מזל טוב לתקשורת...
...היא הצליחה לגרום להסלמת המאבק על גוש קטיף. שלו-ם לכולם קבלו תיאור מצב אפשרי (באמת אפשרי, הרי אף אחד לא יודע מה באמת קרה שם): חייל מעורער בנפשו עולה על אוטובוס בשפרעם והוא מאוד נסער בגלל ההתנתקות. הוא יושב באוטובוס מלא בערבים ומתחילים לעלות בו מחשבות שונות ומשונות על-כך שיש יותר מידי ערבים בארץ והגיע הזמן לגרש אותם במקום לגרש יהודים וכ"ו (רצף מחשבה די רגיל לילד בן 19 עם ראיה לא-כל-כך מורכבת). בנתיים שמחשבתו נודדת, הוא לא שם לב שהוא שולח מבטים די עויינים ליושבי האוטובוס. אחד הנוסעים, ערבי צעיר שמחפש צרות, זורק לו..."פתחנו אתכם כמו זונות (כשהוא מתכוון לצבא הגנה לישראל) בעזה ועכשיו אתם בורחים". החייל (שבכל מקרה ערק ולא רוצה להרגיש קשור לצבא) מרגיש את האמת המאוד כואבת, נעלב מאוד ומחליט לא להשאר שקט... "לפחות לי יש צבא, מה אתה? כלב ערבי בלי שום כבוד?". כצפוי, ידידנו בן המעוטים די מתחיל להעלות צבעי עגבניה באיזור הפנים והצוואר ובלי לחשוב יותר מידי, קם בצעדים מאיימים לכיוונו של החייל. החייל (שוב, ילד בן 19) קצת נבהל, מרים את הידים כדי להתגונן, בטעות נותן מכה קלה עם הנשק לתוקף וזה בתגובה ממטיר על החיל מכות הגונות. צעירים נוספים ששמעו את מהלך השיחה, מחליטים להצטרף לחגיגה. החייל שמנסה להגן על נפשו נמלט לכיוון הדלת והחבורה בעקבותיו. הוא דורך את הנשק ומכוון אליהם "עצרו או שאני יורה" אבל החייל, שגם ככה מעורער בנפשו, כל כך רועד, שהוא לוחץ על ההדק כשהנשק במצב "אוטומאט" (הוא בקושי היה בצבא ומאוד הגיוני שזו הפעם הראשונה שהוא משתמש בנשק בצבא "המסודר" שלנו). "כשמחפשים סיבה להלהיט את הרוחות, גם רוח קלה דומה בעינינו לברזל לוהט" יומנעים לכולם
...היא הצליחה לגרום להסלמת המאבק על גוש קטיף. שלו-ם לכולם קבלו תיאור מצב אפשרי (באמת אפשרי, הרי אף אחד לא יודע מה באמת קרה שם): חייל מעורער בנפשו עולה על אוטובוס בשפרעם והוא מאוד נסער בגלל ההתנתקות. הוא יושב באוטובוס מלא בערבים ומתחילים לעלות בו מחשבות שונות ומשונות על-כך שיש יותר מידי ערבים בארץ והגיע הזמן לגרש אותם במקום לגרש יהודים וכ"ו (רצף מחשבה די רגיל לילד בן 19 עם ראיה לא-כל-כך מורכבת). בנתיים שמחשבתו נודדת, הוא לא שם לב שהוא שולח מבטים די עויינים ליושבי האוטובוס. אחד הנוסעים, ערבי צעיר שמחפש צרות, זורק לו..."פתחנו אתכם כמו זונות (כשהוא מתכוון לצבא הגנה לישראל) בעזה ועכשיו אתם בורחים". החייל (שבכל מקרה ערק ולא רוצה להרגיש קשור לצבא) מרגיש את האמת המאוד כואבת, נעלב מאוד ומחליט לא להשאר שקט... "לפחות לי יש צבא, מה אתה? כלב ערבי בלי שום כבוד?". כצפוי, ידידנו בן המעוטים די מתחיל להעלות צבעי עגבניה באיזור הפנים והצוואר ובלי לחשוב יותר מידי, קם בצעדים מאיימים לכיוונו של החייל. החייל (שוב, ילד בן 19) קצת נבהל, מרים את הידים כדי להתגונן, בטעות נותן מכה קלה עם הנשק לתוקף וזה בתגובה ממטיר על החיל מכות הגונות. צעירים נוספים ששמעו את מהלך השיחה, מחליטים להצטרף לחגיגה. החייל שמנסה להגן על נפשו נמלט לכיוון הדלת והחבורה בעקבותיו. הוא דורך את הנשק ומכוון אליהם "עצרו או שאני יורה" אבל החייל, שגם ככה מעורער בנפשו, כל כך רועד, שהוא לוחץ על ההדק כשהנשק במצב "אוטומאט" (הוא בקושי היה בצבא ומאוד הגיוני שזו הפעם הראשונה שהוא משתמש בנשק בצבא "המסודר" שלנו). "כשמחפשים סיבה להלהיט את הרוחות, גם רוח קלה דומה בעינינו לברזל לוהט" יומנעים לכולם