מזוזה נחשבת גם כמגן-
תקציר
המזוזה היא הסמל המובהק ביותר של הבית היהודי, ומזה כ-1,500 שנה ישבארץ ישראל עדויות לקיומה. המזוזה היא מגילת קלף מגוללת, ועליה שני קטעים מן התורה - שתי פרשיות הכוללות את מצוות מזוזה וכן רעיונות מרכזיים באמונה היהודית. הקלף המגולגל מונח בתוך בית מזוזה, שאותו קובעים, במאונך או באלכסון, על הדופן הימני של הפתח (מצדו של הנכנס).
קביעת מזוזה היא מצווה מן התורה המקובלת בכל קהילות ישראל, והיא נועדה להזכיר לכל הנכנס לבית או היוצא ממנו את מציאות האל "לעולם ולעולמי עולמים".
יש המייחסים למזוזה סגולה, לשמירה מפני מזיקים וסכנות. המילה "שדי" המופיעה לעתים על הקלף (או על בית המזוזה) מתפרשת כראשי תיבות של המילים: שומר דלתות ישראל. בתי מזוזה הפכו עם השנים לפריט נוי מעוצב עשוי כסף וזהב, עץ וזכוכית, אבן ועור. בית מזוזה עם עיטור דמוי גדר תיל של מחנה ריכוז נבחר על ידי האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, ללוות אותו במסעו בחלל.
מצוות מזוזה
מצוות מזוזה היא לכתוב את דברי התורה "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" ולקבוע אותם "עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו 9). המזוזה היא מגילת קלף שעליה כתובים שני קטעים מן התורה - שתי פרשיות: "שמע" (שמע ישראל), "והיה אם שמוע". בכל אחד משני הקטעים נזכר הציווי לכתוב מזוזה, ושניהם יחד כוללים כמה מעיקרי האמונה היהודית: אמונת הייחוד, האמונה באל אחד: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"; חובת לימוד תורה; ועקרון הגמול - שכר ועונש. סופר סת"ם כותב את מגילת הקלף של המזוזה ביד, בכתב מיוחד - כתב סופרים, ובהתאם לכללים שנקבעו בהלכה.
לפי ספר הזוהר, נוהגים לכתוב מצדו השני, החיצוני, של הקלף את המילה "שדי" - שהיא גם ראשי תיבות של המילים: שומר דלתותישראל.
כל בית או חדר המשמש למגורים חייב במזוזה - לא כולל מחסנים וחדרי שירותים - וכך גם שערי חצרות וערים שבהן מתגוררים יהודים. לפי ההלכה, מצוות מזוזה אינה חלה על בנייני ציבור, ובכלל זה בית כנסת, ובכל זאת נוהגים לקבוע מזוזה גם בהם. את המזוזה מצמידים לעמוד הפתח הימני (מצידו של הנכנס), בחלקו העליון. לפי מנהג הספרדים - המזוזה מונחת במאונך, ולפי מנהג האשכנזים - באלכסון. לפני שקובעים את המזוזה על פתח הבית או החדר, נוהגים לומר ברכה, שנוסחה הקדום מופיע כבר בתלמוד הירושלמי.
המזוזה והבית היהודי
הסימון הראשון של מזוזת הפתח לזיהוי הבית היהודי אינו קשור למצוות מזוזה אלא לסיפור יציאת מצרים, וליתר דיוק - למכת בכורות. בספר שמות (יב 21 -23) מסופר, כי ה' ציווה על בני ישראל לסמן בדם את משקופי הבתים והמזוזות, כדי להבחין בין בתי בני ישראל ובין בתי המצרים בזמן מכת בכורות ולמנוע פגיעה בבכורות בני ישראל. יוסף בן מתתיהו, בספרו קדמוניות היהודים, מסביר שהיהודים נצטוו "לכתוב על דלתותיהם את הטובות הגדולות ביותר שהיטיב אלוהים עמהם... כדי שיהא חסדו של אלוהים עליהם גלוי לבריות מכל צד." במבנים עתיקים שנחשפו בארץ ישראל נמצא חריץ באחת ממזוזות הפתח - במקרים רבים דווקא בדופן הימני של הפתח, בחלקו העליון - והדבר מסייע לארכיאולוגים לזהות את המבנה כבית יהודי. זאת ועוד: מבנים שנתגלו בארץ ישראל מעידים כי בתקופת המשנה והתלמוד (וגם אחריה) נהגו לקבוע את המזוזה במאונך או באלכסון. מזוזה אלכסונית נמצאה בבית מגורים יהודי בחורבת סוסיה, ומזוזות אנכיות נמצאו בכפר הסמוך, אשתמוע.
בזמנים ובמקומות מסוימים ראו הגויים במזוזה כישוף, ומשום כך לעתים לא נקבעו מזוזות בשערי שכונות יהודיות ובתי עסק שגויים היו נכנסים ויוצאים בהם.
לינק
http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=887
