מזל טוב לי

tookmy

New member
מזל טוב לי ../images/Emo48.gif

סיימתי היום את עריכתו של סרט שהזעתי עליו בחודשיים האחרונים. ההזעה הכי קשה הייתה בצילומים - באותו מקום עם מנהלת מפלצת.... והשבוע- בחדר העריכה. הוא לא בדיוק הטעם שלי, אני מוכרחה להודות. לא יודעת (עדיין) לעבוד עם תוכנת העריכה , מה ששם אותי תלויה בימים האלה תלויה לחלוטין בידיו של צעיר בן 21 עם טעם משותף רק בחלק מהדברים (ושבקושי מבין עברית), או בקיצור, נער mtv שעזר לסרט דוקומנטרי להיראות כמו וידאו קליפ. נכון, יכולתי להילחם ולריב איתו, אבל עשיתי את זה רוב היום לפני יומיים או שלושה וגם קצת אתמול בהתעקשות על הכנסת כל התכנים שאני רוצה וכשזה הגיע למוסיקה אז כבר די ויתרתי. שיהיה... בשנה הבאה אני מתכוונת לדעת לערוך בעצמי. נו... ושיעברו כבר החופשה שלפני והלידה וחופשת הלידה של הרכזת שהייתה אמורה לערוך איתי את הסרט... ובכל זאת, למרות שאני מרגישה שהתפשרתי בראייה האמנותית שלי, אני גאה שסיימתי, גאה שהצלחתי להוציא את מה שהוצאתי, גאה שהדרכתי את המשתתפים בחוג כל כך טוב, ושמחה להיות אחרי זה (טוב, כמעט, עוד יש את ההקרנה...)
 
../images/Emo39.gifהמון מזל טוב לך !!! ../images/Emo141.gif

ו- לשתף אותנו בביקורות והשבחים בבקשה !
 

tookmy

New member
בינתיים, לא יכולה לצערי ../images/Emo10.gif

מכיון שמדובר באוכלוסיה עם צרכים מיוחדים, ההקרנה תהיה בפורום יחסית מצומצם, שגם אותו חילצנו מהם בעמל רב, לא רוצים להיחשף וכו´... אם יהיה מאד מוצלח (מבחינתם) ואם כל המשתתפים יסכימו, אולי יוכנס למת"ב באיזור חיפה, אבל בינתיים אני ממש לא בונה על זה... גם פורום של משפחות ואורחים זה מעבר למה שחלמתי שיהיה איתם... וכמובן שאני מכבדתאת רצונם לפרטיות.
 

dani09

New member
כל הכבוד!!!!!!!

אני גאה בך! רק פידבקים חיוביים. יש לך אחד ממני
 
מזל טוב יקרה וכל הכבוד

(אני כאן לרגע, עדיין אין מחשב) - אחד הדברים המאד אופיניים ליצירת סרט הוא, שמאחר שמעורבות א/נשים רבות כל כך, סופו של עניין שכולם מרגישות שזה לא בדיוק ולגמרי. ולו היה תלוי בהן - ואם המפיק היה ככה, ואם הצילומים היו אחרת, ואני באמת חושבת - היכולת להגיע לנקודה. לשים סוף. להחליט. להגיש משהו ולהגיד - מוכן - זאת יכולת חשובה לפחות כמו (אנדרסטייטמנט ליותר מ) היכולת לערוך, נניח. מזל טוב גדול.
 

tookmy

New member
לא, זה לא סרט עם מפיק וכו´

בסך הכל סירטון קטן של 12 דק´, דוקומנטרי. הסירטון צולם עם ועל האנשים שאיתם עבדתי, עבדתי עם חמישה א/נשים עם "צרכים מיוחדים" לימדתי אותן (רק גבר אחד) להחזיק מצלמה, לבנות תסריט וכו´, וכיוונתי אותם לפני , תוך כדי ואחרי הצילומים בכל מה שנוגע לסרט. הסרט הוא עליהם ועל חבריהם. לשלב העריכה הגעתי (לצערי, אני בעד שיתוף שלהם עד כמה שניתן) לבד לחדר העריכה. בכל זאת, למרות שזה הסרט שלהם, זה בהחלט הסרט שלי... או שלנו. וכן, היו לי התערבויות באמצע הצילומים, כאלה שגם אם אני לא התקפלתי מהן, חלק מהעושים במלאכה התקפלו ולא הסכימו לצלם, לראיין, לדבר, ככה שהיו רגעים שבהחלט המשכתי לבד. אבל זה היה לפני חודשיים ועכשיו אני מרשה לעצמי סחטיין קטן...
 
למעלה