הגבירה מן האגם
New member
מזל טוב ובהצלחה וסיפור
היי יפעת! מזל טוב ובהצלחה. אני שמחה על היוזמה. סיפור במתנה לרך הנולד (ולכל חובבי הדרואידים) - ליבו של האביב – ייטס (אירלנד) איש זקן מאוד, שפניו היו חסרות בשר כמעט כמו כף רגלה של ציפור, ישב מהורהר על חוף האבנים של אי מכוסה עצי אילסר ושמו – לוך גיל. נער מנומש בן 17 ישב לצידו, מתבונן בסנוניות צוללות לתפוס זבובים מעל המים שהיו חסרי תנועה. מאחורי השניים, חבוי למחצה בין העצים, עמד מנזר קטן שנשרף על-ידי נציגי המלכה, אבל הנער חידש את הגג שלו בקנים כך שהזקן יוכל לחסות בו בימיו האחרונים. בגינה שהקיפה את הבית לא טיפל ולכן הייתה מכוסה סבך שיחי ורדים אדומים ושושנים צחורות. מאחורי סבך הפרחים צמחו שרכים כל-כך עמוקים וגבוהים, שילד קטן אם היה עומד ביניהם על קצות אצבעותיו, לא היה נראה. מאחורי השרכים הזדקרו עצי אלון ועצי אילסר קטנים. הנער פנה לזקן "אתה עובד קשה כל-כך. אולי תנוח מעט, אתה נראה לי עייף מתמיד. האנשים אומרים שאתה זקן מן הנשרים, ובכל זאת אינך מחפש את המנוחה המתאימה לגילך". הזקן, שנראה היה שליבו נמצא בימים ובמקומות רחוקים משם ענה: "אני אספר לך מדוע לא יכולתי לנוח. חשוב ונכון שתדע זאת שכן אתה משרת אותי בנאמנות כבר חמש שנים ואף מפיג מדי פעם את העגמומית של הבדידות הנופלת תמיד על החכם. מלבד זאת שפרי עבודתי הממושכת כבר קרוב ובהישג יד". "אדוני" ענה הנער "אל תחשוב שאני עומד לחקור אותך. תפקידי הוא לשמור על האש דולקת, לסגור את הגג מפני הגשם, לאטום את הקירות מחדירת הרוח; להוריד את הספרים הכבדים מן המדפים ולהיות בעל לב שאינו חוקר ואינו סקרן. אלוהים ברא חוכמה נפרדת לכל יצור חי, ולבצע את המלאכות הללו זוהי חכמתי". "אתה פוחד" אמר הזקן. "לפעמים, בלילה" אמר הנער "כשאתה קורא בספרים הכבדים ומקל בידך, אני מתבונן מעבר לדלת ורואה. פעם איש אפור גדול רועה חזירים באילסר ופעם המון אנשים קטנים בכיפות אדומות יוצאים מתוך האגם ופרות לבנות קטנות לפניהם. איני מפחד מן האנשים הקטנים כמו שאני מפחד מן האיש האפור; כי כשהם מתקרבים לבית הם חולבים את הפרות ושותים את החלב המהביל ומתחילים לרקוד; ואני יודע שהטוב שוכן בלבו של מי שאוהב לרקוד; אבל אני גם מפחד מהם בשל כך.ואני מפחד מן העלמות הגבוהות וצחורות הזרועות המגיחות מן האוויר, שטות באיטיות לכיוון זה או לכיוון אחר, מכתירות עצמן בורדים ובשושנים ומנפנפות בשערותיהן. לשיער שלהן יש חיים משלו והוא נע כמו ששמעתי על פי המחשבות שלהן, לפעמים פזור לפעמים מכונס. יש להן פנים עדינים ומקסימים אבל אני מפחד מהן ומן האמנות המושכת אותן קרוב אלינו". "מדוע אתה פוחד" אמר הזקן "מן האלים הקדמונים השומרים על ארצנו ומחזקים את אנשיה?... ובכל זאת חייב אני לספר לך מדוע אני צם ומדוע איני מבקש מנוחה, בעיקר מכיוון שאני זקוק לעזרתך. שאם לא כן, צמתי ועמלתי בחינם. לאחר שתמלא את משאלתי האחרונה הזו אתה רשאי ללכת ולבנות את ביתך, לעבד את שדותיך ולשאת נערה בת גילך לאישה ולשכוח את האלים הקדמונים, שכן