שמעתי בתוכנית רדיו פעם ראש ראשות ערבית
מתראין בקשר לאדמות, ומדבר על צעירים, בני 20 שכבר "צריכים להתחתן" ואין להם אדמה לבנות עליה בית.
ואני חושב לעצמי... שלא אני ולא אף חבר שיש לי חלמנו בכלל על אדמה בבעלותנו בגיל הזה.
שלא נדבר על לבנות בית.
כל חברי שקנו בית/דירה/אדמה עשו זאת ע"י קניה ולא קיבלו דבר מהמדינה.
המצב הזה מייצג את רוב הציבור היהודי.
העלית הרבה נושאים שאי אפשר להתייחס לכולם בפוסט קצר, אבל דבר אחד אני כן אגיד.
שהיחס כלפי המגזר הערבי בישראל הוא שוויוני במהותו וגם בשטח.
ערבים מאכלסים את כל מוסדות המדינה, כולל בתי חולים, משרדי ממשלה, מערכת המשפט (שופט ערבי שלח את קצב לכלא), משטרה ועוד...
ההכרות שלי עם המגזר הערבי די טובה.
אני מכיר הרבה חברים מגיל ילדות ויודע מה הם עושים היום כשהם בוגרים, בגילי.
מי שהיה ילד מופרע ומועד לפורענות, הלך לעולם הפשע (וממש לא מדובר במשפחות קשות יום שלא היה להן אוכל בבית) ואחרים פנו לכל מיני תחומים אחרים, היום הם רופאים, עו"ד, רואי חשבון, עובדי בנק ... הכל מהכל, ואני מסתכל על עצמי, על חברים יהודים שלי ולא רואה משהו שעשה את החיים יותר קשים לחבר'ה הערבים.
אפילו להפך, לא היה להם 3 שנים של צבא בין סוף התיכון לתחילת הקריירה/לימודים/עבודה, וזה ייתרון לא מבוטל בכלל.