מכל הלב מיכל

 

[avif6]

רענן היקר

אין מלים לתאר את הצער לשמוע מה שאתה כותב אני אבא ליעלי ועוד 3 ילדים . לפני 4 חודשים איבדתי את יעלי עקב מחלת הלוקמיה . מות בנך קרה לפני כחודש וחצי ורק עכשיו יצאתם מהאזכרה של ה 30 וזה עוד כל כך טרי. אני מביע הזדהות כנה עם כאבך ומבין את הרגשתך בעומק לבי. לדעתי קודם כל טוב שהצטרפת לפורום זה. יש בו אנשים יקרים שיכולים להבין אותך ואת הרגשתך . תשתדל לכתוב על בנך כמה שיותר , אני תוך כדי כתיבה על יעלי מרגיש שהיא נמצאת לידי וזה נותן לי לפעמים תחושה של הקלה. אני לא פניתי לעזרה מקצועית ומצליח לשרוד כל יום בעזרת אשתי המקסימה ו 3 ילדנו שנותנים לי את הסיבה הכי טובה לקום כל יום בבוקר אך אם אתה מרגיש שאתה לא מסוגל להתמודד עם חיי היום יום והשגרה החדשה והאיומה שתקפה אותך, אל תהסס לפנות לעזרה. עולמך חרב עליך , עליי ועל כל חברי פורום זה אך אנו מתמודדים וחיים מיום ליום למען משפחתנו עצמנו והסובבים. הזמן לא יעביר את הכאב לצערי אך יתן לך כלים לחיות בצל הכאב. תשתדל להעסיק את עצמך בפעילות מתמדת זה מה שאני עושה ואם פעילות זו גם תנציח את בנך אז לדעתי גם תוכל להרגיש שאתה עדיין עושה למענו- אינני יודע אם מבחינתך עיצות אלו מתאימות אך אני משתדל לנהוג כך וזה מצליח להעביר לי את הימים הקשים.

 

[דליה ח]

רענן,

נשבר הלב כל פעם למצוא כאן מצטרפים חדשים. אסונך הוא מאוד טרי, ואני בטוחה שהמקום הזה ייתן לך אוזן קשבת, ופה ושם טיפים שיעזרו לך לתפקד. אני מסכימה עם כל מילה של יעקב, הכתיבה היא כלי מעולה, ושם אתה עומד מול הכאב, לא בורח ממנו. זה קשה וקורע, אבל זה בעיקר מרוקן. כל פעם מחדש אתה מתרוקן על הנייר/מחשב מה שמתאים. כולנו על אותה הסירה, נחתור ביחד, נאזן אחד את השני כדי שלא ניפול....................דליה

 

[liat1953]

מזדהה עם כל מילה שלך

ברגע אחד החיים משתנים ללא הכר...קראתי את דבריך וחזרתי לאחור איתך לאותו יום בו חיי השתנו. תמשיכו להיות משפחה חמה ומלוכדת,וגם כאן תוכל למצוא אוזן קשבת והבנה .אנו כאן לעזור ולהעזר. שולחת

לחיזוק ליאת

 

[דנדוש2009]

רענן תנחומי לך ולמשפחתך

כל פעם שיש הודעה מהסוג "החדש" אני מצטמררת, עוד משפחה שצריכה להתחיל לצעוד בדרך חדשה ולא נודעת מלאת געגועים וכאבים. שמחתי לקרוא שיש לכם משפחה חמה ומלוכדת כי זה מה שיחזיק אותך בתקופה הקרובה. אנחנו אבדנו את דניאל בת ה- 13.5 לפני כשלושה וחצי חודשים ואלמלא המשפחה אני לא יודעת איפו הייתי היום...אני בדר"כ אדם חזק אבל באובדן כזה שחווינו חוזק לא ממש עוזר. אין לי הרבה מה להציע לך , זה נושא אישי מה ואיך , פשוט תהיה עצמך, תן לעצמך זמן להתאבל ולבכות - אין יום שאני לא בוכה! צריך לחיות לאט את היום הנוכחי ואח"כ היום הבא וכך הלאה. משתתפים בצערך

 

[גל213]

רענן

משתתפת בצערך,בני נדרס למוות ב1/5/2008 בהיותו בן 10 ושלושה חודשים, גם אותי הכאב חיסל נפשית. אבל קמים בשביל מי שנישאר,נותר לי בן שצריך הורים. הגעגועים מתחזקים מיום ליום,אין יום שאני לא בוכה למרות שעברה שנה.אני לא כותבת כאן הרבה תמיד אני קוראת ושואבת כוחות מכולם.יש הרבה דברים שעדיין קשה לי להתמודד כמו תמונות שלו ,קשה לי כשאני פוגשת את חבריו. החיים נגמרים ולומדים לחיות מחדש לצד הכאב.כל פרופורציות החיים משתנה,אבל החשוב תשמור על משפחתך חמה ומלוכדת. גלית

 

[חיה אש]

רענן מזדהה עם הרגשות שלך

ומבינה אותם ...נוסחאות אין רק כמו שכתבו קודמיי באמת להאחז במה שנשאר במשפחה החמה והמלוכדת .