מות הסבא...
אני יודע שזה לא ממש קשור, אבל היום ביליתי עם סבא וסבתא שלי מצד אימי שניהם גרים 2 בניינים לידי, בריאים מאוד וגם זקנים. כשהייתי איתם, נזכרתי במות סבי מצד אבא שלי. אני זוכר איזה ארבעה חודשים לפני שהוא מת, אח של אחי שנמצא בארה``ב, לאבי יש שני אחים בארה``ב ואחות באילת, בקיצור.. האח התקשר וסיפר כי סבא שלי, ברני שמו, קיבל ועבר בדיקות, והתברר כי הוא חולה סרטן. סבא שלי הוא בארה``ב, והצלצול הזה בדיוק היה כמה ימים אחרי תחילת הלימודים לפני שנתיים כשהתחלתי כיתה ד`... ובחופש שהיה בדיוק כמה ימים לפני, בילינו את חופשת בת המצווה של אחותי הגדולה. היינו בארה``ב ופגשנו את סבי גם כן, הוא היה נראה בריא לגמרי, שמח, הוא טיפ טיפה עשה הפלייה אליי, אבל בכל זאת, התרגש בשביל אחותי וכו`, הוא היה איש מאוד חכם מדען, כמו שאני רוצה להיות, הסביר על החלל, ונהניתי לדבר איתו אפילו שההבדל שנים בינינו היה איזה 65 שנה. בהתחלה, לא האמנתי בחיים לא הכרתי חולה סרטן, והנה פתאום סבי הופך לכזה... אגב, סבתא שלי הביולוגית היא חולת נפש, והם התגרשו, אז סבי התחתן עם אישה אחרת, גם נחמדה. אז זה היה מאוד קשה גם בשביל סבתי האמיתית, ועצוב לי שהיא לא בדיוק מבינה מה קרה, כמו ילדה קטנה. החודש הראשון, הוא עדיין היה בסדר בבית החולים, חודש אח``כ מצבו הדרדר, ואח``כ נדמה שהיה שיפור, אבל אז הגיע הטלפון הגורלי, שוב זה היה אח של אחי, הפעם סיפר כי סבי הולך למות בימים הקרובים, ואני זוכר בע``פ את השיחה של אבי עם סבי. אבא שלי כמעט אף פעם לא בוכה, אני חושב שזה הפעם הראשונה שראיתי אותו כך, עכשיו קצת נוזלות לי דמעות. אבא שלי התחיל לבכות מאוד, אמר לסבי שלום, וכמה היה כיף איתו, ושיהיה לו כמה שיותר טוב, וסבי ביקש שלא יבכה. עבר יום, יומיים, שלושה, והנה הגיע הטלפון הפעם אני חושב שזה היה מאחיו השני של אבי. והוא סיפר לו את ההודעה הנוראית אבל טובה, סבי מת, אבל מת בשלווה, הוא ישן בלילה ובבוקר, לא תיפקד שום דבר מגופו. אני כ``כ בכיתי, למרות שהייתי בן 9, 9 וחצי, היה קשה לי לקלוט שסבא מת... אבא שלי היה במצב דיכאון, וכך גם הייתה ההרגשה בבית. אני טסתי עם אבא שלי לבד לארה``ב לעשות לו טקס לוויה כזאת, שרפו את גופתו. והייתי כ``כ עצוב, כ``כ הרבה אנשים אהבו אותו. הוא היה איש בסה``כ נחמד, סבתי המשוגעת, גם בכתה, כנראה לרגע נהפכה להגיונית. וזהו, עכשיו יש לי רק סבא אחד. אני מקווה שסבא וסבתי יחיו יותר זמן מסבי שמת בגיל 73, והם כבר בני 80 ו 85, אני רק מתפלל, שלפחות לא יסבלו שימותו כמו סבי. עמית בן 11 וחצי...
אני יודע שזה לא ממש קשור, אבל היום ביליתי עם סבא וסבתא שלי מצד אימי שניהם גרים 2 בניינים לידי, בריאים מאוד וגם זקנים. כשהייתי איתם, נזכרתי במות סבי מצד אבא שלי. אני זוכר איזה ארבעה חודשים לפני שהוא מת, אח של אחי שנמצא בארה``ב, לאבי יש שני אחים בארה``ב ואחות באילת, בקיצור.. האח התקשר וסיפר כי סבא שלי, ברני שמו, קיבל ועבר בדיקות, והתברר כי הוא חולה סרטן. סבא שלי הוא בארה``ב, והצלצול הזה בדיוק היה כמה ימים אחרי תחילת הלימודים לפני שנתיים כשהתחלתי כיתה ד`... ובחופש שהיה בדיוק כמה ימים לפני, בילינו את חופשת בת המצווה של אחותי הגדולה. היינו בארה``ב ופגשנו את סבי גם כן, הוא היה נראה בריא לגמרי, שמח, הוא טיפ טיפה עשה הפלייה אליי, אבל בכל זאת, התרגש בשביל אחותי וכו`, הוא היה איש מאוד חכם מדען, כמו שאני רוצה להיות, הסביר על החלל, ונהניתי לדבר איתו אפילו שההבדל שנים בינינו היה איזה 65 שנה. בהתחלה, לא האמנתי בחיים לא הכרתי חולה סרטן, והנה פתאום סבי הופך לכזה... אגב, סבתא שלי הביולוגית היא חולת נפש, והם התגרשו, אז סבי התחתן עם אישה אחרת, גם נחמדה. אז זה היה מאוד קשה גם בשביל סבתי האמיתית, ועצוב לי שהיא לא בדיוק מבינה מה קרה, כמו ילדה קטנה. החודש הראשון, הוא עדיין היה בסדר בבית החולים, חודש אח``כ מצבו הדרדר, ואח``כ נדמה שהיה שיפור, אבל אז הגיע הטלפון הגורלי, שוב זה היה אח של אחי, הפעם סיפר כי סבי הולך למות בימים הקרובים, ואני זוכר בע``פ את השיחה של אבי עם סבי. אבא שלי כמעט אף פעם לא בוכה, אני חושב שזה הפעם הראשונה שראיתי אותו כך, עכשיו קצת נוזלות לי דמעות. אבא שלי התחיל לבכות מאוד, אמר לסבי שלום, וכמה היה כיף איתו, ושיהיה לו כמה שיותר טוב, וסבי ביקש שלא יבכה. עבר יום, יומיים, שלושה, והנה הגיע הטלפון הפעם אני חושב שזה היה מאחיו השני של אבי. והוא סיפר לו את ההודעה הנוראית אבל טובה, סבי מת, אבל מת בשלווה, הוא ישן בלילה ובבוקר, לא תיפקד שום דבר מגופו. אני כ``כ בכיתי, למרות שהייתי בן 9, 9 וחצי, היה קשה לי לקלוט שסבא מת... אבא שלי היה במצב דיכאון, וכך גם הייתה ההרגשה בבית. אני טסתי עם אבא שלי לבד לארה``ב לעשות לו טקס לוויה כזאת, שרפו את גופתו. והייתי כ``כ עצוב, כ``כ הרבה אנשים אהבו אותו. הוא היה איש בסה``כ נחמד, סבתי המשוגעת, גם בכתה, כנראה לרגע נהפכה להגיונית. וזהו, עכשיו יש לי רק סבא אחד. אני מקווה שסבא וסבתי יחיו יותר זמן מסבי שמת בגיל 73, והם כבר בני 80 ו 85, אני רק מתפלל, שלפחות לא יסבלו שימותו כמו סבי. עמית בן 11 וחצי...