מזל טוב!

[efratramati]

מזל טוב!

מור - הרבה כבוד על הפורום החדש ועל כל הפעילות המבורכת! אני - אני בכלל מאופני שטח

רגילה להיות פחות או יותר האישה היחידה בין המון גברים. כל החיים שלי טענתי שאני לא יכולה לרוץ וככה שבועיים לפני הנייק של שנה שעברה החלטתי לבדוק אם זה נכון. הייתי מאוד מופתעת כשהצלחתי לרוץ 20 דקות וחצי שעה. לא שנהניתי במיוחד. היה לי נורא קשה. אבל איךשהו בדימיון שלי ראיתי את עצמי רצה בקלילות למרחקים ארוכים. מתוך אופטימיות לא ברורה, ואולי גם בגלל החולצה

ו-כן אולי גם קצת בגלל האתגר, נרשמתי למירוץ והזוגי שלי ברוב קנאה נרשם גם. אז שבועיים אחרי שהתחלתי לרוץ רצתי 10 קמ בקושי רב בזמן שיא של שעה ועשרים. נותרתי בחיים (!) ואז הכתה בי התובנה שאם אני רוצה לשפר את הכושר האירובי שלי לוולוו, הריצה יכולה להיות מפתח. וככה בעקשנות התחלתי לרוץ. התאמנתי, בעיקר לבדי. עשיתי מירוצים גם כשסיימתי אותם אחרונה עם ליווי משטרתי רגע לפני או אחרי סגירת הכבישים עדיין לא עניין אותי כלום. לא - לא התאהבתי בריצה. אבל ההשפעה שלה עלי הכושר שלי היתה בלתי ניתנת לתיאור. והוולוו (עשרות קילומטרים של רכיבת שטח עם המון עליות) באמת היה קל יותר, וזה שאחריו - אפילו עוד יותר. ככה הריצה הפכה לחלק מהחיים שלי. וכשראיתי שיכולה לרוץ 10 קמ בלי לנפוח את נשמתי וידעתי שיכולה לרכב הרבה קילומטרים/שעות בשטח כולל טיפוסים אכזריים באזור עין כרם, התחלתי לחשוב על טריאטלון. הטריאטלון נכנס לחיים שלי בילדותי ביחד עם אבא שלי זיכרונו לברכה. הוא היה אצן וטריאטלט. הוא לקח אותי, כשהייתי מספיק גדולה למשחה חוף חפר. כמה חיכיתי להיות גדולה מספיק

הוא וסבתא שלי יחד. אני מניחה שיש על המשחר הזה 3 קמ. ראיתי אותו קם בבוקר, הולך לים לרוץ ולשחות ואני עדיין זוכרת את היום שהוא קנה את אופני הכביש שלו אןפני פזו אדומים שיושבים עד היום אצל אמא שלי במחסן. יש לי בבית את חולצות מרתון תל אביב שלו - משנות השמונים. אבא שלי נדרס בזמן אימון ריצה. ריצה ואופני כביש הפכו בבית למשהו שלא רק שלא מדברים עליו - וגם לא עושים אותו. הרגע שבו סיפרתי לאמא שלי שהתחלתי לרוץ - היה רגע קשה. הרגע שבו היא קיבלה את זה כעובדה מוגמרת, הגיע 10 חודשים אחרי זה כשצלחתי בכיף את טריאטלון הנשים. טריאטלון הנשים הזכיר לי אחרי המון שנים כמה אני אוהבת שחיה. והשילוב פשוט עשה לי טוב. בגוף ובעיקר בנשמה. ואז הגיע טריאטלון תל אביב. הסתכלתי על שעות הזינוק, על המסלול על הטמפרטורות בחוץ - רעד לי הפופיק - וקיבלתי החלטה להירשם למרחק האולימפי. הסיכום נמצא בשוונג

מה שאני יכולה להגיד שהיה מדהים. וחלק לא מבוטל בכל זה היה העידוד מסוזי ומור. וכל העצות השימושיות. אז היום - לשאול אותי איפה אני - אופני שטח או טריאטלון או ריצה - זה כמו לשאול את מי אני אוהבת יותר - את אמא או את אבא. והאתגר הוא למצוא את הזמן לכולם

ביחד עם קריירה, ילדים, זוגיות. אתגר לא קטן. אני מאמינה שכמו בסיפור על אשת לוט - אם אני אסתכל אחורה ואנסה לנתח איך עשיתי את זה, אני מיד אהפוך לנציב מלח. אז אני פה. בפורום. העתיד הקרוב שלי צופן שבוע רכיבות שטח באלפים הצרפתיים, אימוני ריצה עם קריצה לטריאטלון קיסריה, קוסטאל. וולוו דזרט צלנג ובדצמבר, ומהעוד? כמה רחוק רחוק כמו אופק הדימיון