אשאיר מאחורי בבית הקטן מספיק כסף לבניית גג עץ לביתך ולפרנסתך". "הקדשתי את כל חיי לחקר סוד החיים. לא הייתי מאושר כילד וכנער כי ידעתי שהזמן יחלוף ואהיה זקן; ולכן החלטתי לחקור את הסוד הגדול. אני רוצה שחיי יהיו בעלי משמעות. אני רוצה להיות כמו האלים הקדמונים של האדמה. בנערותי, מצאתי במנזר ספרדי כתב-יד עתיק רשום עברית ובו קראתי שיש רגע אחד במעבר השמש בין טלה לאריה, רגע אחד, המזמר עם שיר כוחות האלמוות. זה אשר ישגיח ברגע ויאזין לשיר יהפוך להיות כמו כוחות האלמוות עצמם. חזרתי מספרד לאירלנד כדי להיוועץ באנשי הפיות וברופאי הפרות. כולם שמעו על אותו רגע אבל אף אחד לא ידע לומר לי היכן בדיוק על הזודיאק הוא נמצא. ועכשיו, אחרי חיים רצופי הכנה והתכוונות, מצאתי את אותו איש פיות שאמר לי שהרגע קרוב מאוד. מחר, זמן קצר לפני תום השעה שלאחר עלות השחר, אמצא את הרגע. ואז, אפליג לארץ דרומית ואבנה לעצמי ארמון שיש לבן בינות לעצי הדרים, היפים והאמיצים יבואו לארח לי לחברה וכך אכנס למלכות נעורי האינסופיים. אך כדי שאוכל לשמוע את השיר, אמר לי אותו איש פיות, עליך להכין את הבית עבורי בדרך בה אורה לך. ובבוקר, זמן קצר לפני תום השעה הראשונה של אור, עליך לבוא ולמצוא אותי". "האם תהיה צעיר אז?" שאל הנער. "אהיה בערך בגילך. אולם עכשיו אני זקן ועליך לעזור לי להגיע לכיסא ולספרים שלי". לאחר שהשאיר את הזקן בחדרו, יצא הנער אל היער והחל בעבודתו. הוא כרת ערמות רבות של ענפי עץ אילסר וקנים, וריפד בהם את קירות חדרו של הזקן. לקראת חצות החל אוסף שרכים ומכסה בהם את רצפת החדר. אחר-כך יצא לקטוף ורדים ושושנים ופיזר אותן על השרכים ועל שולחנו של הזקן, ערמות ערמות. בחוץ, נראה הנוף מסביב כאילו קפא. כאילו מישהו פיסל כל עלה מאזמרגד ויצק על פני הים אופל בהיר. רק תולעת אחת זהרה בחושך באור קלוש ותנועתה האיטית הייתה סימן חיים יחיד. לאחר שסיים את עבודתו, סגר את דלת חדרו של הזקן והטיל עצמו למיטת הקנים שלו, רק כדי לחלום על חיים שלוויים כגבר צעיר עם אישתו הנחשקת וילדיו הצוחקים. עם עלות השחר התעורר ויצא כדי להכין את סירתו של הזקן למסע. אז ישב כדי להמתין לרגע הנכון. לאט לאט החלו הציפורים לזמר ועם הדקות הנוקפות היה נדמה לו שכל מה שסביבו מוצף בשירה ובצליל. זה היה הרגע היפה והחי ביותר בשנה; ניתן היה לשמוע בו את ליבו הפועם של האביב. הוא קם והלך לאדונו, מפלס את דרכו דרך הירק שמילא את החדר. קרני השמש ריצדו במעגלים קטנים על הרצפה ועל הקירות. צללים ירוקים ורכים מילאו את החלל. הזקן ישב אל השולחן, מחבק אגודה עצומה של ורדים אדומים ושושנים צחורות בין זרועותיו, ראשו שמוט על חזהו. על השולחן לשמאלו היה מונח ארנק עור מלא חתיכות זהב וכסף. לימינו הונח שרביט ארוך. הנער נגע בזקן. הוא לא זז. הנער הרים את כפות ידיו של הזקן. אלה כבר היו קרות מעט וצנחו בכבדות. "היה יותר טוב בשבילו פשוט לומר את התפילות ולנשק את אבני מחרוזת התפילה" חשב הנער. קיכלי שנח על ערמת ירק שנשענה אל החלון החל לשיר. באהבה, הגבירה מן האגם.
