אני למשל מאוד הולכת אחרי איך שאני
מרגישה. מבלי להישמע חלילה מזלזלת באף אחת מכן.. אני מאוד מאוד יודעת מה שאני רוצה. כשעמדתי להתחתן, ידעתי בדיוק מי אני רוצה שיהא אחראי לשמלת הכלולות שלי. בדיוק כמו שיר שמעריצה את טל בק, כך אני הערצת את יובל רביד. אהבתי מאוד את הדרך שבה הוא מלביש נשים. יותר כמו שמלות ערב רומיות ופחות שמלות כלתיות. אני זוכרת שנכנסתי אליו ואמרתי: "יובל, את השמלה הזאת אני רוצה למדוד, רק תדאג שלילי(בזמנו לילי שרון ז"ל היתה מציירת ורוקמת פרפרים של זהב על שמלותיו) תצייר לי פרפרים מזהב למטה. מדדתי את השמלה, הפסקתי לנשום לשניה וחצי וסגרתי עניין. מאותו הרגע ידעתי שנוא שהשמלה סגור והפעם הבאה שהייתי אצלו זה רק על מנת להראות את השמלה לתמי ריגאי חברתי שתחייה. מעולם לא הצטערתי שלא מדדתי שמלות נוספות. כך שאני באופן אישי מאוד מאמינה בקליק עם בגד ומאמינה שצריך ללכת על זה. אחרי הכל, "האוייב של הטוב, זה העוד יותר טוב"...