ולסיום - יש משהו בזה שהורה בכלל ואמא בפרט, ניגשים לכאלה אתגרים. את זה אני הבנתי ביום שהפיצי שלי (תכף בת 8) ביקשה להישתתף בטריאטלון

 

[מור שלז]

אפרת ../images/Emo24.gif יופי שהגעת לכאן

ברוכה הבאה

(למי שלא מכירה - אפרת היא מותיקות קבוצת טריאתלון נשים בשוונגנט) איזה יופי של עדכון. אהבתי את ההשוואה לאשת לוט - לא מסתכלים לאחור, רק קדימה. ספרי קצת, מה קורה איתך עכשיו? איך הולך עם הריצות? איך ההתאוששות מהאולימפי?

 

[efratramati]

וכייף להיות גם פה

וכיף שאת פותחת לנו כאלו מקומות ההתאוששות עברה יפה. ביום השלישי אחרי הטריאטלון ניסיתי את אופני השטח שלי והתוצאות לא אחרו לבוא

(השרירים שלי מחו ברמות) וככה נחתי עד הסופש והתחלתי תרגילי כוח ובאמצע השבוע פצחתי בתוכנית ריצה שכוללת 4 ריצות שבועיות מסוגים שונים ואמורה להביא אותי לרוץ יותר מהר ולמרחק יותר גדול בטווח של חודשיים-שלושה. וגם קיבלתי הוראות לאכול יותר בשביל לתמוך בתוכנית הזו. לא ברור עם מה יותר קשה לי להתמודד

והאמת שאני שואלת את עצמי איפה אפשר להכניס גם אימוני אופניים ושחיה. לא לטועת אין לי ספק שגם זה יפתור את עצמו. בינתיים אני מעבירה את הריצות בסובלנות ומתפעלת כל פעם מהיכולת של הגוף לעשות את מה שהדימיון מעלה על הדעת.

 

[zzebra]

אני התחלתי לשלב

גיליתי שיטה שעובדת נהדר. אני רצה לבריכה, יושבת שם איזה 10 דקות ומרגיעה את הנשימה, נכנסת לשחות וחוזרת בריצה.. תענוג!

 

[efratramati]

הבעיה זה בעצם הזמן...

כשאני מסיימת את הריצה אין שומדבר שאני רוצה יותר מלקפוץ לבריכה לאיזה חצי שעה. אולם, אימוני הריצה שלי הם בין שעה לשעה וחצי והמנכל אוהב לראות אותי במשרד כבר ב 9 בבוקר. אמא, קריירה, ספורט, זוגיות כבר אמרנו ?

 

[מור שלז]

סחתיין על הריצות - נשמע רציני ביותר!

נושא הריצה מעניין רבות כאן בפורום, אולי תחלקי איתנו עוד קצת לגבי תכנית הריצה שלך? את עובדת עם מאמן? עם קבוצה? תכנית מהאינטרנט? איך הגעת לתכנית הזו? איזה טיפים יש לך לחלוק איתנו לגבי תזונה?

 

[efratramati]