היי יפעת! מזל טוב ובהצלחה. אני שמחה על היוזמה. סיפור במתנה לרך הנולד (ולכל חובבי הדרואידים) - ליבו של האביב – ייטס (אירלנד) איש זקן מאוד, שפניו היו חסרות בשר כמעט כמו כף רגלה של ציפור, ישב מהורהר על חוף האבנים של אי מכוסה עצי אילסר ושמו – לוך גיל. נער מנומש בן 17 ישב לצידו, מתבונן בסנוניות צוללות לתפוס זבובים מעל המים שהיו חסרי תנועה. מאחורי השניים, חבוי למחצה בין העצים, עמד מנזר קטן שנשרף על-ידי נציגי המלכה, אבל הנער חידש את הגג שלו בקנים כך שהזקן יוכל לחסות בו בימיו האחרונים. בגינה שהקיפה את הבית לא טיפל ולכן הייתה מכוסה סבך שיחי ורדים אדומים ושושנים צחורות. מאחורי סבך הפרחים צמחו שרכים כל-כך עמוקים וגבוהים, שילד קטן אם היה עומד ביניהם על קצות אצבעותיו, לא היה נראה. מאחורי השרכים הזדקרו עצי אלון ועצי אילסר קטנים. הנער פנה לזקן "אתה עובד קשה כל-כך. אולי תנוח מעט, אתה נראה לי עייף מתמיד. האנשים אומרים שאתה זקן מן הנשרים, ובכל זאת אינך מחפש את המנוחה המתאימה לגילך". הזקן, שנראה היה שליבו נמצא בימים ובמקומות רחוקים משם ענה: "אני אספר לך מדוע לא יכולתי לנוח. חשוב ונכון שתדע זאת שכן אתה משרת אותי בנאמנות כבר חמש שנים ואף מפיג מדי פעם את העגמומית של הבדידות הנופלת תמיד על החכם. מלבד זאת שפרי עבודתי הממושכת כבר קרוב ובהישג יד". "אדוני" ענה הנער "אל תחשוב שאני עומד לחקור אותך. תפקידי הוא לשמור על האש דולקת, לסגור את הגג מפני הגשם, לאטום את הקירות מחדירת הרוח; להוריד את הספרים הכבדים מן המדפים ולהיות בעל לב שאינו חוקר ואינו סקרן. אלוהים ברא חוכמה נפרדת לכל יצור חי, ולבצע את המלאכות הללו זוהי חכמתי". "אתה פוחד" אמר הזקן. "לפעמים, בלילה" אמר הנער "כשאתה קורא בספרים הכבדים ומקל בידך, אני מתבונן מעבר לדלת ורואה. פעם איש אפור גדול רועה חזירים באילסר ופעם המון אנשים קטנים בכיפות אדומות יוצאים מתוך האגם ופרות לבנות קטנות לפניהם. איני מפחד מן האנשים הקטנים כמו שאני מפחד מן האיש האפור; כי כשהם מתקרבים לבית הם חולבים את הפרות ושותים את החלב המהביל ומתחילים לרקוד; ואני יודע שהטוב שוכן בלבו של מי שאוהב לרקוד; אבל אני גם מפחד מהם בשל כך.ואני מפחד מן העלמות הגבוהות וצחורות הזרועות המגיחות מן האוויר, שטות באיטיות לכיוון זה או לכיוון אחר, מכתירות עצמן בורדים ובשושנים ומנפנפות בשערותיהן. לשיער שלהן יש חיים משלו והוא נע כמו ששמעתי על פי המחשבות שלהן, לפעמים פזור לפעמים מכונס. יש להן פנים עדינים ומקסימים אבל אני מפחד מהן ומן האמנות המושכת אותן קרוב אלינו". "מדוע אתה פוחד" אמר הזקן "מן האלים הקדמונים השומרים על ארצנו ומחזקים את אנשיה?... ובכל זאת חייב אני לספר לך מדוע אני צם ומדוע איני מבקש מנוחה, בעיקר מכיוון שאני זקוק לעזרתך. שאם לא כן, צמתי ועמלתי בחינם. לאחר שתמלא את משאלתי האחרונה הזו אתה רשאי ללכת ולבנות את ביתך, לעבד את שדותיך ולשאת נערה בת גילך לאישה ולשכוח את האלים הקדמונים, שכן אשאיר מאחורי בבית הקטן