ריצה....ועוד

הריצה זה החלק הכי חלשלוש שלי

עד לטריאטלון תל אביב, התאמנתי לפי הבטן והלוז. מה שהרגיש לי נכון מה שהתאים ללוחות הזמנים שלי. והכי חשוב - הקשבתי לגוף שלי ובחנתי מה עושה לי טוב, מתי אני עייפה מתי יש לי המון אנרגיות. אותו דבר באוכל. שמה דוקא הלכתי לקבל יעוץ לפני שנתיים. אחרי שירדתי כמה קג במשקל, (במקביל לאימוני כוח די אינטנסיביים) הגעתי למצב שבשטח, על האופניים, כל אימון נראה אחרת. היו ימים שהיה לי המון כוח והיו ימים שהרגליים רעדו ולא יכולתי לעשות כלום. בתקופה ההיא הלכתי לתזונאי ספורט וקיבלתי תוכנית מסודרת שנראתה טוב על הנייר, וביומיום - לא היתה שומ דרך שאקפיד... מה שכן התחלתי לאכול יותר חלבון ולתת כבוד לפחמימות וגם השתדלתי להוסיף ארוחות ביניים. אחרי שעליתי קילו הרגליים הפסיקו לרעוד. בתקופה האחרונה ובעקבות האימונים למרחק האולימפי לטריאטלון תל אביב קראתי כמה כתבות מעניינות על ריצה ועל אימוני טריאטלון והבנתי שהאינסטינקטים שלנו לאו דוקא עובדים טוב שמה. (שימו לב - אלו התובנות שלי ולא הנחיות מקצועיות בשומפנים ואופן) הבנתי שיש תחומי עבודה שלכל אחד יש חשיבות בפני עצמו. הבנתי שריצה בדופק נמוך לאורף זמן בונה את היכולת האירובית, ואני בכלל לא ידעתי שאני יכולה לרוץ בדופק נמוך - חשבתי שפחות מ 185 אני לא מתקדמת. תוך כדי נסיונות גיליתי שגם ב דופק 140 אני יכולה לרוץ ומעבר לזה הגוף שלי למד בשנה שחלפה להוריד דופק תוך כדי ריצה. גיליתי את המקום הזה שמאפשר לרוץ ולדבר בו זמנית, שמאפשר לרוץ לנצח ( כן כן בדופק הזה אני רצה היום 10 קמ בשעה וחצי...) מה שעוד הבנתי שאינטרוולים ופרטלקים תורמים ליכולת של הגוף ללמוד לרוץ מהר. שחשוב שלכל אימון תהיה מטרה משלו ושיהיה שילוב בין כל האלמנטים האלו. אם במקצוע אחד או בין כמה מקצועות. חוץ מזה אימוני ריצה לא בונים שרירים. אימוני כוח כן וחשוב לא להזניח אותם. אני עכשיו מפתחת תרגילים שאפשר לעשות בכיף מול הטלויזיה עם כל המשפחה. וטכניקה...בכל אחד מהמקצועות חשובה מאוד הטכניקה וששווה להקדיש גם לה זמן בתוכנית האימונים. עוד משהו שבדרך כלל לא לגמרי ברור - יחסי הגומלין בין המקצועות. למשל שריצה יכולה לתרום לאופניים יותר ממה שאופניים יכולים לתרום לריצה. אחרי שקראתי את כל המאמרים האלו והתחלתי לרוץ לאט ולהכניס אינטרואלים ופרטלקים, קיבלתי החלטה להעלות את טווח הריצה הסביר שלי מ 10-15 קמ לחצי מרתון. ואז החלטתי שלא יזיק יעוץ מקצועי והלכתי ועשיתי תוכנית. פשוטה. מותאמת בשבילי שמכילה את כל האלמנטים האלו באופן שמותח את היכולות שלי , עם נקודת ביקורת עוד משהו כמו כל 6 שבועות. ובמקביל תוכנית תזונה שתאפשר לי לעמוד באימונים. אני בכוונה לא נכנסת פה לפרטים כי מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לכל אחת. כמו באופניים ובשחיה - מה שעובד בשבילי היום הוא יעוץ אישי נקודתי ששולח אותי למטרה שלי עם עצמי, מאפשר לי להתאמן מתי שנוח לי ושם לי בנקודות מעקב שגם אותן אני יכולה לנהל. מבטיחה להוסיף פה בהמשך לינקים למאמרים רלוונטיים.

 

[susieada]

ברוכה הבאה אפרת! ../images/Emo140.gif

Shalom Efrat, I'm once again moved by the details of your father's love of sport, his influence, in life and in his passing, on your courage to begin running, to swim, to remember him, to bring him with you in your imunim. Your mother is also brave to withstand the memories, the fears, the pride she felt for her partner, your father, as she opens herself to support you in your challenge to become a "Volvo," in your shared path with him, and with yourself.

I understand better now your drive and ability to go from the sprint in the Women's Triathon (your FIRST triathlon), directly to the olympic length in Tel Aviv. You are self-motivated, full of energy and love - of your family, your work, yourself! You are learning to integrate training with the rest of your full life - as though you had 30 hours each day!! It's so important to eat - lots of small meals, as you've probably been told - 5-6 a day, always combining carbohydrates and protein. As Mor asked, are you getting your information from the internet, from a coach? Are you training alone? with a group? Please share with us! This is an exciting period of time in your life - exploring and challenging your boundaries, your image of yourself, your children's image of you, your physical and mental strengths. Enjoy each moment. Find what's best through trial and error - training in the early morning works for some. For others training after the kids are in bed works. Let the kids make their own sandwiches!! (I stopped making sandwiches for my kids after kindergarten! They learned fast!) Have a WONDERFUL time in the Alps!!!!!! What fun! Welcome to all of us to this new forum! I'm looking forward to hearing the details. A hug, Susie

 

[קשתית9]

אפרת, כתבת כאן דברים מרגשים

הסיפור שלי כל כך לא דומה לשלך, ובכל זאת, מאוד מאוד התרגשתי. אני מחזקת את ידייך. כל הכבוד

 

[efratramati]

כל אחת והסיפור שלה

כשבסוף יש לכולנו משהו משותף שמושך אותנו במקום הזה