מספיק כסף לבניית גג עץ לביתך ולפרנסתך". "הקדשתי את כל חיי לחקר סוד החיים. לא הייתי מאושר כילד וכנער כי ידעתי שהזמן יחלוף ואהיה זקן; ולכן החלטתי לחקור את הסוד הגדול. אני רוצה שחיי יהיו בעלי משמעות. אני רוצה להיות כמו האלים הקדמונים של האדמה. בנערותי, מצאתי במנזר ספרדי כתב-יד עתיק רשום עברית ובו קראתי שיש רגע אחד במעבר השמש בין טלה לאריה, רגע אחד, המזמר עם שיר כוחות האלמוות. זה אשר ישגיח ברגע ויאזין לשיר יהפוך להיות כמו כוחות האלמוות עצמם. חזרתי מספרד לאירלנד כדי להיוועץ באנשי הפיות וברופאי הפרות. כולם שמעו על אותו רגע אבל אף אחד לא ידע לומר לי היכן בדיוק על הזודיאק הוא נמצא. ועכשיו, אחרי חיים רצופי הכנה והתכוונות, מצאתי את אותו איש פיות שאמר לי שהרגע קרוב מאוד. מחר, זמן קצר לפני תום השעה שלאחר עלות השחר, אמצא את הרגע. ואז, אפליג לארץ דרומית ואבנה לעצמי ארמון שיש לבן בינות לעצי הדרים, היפים והאמיצים יבואו לארח לי לחברה וכך אכנס למלכות נעורי האינסופיים. אך כדי שאוכל לשמוע את השיר, אמר לי אותו איש פיות, עליך להכין את הבית עבורי בדרך בה אורה לך. ובבוקר, זמן קצר לפני תום השעה הראשונה של אור, עליך לבוא ולמצוא אותי". "האם תהיה צעיר אז?" שאל הנער. "אהיה בערך בגילך. אולם עכשיו אני זקן ועליך לעזור לי להגיע לכיסא ולספרים שלי". לאחר שהשאיר את הזקן בחדרו, יצא הנער אל היער והחל בעבודתו. הוא כרת ערמות רבות של ענפי עץ אילסר וקנים, וריפד בהם את קירות חדרו של הזקן. לקראת חצות החל אוסף שרכים ומכסה בהם את רצפת החדר. אחר-כך יצא לקטוף ורדים ושושנים ופיזר אותן על השרכים ועל שולחנו של הזקן, ערמות ערמות. בחוץ, נראה הנוף מסביב כאילו קפא. כאילו מישהו פיסל כל עלה מאזמרגד ויצק על פני הים אופל בהיר. רק תולעת אחת זהרה בחושך באור קלוש ותנועתה האיטית הייתה סימן חיים יחיד. לאחר שסיים את עבודתו, סגר את דלת חדרו של הזקן והטיל עצמו למיטת הקנים שלו, רק כדי לחלום על חיים שלוויים כגבר צעיר עם אישתו הנחשקת וילדיו הצוחקים. עם עלות השחר התעורר ויצא כדי להכין את סירתו של הזקן למסע. אז ישב כדי להמתין לרגע הנכון. לאט לאט החלו הציפורים לזמר ועם הדקות הנוקפות היה נדמה לו שכל מה שסביבו מוצף בשירה ובצליל. זה היה הרגע היפה והחי ביותר בשנה; ניתן היה לשמוע בו את ליבו הפועם של האביב. הוא קם והלך לאדונו, מפלס את דרכו דרך הירק שמילא את החדר. קרני השמש ריצדו במעגלים קטנים על הרצפה ועל הקירות. צללים ירוקים ורכים מילאו את החלל. הזקן ישב אל השולחן, מחבק אגודה עצומה של ורדים אדומים ושושנים צחורות בין זרועותיו, ראשו שמוט על חזהו. על השולחן לשמאלו היה מונח ארנק עור מלא חתיכות זהב וכסף. לימינו הונח שרביט ארוך. הנער נגע בזקן. הוא לא זז. הנער הרים את כפות ידיו של הזקן. אלה כבר היו קרות מעט וצנחו בכבדות. "היה יותר טוב בשבילו פשוט לומר את התפילות ולנשק את אבני מחרוזת התפילה" חשב הנער. קיכלי שנח על ערמת ירק שנשענה אל החלון החל לשיר. באהבה, הגבירה מן האגם.